הוראת מגילת אסתר: לימוד דרך סינמה – סיפורו של אלאדין וסיפורם של מרדכי ואסתר

עדינה הכהן-זבלוקי, האוניברסיטה העברית

עדינה הכהן-זבלוקי

מבוא

ברצוני להציג אפשרות הוראה של מגילת אסתר בצורה בלתי פרונטאלית על ידי שימוש במדיה של סינמה. שילוב מיומנויות מגוונות בהוראה ולימוד יצירתי, פותחים בפני התלמידים דלת לעולם מופלא "מחוץ לקופסה", או יותר נכון מחוץ לכיתה המרובעת שהם יושבים בה כל היום. במקום לקבע את מחשבות התלמידים ואת יכולותיהם ללמידה פרונטאלית, העתקה מהלוח, שינון חומר (הנגיש להם בכל מקרה בכל האמצעים האלקטרונים שבידיהם) ומבחנים יבשים, ניתן לאתגר אותם לחשיבה יצירתית. חוויה המאפשרת להם להתבטא בצורות שונות ולחוות למידה בערוצי תקשורת שונים. למידה כזו יכולה להיות מובנת, מהנה, ואף לעזור לתלמידים עם קשיים בכתיבה, הבנת הנקרא וקשב וריכוז להצליח בלמידה מבלי להיחסם על ידי הקשיים הללו. הרבה כיתות הן הטרוגניות ומצריכות מהמורה לחפש דרכים שונות להגיע אל כל תלמיד ולתת לכל תלמיד אפשרות ללמוד ולפרוח.  

Aladin - illustré par Albert Robida - Paris - Imagerie merveilleuse de l'Enfance - Illustration de la page 4

אני מלמדת תנ"ך בתיכון בירושלים. כאשר החזרתי לתלמידיי את המבחן שלהם על ספר יהושע הם מאוד שמחו. רובם קיבלו ציונים מאוד גבוהים. כאשר אמרתי להם שאני גאה בהם על הצלחתם ושזה משקף עבודה קשה שלהם הם ענו לי תשובה מעניינת. הם טענו שזה לא כי הם למדו טוב למבחן אלא כי אני לימדתי אותם את החומר בצורה מובנת ומהנה. הם אמרו ש"כל הפעילויות המיוחדות שעשית לנו ממש הכניסו את החומר טוב לראש". כאן ראיתי שגם התלמידים עצמם מביעים את תמיכתם בצורת הוראה ששונה מההוראה הבית ספרית המקובלת בהרבה בתי ספר. הם מרגישים שהוראה בלתי פרונטאלית, הוראה שמשלבת בין מיומנויות שונות, ולמידה חווייתית בערוצי תקשורת שונים, מעבירה להם את החומר בצורה טובה, ברורה ומהנה. 

אז מה הסוד? כיצד הופכים למידת תנ"ך ל"חוויה" ולא רק קריאת טקסט עתיק ולמידתו בעזרת פירושים שונים. אילו אמצעים ניתן לשלב בשיעור על מנת לתת משהו שיישאר עם התלמידים? כאן נכנס השימוש בכל אמצעי התקשורות וההוראה השונים. להפעיל את כל החושים ולא רק לתת לתלמידים להקשיב ולכתוב במחברת. הרי כך ילדים חווים את שאר היום שלהם מחוץ לכיתה. הם צופים בסרטונים במחשב, בפלאפון וכו'. הגירויים הללו עוצמתיים ותופסים את תשומת ליבם של הילדים הרבה יותר ממורה בכיתה. הם רגילים לקלוט מידע דרך מדיה ויזואלית. במקום להתנגד לזה ולנסות להחזיר את הגלגל אחורה לעבר פחות מפותח שבו מידע הגיע אך ורק מפי המורה ומספרים אפשר גם בהוראה להתקדם מבלי להתפשר על התוכן הנלמד. דווקא מדיה שהילדים מכירים ואוהבים, יכולה להוות ערוץ תקשורת מוצלח להעברת חומר לימודי.  

בחרתי להתמקד כאן בסרט אלאדין של חברת וולט דיסני. הסרט אלאדין אינו סרט תנ"כי והקשר בינו לבין מגילת אסתר אינו נראה במבט ראשון. אך עם קצת העמקה ניתן לחשוף את נקודות הדמיון הרבות שיש בין סיפורם של מרדכי ואסתר בשושן הבירה וסיפורו של אלאדין בממלכת אגרבה. מהתפאורה והמיקום, ועד לדמויות פעולותיהן ומניעיהן. כדי שהצפייה תהיה יעילה והתלמידים יוכלו בעצמם להגיע להשוואות הללו, יש צורך בלמידה מטרימה של מגילת אסתר מתוך התנ"ך ורק אחר כך מומלץ לעבור לשלב הצפייה בסרט. אלאדין, כמו כל סרטי דיסני, פונה לקהל רחב ומגוון, ומספק סיפור מרגש ודמויות שכל אחד יכול למצוא בהן עם מה הוא מזדהה, ואילו דברים נמצאים גם בתוכו. אבל דיסני הם לא הראשונים שעושים זאת, אלמנטים אלו הופיעו עוד קודם, בסיפורי התנ"ך, שהינם בדיוק סיפורים כאלה. אם כן לא פלא שיש קשרים בין סיפורים אלו וסרטי דיסני. 

א.  סיפורי חצר

לפני שניתן להתייחס להשוואה בין מגילת אסתר והסרט אלאדין, יש מקום להרחיב מעט בנושא סיפורי חצר, על מנת להבין את הרקע להשוואה. סיפור חצר הינו מושג המתאר ז'אנר של סיפורים מהעת העתיקה, במקרא, בספרים החיצוניים והן בסיפורים עתיקים בתרבויות שונות כמו פרס, יוון ועוד, המתרחשים בחצר המלוכה. הסיפורים במקרא ובספרים החיצוניים הם בעלי נרטיב יהודי, ומספרים על יהודי חכם וצדיק שמתפקד כשר חשוב בחצר המלוכה של מלך זר. מדובר בסיפור דרמטי עם הרפתקאות שהשר עובר. הוא תמיד מצליח בסוף להתגבר על המכשולים בדרכו וזאת בזכות אלוהים שמלווה אותו. דוגמאות לסיפורים אלו במקרא הן סיפור יוסף במצרים (בר' לז-נ), ספר דניאל ומגילת אסתר. ישנם מוטיבים קבועים בסוגה ספרותית זו שחוזרים בסיפורים הללו. ניתן לומר שמדובר בכתיבה רווחת בעת העתיקה אך ניתן גם לראות בכתיבת הסיפורים השפעה של סיפור אחד על השני. לדוגמא, ניתן לראות שספר דניאל ומגילת אסתר שואבים אלמנטים שונים מסיפור יוסף ומתבססים עליו [1]. 

נגדיר את האלמנטים העיקריים בסיפורים אלו [2]. ראשית, מקום ההתרחשות בסיפור הוא חצר המלוכה ובמילים אחרות, ארמון המלך. בכל ממלכה עתיקה יש מלך וארמון מפואר. מקום זה מהווה במה צבעונית ודרמטית להתרחשויות בסיפור. בממלכות של אסיה מינור, מסופוטמיה וישראל המלוכה המרוכזת הצטיירה בדמיון ההמון כמקום נעלה, ולא תמיד שיקפה אמת היסטורית. בספרות הארמון תפס מקום דרמטי שבו כל פעולה וכל אמירה היתה רבת משמעות וכוח. בארמון הפיקטיבי היה מקום למתנות מפוארות ולענושים מחרידים. 

דמות מרכזית בסיפור תהיה החצרן, שר בכיר של המלך. הוא קרוב למלך ומשרת אותו נאמנה. הוא מנסה לשמור על יחסי חברות עם המלך שבנויה על נאמנות הדדית. עם זאת הוא צריך לסמוך על רצונו הטוב של המלך, שנוטה להיות הפכפכה. יש תמיד תחרות בין השרים השונים של המלך, והגיבור של הסיפור צריך להילחם על מקומו, לעיתים אף על חייו, אל מול השרים האחרים. בכל סיפור חצר יש כמה שלבים. השלבים העיקריים הם הסיבוך וההתרה, ירידה ומשם עליה. הגיבור בסיפורי החצר היהודיים הוא יהודי צעיר, חכם וצדיק, שמתנכלים אליו והוא נוחל נפילה. אולם, הוא מצליח להתגבר על סבלו, לעלות משפלותו ומגיע לדרגת שר חשוב בממלכה. המאבק של החצרן היהודי עם החצרנים האחרים, שהם מקבוצה אתנית אחרת, מהווה גורם חשוב בסיפורים. כאשר החצרן היהודי מצליח, מציל, עולה בגדולה, חכמתו מוערכת על ידי השרים האחרים ועלי ידי המלך. דבר זה נותן לגיטימציה ואישור לדתו ולעמו בעיני הנכרים שסביבו. אין ספק שמי שעומד מאחורי חכמת החצרן היהודי, ומי שמביא להצלחתו הוא אלוהים, ולפיכך ברגעי תהילתו יש הכרה של המלך והשרים באלוהי ישראל [3]. 

במגילת אסתר, שבה נתמקד כאן, מופיעים באופן בולט מאפיינים של סיפור חצר [4]. הסיפור מתרחש בחצר המלוכה. השורש מ.ל.כ. חוזר יותר מ250 פעמים לאורך הסיפור. הגיבור היהודי החכם מורכב בעצם משני גיבורים, מרדכי ואסתר. הם נמצאים בחצר של מלך זר ומייצגים את העם המשועבד. הגיבורים נבחנים בעמידתם מול מלך זר ומצליחים להתגבר על המכשולים העומדים בדרכם. בנוסף, מרדכי בתור שר למלך [5] נאלץ להתמודד עם שרים אחרים שרואים בו תחרות [6]. המן מתנגד למרדכי ורוצה להביא להשמדתו. המן אפילו מכין עץ שעליו מתכנן לתלות את מרדכי. גם כאן מרדכי מצליח לגבור והמן הוא זה שמורד מתפקידו כשר ונתלה על העץ. 

ישנם מוטיבים נוספים שחוזרים בסיפורי החצר היהודיים, ובהם גם ניבים לשוניים דומים שחזורים בהקשרים אלו. אביא רק כמה דוגמאות ממגילת אסתר, בראשית לט-מד סיפור יוסף במצרים, וספר דניאל. בכולם המלך עושה משתה גדול: " וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו" (בר' מ 22); "בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה" תרגום: בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְאֶלֶף שָׂרָיו, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף יַיִן שָׁתָה [7]. (דנ' ה 1); "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו" (אס' א 3). בסיפור יוסף ובמגילת אסתר המלך הזר מוריד את טבעתו ומביא ליהודי בחצרו שעולה לגדולה [8]. "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף" (בר' מא 42); "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן" (אס' ח 2). בכל שלושת הסיפורים הללו המלך מלביש את היהודי בחצרו, שרו הנכבד, בלבוש מלכות ומרכיבים אותו במרכבה מכובדת (או על סוס מכובד) של המלך. "וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בר' מא 43-42); "בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא (והמונכא) וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא" תרגום: אֲזַי צִוָּה בֵּלְשַׁאצַּר וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָּנִיֵּאל אַרְגָּמָן וְרָבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִיזוּ עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹלֵט שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת. (דנ' ה 29); "וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אס' ו 11) ו" וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (אס' ח 15) [9]. 

החשיבות של סיפורים מסוגה זו לעם ישראל רבה [10]. אין ספק שגיבור יהודי בחצר מלך נכרי זה משהו נכבד מבחינה לאומית. אך יש עוד כמה סיבות לריבוי סיפורים כאלו בתנ"ך. תחילה, לקורא היהודי סיפור כזה מהווה תגובה נאה לתחרות האתנית ולמלחמת קיום של עם ישראל בגלות. בנוסף, הם מכתיבים לנו את אמות המוסר הראויות. אדם חכם, שפועל בתבונה, מקבל שכר הוגן (גם בממלכה פגאנית). הדבר האחרון קשור בהתגשמות שיש בסיפורים אלו לרעיונות של יהודים בגולה לגבי החלש והחזק. סיפורי החצר מוכיחים בתוכם את חוזקם של היהודים מול הנכרים החלשים, את גדולתו של אלוהים אל מול אלילי הפגאנים, ואת עוצמתו של הצדק והחכמה אל מול המרמה והרוע. האידיאל של חכמה וצדק מנצח בסיפורים אלו, תמיד. 

 

ב.  ממלכת שושן וממלכת אגרבה, נקודות דמיון

 סיפורו של אלאדין, וכמוהו גם סיפורם של מרדכי ואסתר, הוא סיפור על התגברות פנימיותם של אנשים טובים על חיצוניותם וכוחם של אנשים רעים. סיפור בו לומד הגיבור שהכי חשוב זה פשוט להיות עצמך. אלאדין הוא בחור עני ופשוט שמוצא יום אחד מנורה קסומה ובה גי'ני המעניק לו שלוש משאלות. הסולטאן הוא המלך של אגרבה, ולו בת צעירה בשם יסמין. שרו של הסולטאן, ג'אפר, מנסה להשיג את מנורת הקסמים שאצל אלאדין כדי שיוכל להשתלט על הממלכה. יסמין הנסיכה צריכה להתחתן עם נסיך לפני יום הולדתה הקרוב. אביה, הסולטאן מנסה למצוא לה חתן, אך שום נסיך שמגיע לממלכה אינו מוצא חן בעיניה עד שמגיע "הנסיך אלי-אבאבו'ה". 

הנסיך אלי הוא בעצם אלאדין, אשר ביקש מהג'יני להפוך אותו לנסיך על מנת שיוכל להתחתן עם יסמין. יסמין מתאהבת בנסיך אלי והם רוצים להתחתן. בינתיים ג'אפר עולה על התכסיס של אלאדין ומגלה שמנורת הקסמים אצלו. הוא גונב אותו ממנו ומנסה להיפטר מאלאדין על מנת שיוכל בעצמו להתחתן עם יסמין ובכך להשתלט על הממלכה. בזכות גבורתו וחכמתו של אלאדין, יחד עם עזרה מהג'יני הם מצליחים להתגבר על ג'אפר ולהציל את יסמין, הסולטאן והממלכה כולה. בסוף הסרט הסולטאן מבטל את הצו שאומר שיסמין חייבת להתחתן רק עם נסיך, והיא ואלאדין נישאים. אלאדין מקיים את הבטחתו לג'יני ומשחרר אותו מעול תפקידו. 

נתחיל מהרקע של הסיפורים. מגילת אסתר מתארת סיפור חצר במלכות פרס העתיקה. בפרק א מתוארים המשתאות שאחשורוש עושה, עושרו וגבולות ממלכותו. חצר המלך והארמון הם זירת העימות בין שרי המלך, המן ומרדכי, ושם אנו פוגשים במתח ובדינאמיקה של חיי הממלכה [11]. אלאדין הוא סיפור על ממלכת אגרבה העתיקה, וגם שם ההתרחשויות והמתחים בין ג'אפר ואלאדין הם לרוב בארמון ובחצר המלך. מדובר אמנם בממלכה דמיונית אך היא מבוססת על תרבויות אמיתיות. ישנם השערות שונות בקשר למקור הראשוני של סיפור זה ועל הממלכה עליה מבוססת. בסרט זה נראה כמו שילוב של הגרסאות השונות. מיזוג בין תרבות מזרח תיכונית-ערבית ותרבות מזרחית-הודית. בשניהם מדובר בממלכה עתיקה, עשירה ,עם ארמון מפואר, ומלך שמולך על הממלכה.  

הסיפור של אלאדין מופיע כאחד הסיפורים בקובץ של "אלף לילה ולילה". מדובר בסיפורים שונים בתוך סיפור מסגרת אחת. סיפור המסגרת מספר על מלך עתיק מהמזרח ששמו שאהריאר. כאשר שאשתו בוגדת בו הוא מחליט להוציאה להורג. לאחר מכן מצווה על שרו הבכיר למצוא לו אישה חדשה. כל לילה מגיעה עליו אישה אך בבוקר הוא מוציא אותה להורג. זה נמשך כמה זמן וכל נשות הממלכה מפחדות להילקח אל המלך. בתו של השר הבכיר של המלך, שחרזאדה, מחליטה להתחתן עם המלך, ובחכמתה מצליחה לשמור על חיה. המלך מתקשה להירדם בלילה והיא מספרת לו סיפור.אך לא מסיימת אותו עד אור הבוקר ומשאירה את המלך במתח. המלך משתוקק לשמוע את המשך הסיפור ולא מוציא אותה להורג. כך קורה כל לילה במשך אלף ואחד לילות. אחד הסיפורים שהיא מספרת הוא סיפורו של אלאדין. אחרי אלף ואחד לילות של סיפורים המלך מחליט להפסיק להוציא את הנשים להורג ובכך אשתו ניצלת. בכך גם ניצלות כל שאר נשות הממלכה [12].  

במגילת אסתר המלך אחשורוש כועס על אשתו ושתי וקובע שלא תהיה המלכה יותר. אמנם הוא לא מוציא אותת הורג כפי שעשה המלך בסיפורי "אלף לילה ולילה", אך בצורה דומה הוא מגרש את אשתו ומחפש אישה חדשה. כמו המלך שאהריאר גם אחשורוש מחפש לו אישה חדשה, ומקבץ אליו נשים מכל הממלכה. כל יום הוא קורא לאישה אחרת והוא מחליט מי תבוא אליו ומי לא. "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים...לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ" (אס' ב 14). בשני הסיפורים יש שליטה מלאה של המלך על הנשים בממלכתו, ובשניהם יש מהלך דומה של אישה אחרת שבאה כל ערב. כמו שחרזאדה בסיפור "אלף לילה ולילה", שמצליחה בזכות חכמתה להינצל ולהציל גם את שאר נשות הממלכה, גם אסתר פועלת בחכמה ומצילה את עצמה ואת כל יהודי הממלכה. שתיהן מוצאת דרך למצוא חן בעיני המלך ובכך לקבל את מה שרוצות. כל הנשים שהגיעו אל אחשורוש יכלו להביא איתן משהו שהן בוחרות. אסתר, בהגיעה אל המלך, במקום להביא איתה משהו שהיא רוצה להביא, היא שואלת את סריס המלך מה כדאי לה להביא, זאת אומרת מה המלך היה רוצה. "וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר ... לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים", ולפיכך, "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ" (אס' ב 15). 

עניין נוסף שניתן להשוות כאן הוא בקשר למלך שלא מצליח להירדם. המלך שאהריאר וגם המלך אחשורוש לא מצליחים לישון, "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אס' ו 1). לשאהריאר מספרים סיפור ולאחשורוש מביאים ספר לקרוא "וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (אס' ו 1). בשני המקרים ההקראה מביאה להצלה. שחרזאדה ניצלת ממוות בזכות הסיפורים שמספרת, ומרדכי זוכה להכרה מהמלך (ולביטול תכניותיו של המן לספר לאחשורוש באותו ערב על העץ שהכין) בזכות הקריאה בספר הזיכרונות. 

הסרט נפתח עם גמל ועליו רוכב והם הולכים במדבר רחב ידיים. ברקע המספר שר שיר על "לילות ערב" שהם "סיפורי אלף לילה ולילה". יש תיאור של המדבר גם בשיר וגם בתמונה הויזואלית על המסך. לפתע נגלה לעיני הרוכב ולעיני הצופים ארמון המלך המפואר. יש לנו פתיחה הנותנת לנו תיאור מקום של התרחשות הסיפור. בתוך מדבר גדול, באימפריה עתיקה, אנחנו נחווה סיפור על חצר המלוכה. גם מגילת אסתר מתחילה כך. בפסוק הראשון, בפרק א יש תיאור של ממלכה רחבה מאוד, אימפריה ענקית "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (א 1). בפסוק הבא מתקרבים לארמון ומדברים על המלך עצמו ומקום מושבו "בַּיָּמִים, הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (א 2).

בהמשך מתחילים להכיר את הדמויות, לחשוב את מי כל אחד מהם מזכיר ממגילת אסתר. ג'אפר ללא ספק הוא האנטגוניסט בסיפור ולפיכך מתאים להשוותו להמן. הוא שר בכיר של המלך, מניפולטיבי ובעל כוח רב בממלכת אגרבה, כמו המן בעיר שושן. ג'אפר מודע לזה שיש מלך מעליו אך מנסה לשלוט על ענייני הממלכה, שואף לקחת את מקומו של הסולטאן, ופועל לעיתים מאחורי גבו. המן מבקש מהמלך להשמיד את היהודים והמלך נותן להמן את העצמאות לפעול בעניין "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ" (אס' ג 11). עוזרו של ג'אפר הוא תוכי מדבר בשם איאגו. איאגו מקביל לזרש אשתו של המן. מישהו שנמצא לצידו של המן, תומך בו, נותן לו רעיונות. אלאדין ויסמין מזכירים את מרדכי ואסתר. לא כשתי דמויות נפרדות אלא דברים באישיותם והתנהגותם מתאימים לעיתים לזה ולעיתים לזו. 

יש ביטוי לדמיון גם בשמות שלהם. אלאדין הוא שם הקשור לדת האסלאם ובתוכו שם האל "אללה". מרדכי גזור ממרדוך, שם של אל בפנתיאון הכנעני העתיק. יסמין זה צמח עם ריח טוב, ואסתר קרויה גם הדסה, מלשון הדס, שגם הוא צמח בעל ריח טוב. הסולטאן שהוא המלך בממלכת אגרבה הוא כמו אחשורוש מלך פרס. אחשורוש נותן להמן לעשות כטוב בעיניו בממלכה ולא מראה אכפתיות כלל בעניין של השמדת היהודים. הוא נותן לעצמו ליפול למניפולציות של המן. הסולטאן נופל למניפולציות של ג'אפר שבאמת מצליח לשלוט בו, על ידי מטה הקסמים שלו. הסולטאן מתואר כדמות חלשה, אולי אף נלעגת כפי שגם אחשורוש מקבל יחס לעגני ממחבר המקרא [13]. 

הדמויות בסרט מתחלקות לדמויות בתוך הארמון - עשירים, מתלבשים בבגדי מלכות ודמויות מחוץ לארמון – דמויות פשוטות, עניות, מסתובבים בשוק. הביגוד של הדמויות המלכותיות שונה מהביגוד של הדמויות העניות. כולם מתלבשים בסגנון מזרחי עתיק אך הפערים ניכרים בלבוש. גם במגילה יש הפרדה בין דמויות בחצר המלך לבין דמויות מחוץ לארמון. בשני הסיפורים יש דמות ששוברת את המחיצות בין שתי הקבוצות ועוברת מהעולם מחוץ לארמון, הפשוט יותר, לעולם של המלוכה. אלאדין הופך לנסיך בזכות המשאלה שהוא מביע בפני הג'יני ואסתר הופכת למלכה כאשר נלקחת לאחשורוש ומוצאת חן בעיניו. כאשר המעבר הזה קורה יש התעסקות רבה בהכנות לקראת המעבר, עם דגש על חיצוניות, יופי ולבוש . אסתר מבלה "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (אס' ב 12). כאשר אלאדין הופך לנסיך הוא עובר הכנות אצל הג'יני לקראת המעבר. הג'יני מודד אותו, בוחר לו בגדים ומלביש אותו בבגדי מלכות. 

ניתן להרחיב את ההשוואה לגבי חיצוניות ולהזכיר את יופיים של אסתר ושל יסמין ואת התפעלותם של אחרים ממראם החיצוני [14]. כאשר אסתר מתוארת בתחילת המגילה נאמר "וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה" (אס' ב 7) וכאשר אחשורוש פוגש אותה נאמר "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת" (אס' ב 17) [15]. גם יסמין מוצגת בסרט כנסיכה יפיפייה וכאשר אלאדין רואה אותה בפעם הראשונה, בשוק, הוא מתרשם מיופייה ומתאהב בה ממבט ראשון. 

במגילה יש עוד סיטואציה שיש בה התעסקות עם בגדי מלכות, כאשר המן נאלץ להלביש את מרדכי ולהרכיבו על סוס מלכותי ברחבי העיר. אמנם בסרט אלאדין ג'אפר לא מרכיב את אלאדין על סוס אך ישנם אלמנטים שרומזים גם לזה. כאשר הנסיך אלי מגיע לארמון הוא מגיע על פיל (הג'יני הופך את אבו, הקוף של אלאדין, לפיל) ויש התעסקות רבה לפניכן על איזה "אמצעי תחבורה" אלאדין יגיע לארמון. כאשר הוא מגיע ג'אפר מנסה לחסום את דלת הכניסה לארמון. הפיל של אלדין דוחף את הדלת וג'אפר נמחץ מאחריו. אם כן "מרכבתו" של אלאדין פוגעת בכבודו של ג'אפר כפי שבסיפור המגילה הרכבתו של מרדכי על סוס המלך פוגעת בכבודו של המן [16]. 

 אלאדין מוצג בסרט כבחור עני שיודע איך לדאוג לעצמו וגם איך לדאוג לאחרים. כבר בדקות הראשונות של הסרט אנו כצופים מזדהים איתו ורוצים לטובתו. הוא יתום, וגם אסתר יתומה. ממקום מגוריו, אם אפשר לקרוא לזה כך שהרי אין לו בית של ממש, הוא יכול לראות את הארמון במלא תפארתו. הוא שואף לחיים טובים יותר, ומאמין שיום אחד יהיה בתוך הארמון במקום להביט בו מרחוק. הוא מאמין שבעתיד יהיה טוב יותר. בהמשך אלאדין יהיה מועמד להיות הסולטאן הבא, אם יצליח להתחתן עם יסמין. 

לאורך הסרט ישנם שומרים של המלך ושל ג'אפר שרודפים אחרי אלאדין. גם בשוק כאשר הוא גונב מעט אוכל וגם בביתו כדי לקחת אותו לג'אפר. שומרים הם אמנם דמויות משנה בסיפורי חצר, אך כאשר מדובר בסיפור על מלוכה מן הראוי שיהיו שם גם שומרים של המלך. במגילת אסתר מוזכרים שומרים שונים של המלך, ושניים מהם במיוחד. בגתן ותרש שומרי המלך מנסים "לשלוח יד במלך" אך מרדכי שומע זאת ומונע את האסון. שרו של הסולטאן, ג'אפר, מעוניין לשלוח יד במלך, אך גם הוא לא מצליח. אם כן גם מוטיב השומרים וגם המוטיב של ניסיון של מישהו שנמצא בחצר המלוכה להרוג את המלך חוזרים בשני הסיפורים. בנוסף, השומרים באלאדין מייצגים את הקונפליקט החוזר בין אנשי המלוכה לפשוטי העם. כל הזמן יש יריבות ביניהם ובניגוד למצופה הפשוטים והעניים מצליחים להמשיך לשרוד ולגבור על שרי המלכות, כמו ג'אפר. גם במגילת אסתר המן מובס בסופו של דבר ואילו מרדכי עולה לגדולה. היהודים שהם עם זר בארץ לא שלהם מצליחים לגבור ולעלות בדרגתם ולשרוד מחוץ לארצם למרות שכל הסיכויים נגדם [17]. 

יש סצנה בהמשך שבה ג'אפר נכנס לחדרו של הסולטאן והסולטאן מכנה אותו "היועץ הנאמן ביותר שלי". הסולטאן מתייעץ עם ג'אפר ומשתף אותו בצרותיו בקשר לביתו שלא מוכנה לבחור חתן. ג'אפר מבקש מהמלך את הטבעת שלו בכדי לעזור לו למצוא ליסמין חתן, והסולטאן מסכים. ג'אפר כלל לא מעוניין באמת לעזור, ולא חושב על טובת יסמין והסולטאן אלא הוא רוצה את הטבעת כדי לצבור כוח ולהשתלט על הממלכה. ג'אפר מהפנט אותו עם המטה קסמים על מנת שהוא יעשה בדיוק את מה שהוא מבקש. החשיבות של הטבעת רבה הן לסולטאן והן לג'אפר. רואים בסרט איך שהסולטאן מוריד את טבעתו מאצבעו ומוסר אותה לג'אפר, ממש כמו אחשורוש שמוסר את טבעתו להמן יועצו הנאמן, "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן" (אס' ג 10) [18]. 

בהמשך הסרט, יסמין מחליטה לברוח מהארמון, כי לא מוכנה שיכתיבו לה כיצד לחיות. היא מרגישה לכודה ואינה יודעת כלל מה קורה מחוץ לכותלי הארמון. כאשר אסתר מגיעה לארמון אחשורוש והופכת למלכה היא בעצם מופרדת ממה שקורה בחוץ. היא כבר לא יודעת על המתרחש שם. כאשר מרדכי בא אל שער המלך בלבוש שק, אסתר שולחת לו בגדים. היא אינה יודעת על הצו להשמדת היהודים ואינה יודעת מדוע מרדכי מתלבש כך "וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה" (אס' ד 5). שתי הנשים כאן בשתי המלכויות, לכודות בתוך הארמון אך כמהות לדעת מה קורה בחוץ. 

כאשר יסמין בורחת מהארמון היא מסתירה את זהותה. היא מתחפשת ולא מספרת לאף אחד שהיא הנסיכה. מחוץ לארמון היא פוגשת את אלאדין שעוזר לה כשאבודה בשוק. גם לו היא לא מספרת את "עמה ואת מולדתה". בשלב זה היא זאת שמסתירה את זהותה ובהמשך נראה שגם אלאדין מסתיר את זהותו האמיתית ממנה. במגילת אסתר יש התעסקות רבה עם זהות והסתרת זהות. אסתר יהודיה אך מרדכי מצווה אליה לא לחשוף את זהותה בארמון. בהמשך אדון בחשיפת הזהויות והשפעתן על הסיפור. 

לאורך הסרט ג'אפר מנסה כמה פעמים להביא למותו של אלאדין. אלאדין מעצם קיומו מעצבן את ג'אפר, הוא לא יכול לסבול אותו, את כישוריו, את הצלחתו במשימות, את זה שהמלך ויסמין מחבבים אותו. בפעם הראשונה, ג'אפר מכניס את אלאדין לכלא המלכותי ומספר ליסמין שהוא הוצא להורג. בפעם השנייה הוא משאיר אותו במערת הקסמים איפה שמצא את מנורת הג'יני. גם זה לא עוזר לג'אפר , ואלאדין ניצל משם. בפעם השלישית שומריו תופסים את אלאדין, קושרים אותו ומחברים לרגלו משקולת כבידה ומשליכים אותו לים. גם ניסיון זה לא עולה בהצלחה והג'יני בא לעזרתו של אלדין ומוציאו משם. בסוף הסרט כאשר ג'אפר מקבל כוחות על מהג'יני הוא משלח את אלאדין הרחק מאגרבה. לצערו גם מזה אלאדין ניצל ומצליח לחזור לארמון. כאשר מגיע חזרה ג'אפר אומר לו בנימה צינית "כמה פעמים אני צריך להרוג אותך ילד". 

בדומה לכך, המן הרשע מעוניין להיפטר ממרדכי שמעצבן אותו כי הוא לא מוכן להשתחוות אליו. יש כאן תחרות חצרנים, שר אחד מול שר אחר, מרדכי מול המן, וכל אחד מפריע לשני. יש ביניהם יריבות לגבי מי צריך להיות השר הבכיר, את מי אחשורוש צריך לקדם [19]. כאשר מרדכי מלשין על בגתן ותרש יתכן שהוא ציפה לקבל שכר מהמלך, אולי קידום בתפקידו. אך הפסוק הבא מספר על קידומו דווקא של המן "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (אס' ג 1) [20]. בדומה לכך, גם ג'אפר וגם אלאדין נלחמים על אותו תפקיד, הסולטאן הבא של אגרבה. במגילת אסתר המן מעוניין להביא למותו של מרדכי. תחילה המן מנסה להיפטר ממרדכי בכך שמוציא את הצו להשמדת כל היהודים. אך בינתיים מרדכי עדיין מסתובב בשער המלך, ועדיין לא משתחווה להמן וזה מפריע לו מאוד. הוא מחליט לנסות להיפטר ממנו בדרך נוספת ולהכין עץ שעליו ייתלה. אולם, גם ניסיון זה לא נוחל הצלחה ובדיוק כשהמן רוצה לספר לאחשורוש על העץ שהכין, המלך מצווה עליו לקחת את מרדכי ולהלבישו בבגדי מלכות "וַיַּרְכִּיבֵהוּ, בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אס' ו11). 

אציין שאת ההצעה לתלות את מרדכי על עץ מציעה זרש, אשתו של המן. איאגו, התוכי של ג'אפר, הוא זה שמציע לג'אפר הצעות כיצד להשתלט על המלוכה. הוא מציע לג'אפר להתחתן עם יסמין בכדי שהוא יהיה זה שיהפוך למלך. יש אמירה ש"מאחורי כל גבר חזק, יש אישה חזקה", או במקרה של ג'אפר, תוכי חזק. 

כאשר באחד מניסיונותיו של ג'אפר להיפטר מאלאדין הוא מכניס אותו לכלא ומספר ליסמין שכבר הוציא אותו להורג, יסמין מאוד עצובה. אביה מנסה לנחם אותה ומבקש ממנה לספר לו הכל, את כל מה שקרה ומדוע היא בוכה. יסמין מספרת לו שג'אפר עשה משהו נורא. בתגובה הוא עונה לה שלא תדאג ושהם יפתרו את זה. כאשר אסתר באה אל אחשורוש להזמין אותו ואת המן למשתה, אחשורוש אומר לה אמירה דומה לזו של הסולטאן" מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" (אס' ה 3). שני המלכים מודאגים בקשר לאישה במלכותם ורוצים לעזור לה. הם מציעים שיספרו להם מה בקשתן. כך גם במשתה הראשון. במשתה השני אנו עוברים לשלב שבו אסתר מספרת באמת את מה שמפריע לה. כמו שיסמין סיפרה למלך על ג'אפר ורשעותו כך גם אסתר מספרת לאחשורוש על המן ורשעותו. "וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (אס' ז 6-5). 

את האמירה של אחשורוש "מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" (אס' ה 3) ניתן להשוות גם לג'יני. כאשר מעירים את הג'ני מהמנורה שלו על ידי שפשוף המנורה הוא מציע למי שהעיר אותו שלוש משאלות. גם להצעה של הג'יני, שאכן נדיבה מאוד, יש הגבלות כמו שההצעה של אחשורוש כוללת רק את "עד חצי המלכות" ולא ממלוא מלכותו. הג'יני לא יכול לגרום למישהו להתאהב, להרוג מישהו או להחזיר מישהו מן המתים. לשניהם הצעות גדולות אך עם הגבלות מסוימות.  

כאשר מגיעה שעת הכושר, ואלאדין עומד להתחתן עם יסמין ולהפוך לסולטאן הוא פתאום מרגיש שאינו מסוגל. הוא רק איש פשוט, אלאדין ולא הנסיך אלי-אבאבאו'ה. הוא מבין שהוא לא יכול להמשיך עם זה לבד, והוא צריך "רווח והצלה ממקום אחר" – הוא צריך את הג'יני לצידו. אולם, כאשר ג'אפר לוקח מאלאדין את המנורה עם הג'יני והופך לאדון החדש שלו הדברים משתנים. כבר אין לאלדין את הג'יני לצידו והוא חייב כעת לפעול בכוחות עצמו. ג'אפר העיף אותו הרחק מאגרבה אך הוא מבין שצריך לחזור לשם ולתקן את הבלגאן שיצר בגלל שניסה להיות מי שהוא לא. בסופו של דבר הוא מצליח לחזור לשם ולהציל את המצב, הוא הגיבור בכוחות עצמו, בזכות התושייה שלו. 

כאשר ג'אפר הופך ל"סולטאן" הוא מצווה על יסמין והסולטאן להשתחוות לו "סוף סוף אתם תשתחוו לי", והם מסרבים "אנחנו לעולם לא נשתחווה אליך". ג'אפר כועס מאוד ובתגובה מכריח אותם בעל כורחם על ידי מטה הקסמים שלו לכרוע לפניו. בלי ספק ניתן לראות כאן דמיון להמן ומרדכי בשער המלך. "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן ... וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה... וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" (אס' ג 5,2). 

כאשר אלאדין חוזר לאגרבה הוא רואה בארמון שהכל תחת שליטתו של ג'אפר. הסולטאן קשור, יסמין משועבדת לג'אפר וצריכה לשרת אותו ואיאגו מתנהג כמו משנה למלך. גם הגי'ני משועבד לג'אפר ואף אחד לא יכול לעזור לאלאדין. אבל אז יסמין נכנסת לפעולה והופכת לאקטיבית הרבה יותר ממה שהיתה בכל הסיפור. היא מפתה את ג'אפר וגורמת לו לחשוב שהיא מאוהבת בו. היא פעולת תוך סיכון רב אך משתמשת בחכמתה כדי לבצע את התכנית שלה ושל אלאדין. ג'אפר מאמין לה ומתקרב אליה לחבק ולנשק אותה, כך שבינתיים אלאדין מתקדם לעבר המנורה כדי להשיג בחזרה את הג'יני. גם אסתר המלכה הופכת מפסיבית למדי לאקטיבית ביותר בחלק האחרון של המגילה. גם היא פועלת תוך סיכון רב ומצליחה להתגבר על הסכנות שבדרך בזכות התושייה שלה. גם אצל אסתר יש אלמנט של פיתוי, היא באה אל המלך למרות שלו נקראה אליו, והוא שמח לראות אותה. היא מזמינה אותו למשתה ואחר כך לעוד משתה, וכל פעם מושכת זמן, ולא מספרת לו בדיוק למה ומה. הוא משתף פעולה עם זה. בנוסף ידוע לנו שהוא בחר באסתר מבין כל הנשים ואוהב אותה במיוחד. 

ניתן לקשר את התנהגותו של ג'אפר כאן למעשיו האחרונים של המן במגילה. ניסיונו של ג'אפר לגרום ליסמין להיות איתו, לנשק אותו, יחד עם אלמנט הפיתוי שמורגש בסצנה מזכירים את המן כאשר אסתר מספרת לאחשורוש על מעשיו הרשעים. אחשורוש יוצא לחצר וכשחוזר רואה את המן נֹפֵל עַל הַ"מִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת" (אס' ז 8). המניפולטיביות של ג'אפר לאורך הסרט והמניפולטיביות של יסמין בסצנה המדוברת כאן מאפיינים את כלל הממלכה. כדי קבל את מה שאתה רוצה צריך להפעיל מניפולציה על מי שבעל הכוח. כך גם במגילת אסתר, התנהגותה האקטיבית של אסתר בחלק השני של המגילה מלאה במניפולטיביות כדי לקבל מבעל הכוח את מה שצריכה. אולם לא מדובר בהתנהגות ייחודית לה, אלא כלל הממלכה הפרסית מתנהגת כך. המן, כדי לקבל את אישורו של המלך לצו נגד היהודים , מרדכי, כדי לשכנע את אסתר לפעול, וכו' [21]. 

בסוף המשתה השני אסתר חושפת בפני אחשורוש מי רוצה להרוג אותה ואת עמה "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (אס' ז 6). כפי שכבר הזכרתי גם המגילה וגם הסרט מתעסקים בהסתרת זהויות. יסמין התחפשה לאישה פשוטה בתחילת הסרט ומאוחר יותר אלאדין מתחפש לנסיך. אלאדין רוצה לספר ליסמין מי הוא באמת, לחשוף את זהותו לפני שדברים מסתבכים עוד יותר, אך לא מצליח, ואכן העניינים מסתבכים. אלאדין חושף בפני יסמין והסולטאן שג'אפר בעצם רשע, ומספר להם שניסה להרוג אותו ושהוא מהפנט את הסולטאן בעזרת המטה קסמים שלו. סצנה זו מזכירה את חשיפת המן ותוכניותיו בקשר ליהודים על ידי אסתר למלך אחשורוש. חשיפה נוספת בסרט נעשית על ידי ג'אפר שמגלה ליסמין ולסולטאן את זהותו האמיתית של הנסיך אלי – אלאדין. 

הדרך בה אלאדין מביס את ג'אפר מתוחכמת ביותר. הוא מפיל את ג'אפר לפח של עצמו. ג'אפר טוען שהוא הכוח הכי חזק בעולם, הוא קוסם עם כוחות על שאין כמוהם, כי כך ביקש במשאלתו מהגי'ני. אולם, אלאדין עונה לו, שאם הג'יני הוא זה שהעניק לו את כוחותיו אלו, אז הגי'ני הוא הכוח הכי חזק בעולם וג'אפר הוא עדיין "מקום שני". אמירה זו מאוד מעצבנת את ג'אפר אך הוא אומר לאלדין שהוא צודק, ומביע את המשאלה השלישית שלו – להפוך לג'יני,.בכך הוא מצליח להיות הכי חזק בעולם. הדמויות האחרות, וביניהם הג'יני לא מבינות לאן אלאדין חותר עם זה ודואגים שזה רעיון גרוע שג'אפר יהפוך לגי'ני. אבל ברגע שזה קורה, אמנם ג'אפר מתמלא בכוחות עצומים אך הוא מקבל עם זה גם מנורת קסמים והופך לשבוי של מי שמחזיק את המנורה. כל ג'יני הוא חזק מאוד אבל אסיר למנורה ולמי שמחזיק בה. כאשר אלאדין מצא את המנורה והוציא ממנה את הג'יני הוא היה ה"אדון" שלו ואחר כך כשג'אפר לקח את המנורה הוא הפך ל"אדון" שלו. כעת, אלאדין מכניס את ג'אפר לתוך המנורה שלו והם זורקים את המנורה הרחק למדבר. ג'אפר חשב שבזה שיבקש להיות הכוח הכי חזק, ג'יני, הוא יוכל לשלוט בעולם, אבל הוא בעצם הפך לשבוי בתוך המנורה. הוא נפל בפח של עצמו. 

גם במגילה הנבל בסיפור נופל לפח שטומן לעצמו עם ניסיונו להיות הכי עוצמתי. המן הרשע רוצה לתלות את מרדכי על העץ. הוא מכין את העץ והולך למלך כדי לספר לו על התכנית. כאשר הוא מגיע לחצר המלך, זה בדיוק בזמן שאחשורוש קורא בספר הזיכרונות על מרדכי ועל כך שעוד לא קיבל את שכרו. המן נקרא להיכנס למלך והמלך שואל אותו "מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אס' ו 6). המן, כמו ג'אפר, חושב שהוא הדמות הכי חזקה, הכי חשובה בחצר המלכות, ולכן ברור לו שמדובר עליו. "וַיֹּאמֶר הָמָן, בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי" (אס' ו 6). הוא מציע שילבישו אותו בגדי מלכות וירכיבו אותו על סוס מלכותי ברחבי העיר ויקראו לפניו "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אס' ו 9). המן בטוח שכעת הוא הולך לזכות בכבוד רב מאת המלך, אך לפתע מגלה שהוא צריך לעשות את כל מה שאמר – למרדכי. הוא תכנן לספר למלך שהכין עץ לתלות עליו את מרדכי, הוא חשב שהוא הכוח הכי חזק בממלכה (לצד המלך) ולכן הציע את מה שהציע. אך כעת הוא מגלה שיש מחיר כבד להצעתו, הוא נופל לתוך הפח של עצמו ונאלץ לתת את כל הכבוד שתכנן לעצמו, דווקא לאויבו המושבע מרדכי. 

בסוף הסרט יסמין ואלאדין רוצים להתחתן, הם מאוהבים, אבל יש את הצו המלכותי שמונע מהם להיות ביחד. הצו מורה שהנסיכה חייבת להתחתן עם נסיך. אלאדין מביע את משאלתו השלישית ואחרונה, לשחרר את הג'יני. הג'יני נפרד מהם לשלום, ואומר לאלדין שלא משנה מה, הוא תמיד יהיה נסיך בעיניו. כאשר הסולטאן שומע זאת, הוא פתאום מבין שיש מה לעשות בקשר לצו המלכותי. אלאדין אמנם לא נסיך מבחינת ייחוסו אך הוא בהחלט הוכיח כישורים מתאימים למלוכה. הסולטאן אומר "האם אני סולטאן באמת או לא סולטאן", משמע, אם הוא המלך הוא יכול לשנות דברים. הוא מוציא צו מלוכתי חדש, המורה שנסיכה יכולה להתחתן עם מי שהיא רואה לנכון. 

גם במגילת אסתר המלך אחשורוש מוציא צווים, לאורך המגילה מוזכר " כִּי-כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ--אֵין לְהָשִׁיב" (אס' ח 8). על פי הידוע לנו על מלכי המזרח העתיק זה היה הנוהג לגבי צווים של "חוקי פרס ומדי" או כפי שהם מכונים במגילה "פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת" (אס' ג 14) פתשגן ודת שתיהן מילים פרסיות, והכוונה בפתשגן לעותק, ודת במשמעות של חוק [22]. מדובר אם כן בצו שהוא חוק, אך אין באפשרותנו לדעת מה היה הנוהג המדויק בפרס מפאת חוסר עדויות היסטוריות לגבי המערכת החוקתית שם. נוכל לשער על פי המסופר בספר דניאל פרק ו 11-9 ומהמנהג במגילת אסתר שאי אפשר להחזיר צו מלכותי חוקתי אלא צריך לעקוף אותו על ידי צו נוסף. לפיכך, כדי להציל את היהודים המלך צריך להוציא צו חדש המורה על כך שהיהודים יכולים לעמוד על נפשם ולהילחם. כדי לשנות עניין משפטי במלכות המלך צריך להוציא צו חדש [23]. 

הסרט מסתיים עם אלאדין בבגדי מלכות, איש גדול כעת בממלכת אגרבה, כאשר זהותו חשופה ואין יותר סודות. אלאדין הולך להיות הסולטאן הבא, ולפיכך הוא יקבל בהמשך את טבעת המלך. המגילה מסתיימת עם עליית מרדכי לגדולה בחצר המלך. אסתר היא כבר המלכה, אך כעת היא שלמה יותר כיוון שאינה מסתירה יותר את זהותה. כל הזהויות נחשפו ואין יותר סודות גם בממלכת שושן. "בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר (היהודיים) הַיְּהוּדִים וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן" (אס' ח 2-1).

הסיפורים שלנו פותחים עם דמות מרכזית שלא מראה באמת את זהותה ורק בסוף הכל מתגלה. בשניהם הדמות המרכזית מנסה להסתיר את זהותה. בהמשך שתי הדמויות נאלצות לחשוף את זהותן ולספר את האמת. שתיהן חיות ב"אושר ועושר" לאחר חשיפה זו. אלאדין מתחזה לנסיך ואסתר לא מספרת שהיא יהודיה. המסר של הסיפורים הוא שצריך להיות עצמך. לא טוב להסתיר זהות ולהתחזות למישהו אחר. בסוף הסרט אלאדין מצליח להציל את חבריו ואת הממלכה כולה וגם לעלות לגדולה כאשר הוא מבין את המסר של הסיפור. אלאדין מגלה, גם עם בדרך לא פשוטה, שהכי חשוב זה להיות עצמך. לא לנסות להיות מישהו שאתה לא, לא לשקר או להסתיר את זהותך. כאשר הוא החביא את זהותו הוא רק הביא על עצמו צרות. כאשר ג'אפר התחפש למישהו אחר כדי להשיג את המנורה, זה נגמר רע. כאשר ג'אפר ניסה להיות גי'ני, הוא נקלע למאות שנים כאסיר במנורה. רק כאשר זהותו של אלדין נחשפת, והוא פועל לא כנסיך אלא כ"חולדת רחוב", הוא מצליח. הוא מאלתר פתרונות ומשתמש ב"מה שבא ליד" בשביל נשק. התושייה והתחכום שלו מנחים אותו מול ג'אפר כפי שגם הנחו אותו כל יום בשוק וברחוב כדי לשרוד. הוא מצליח בחכמתו לגבור על ג'אפר ולנצח במאבק. 

גם סיפורם של מרדכי ואסתר יכולים להסתיים טוב רק כאשר הם חושפים את זהותם ומתנהגים כפי שהם, לא מנסים להיות משהו אחר. כאשר אסתר חושפת בפני אחשורוש את זהותה האמיתית הוא עוזר לה וליהודים והמן בא על עונשו. כאשר היא מספרת למלך שמרדכי הוא דודה, אחשורוש מעלה את מרדכי לדרגה הכי גובהה בארמון. אסתר פסיבית בחלק הראשון של המגילה, ורק מרדכי פועל. כדי להצליח במשימה, אסתר צריכה להפוך לאקטיבית, לפעול, לעשות מעשה כדי לשנות [24]. נראה שהאופי האמיתי של אסתר הוא אופי אקטיבי, היא אישה שפועלת. אם זה לא היה המצב, היא לא היתה באמת מצליחה להתגבר על המן ולדאוג שהמלך יהיה בצד שלה. חשיפת האישיות האמיתית שלה, היא זו שהביאה את ההצלה. זה לא פשוט, ולעיתים זה מהלך ארוך ומסוכן, אבל הדמויות בסיפורים שלנו צריכים לחשוף את העצמי הכי אמיתי שלהם כדי להצליח במשימה.  

מוטיב נוסף שמלווה הן את סיפורו של אלדין והן את סיפור המגילה הוא גורל וחירות. אלאדין נולד לגורל מסוים, עוני ויתמות. בסצנה בה אנו מכירים אותו לראשונה הוא נמצא בשוק ופוגש שם נסיך שבדרך לארמון. הנסיך הזה מתאכזר לשני ילדים עניים קטנים ואף דוחף את אלאדין שמנסה להציל אותם. הנסיך אומר לאלאדין שהוא "חולדת רחוב, ותמיד יהיה חולדת רחוב חסרת ערך". פתיחה זו מגלה לצופים שהסרט יעסוק בניסיונו של אלאדין לשנות זאת, להילחם בגורלו. גם יסמין נולדה לגורל טבוע מראש, אך אחר לגמרי. היא נולדה לתוך מלוכה וחייבת להתחתן עם מישהו שגם לו דם מלכותי, גם אם לא אוהבת אותו. יסמין ואלאדין מנסים שניהם להיאבק בגורלם, נלחמים במי שמצפים שיהיו. אלאדין חולם להיות עשיר ולחיות בארמון, ומוכן לעשות הכל בשביל זה. יסמין בורחת מהארמון ומהגורל שלה להתחתן עם נסיך שלא אוהבת. בסופו של דבר שניהם מצליחים להשתחרר מגורלם. יסמין מתחתנת עם מי שהיא אוהבת ואלאדין הופך לנסיך בארמון המלוכה. 

מרדכי ואסתר נולדו יהודים, עם זר בגולה, וגורלם על פי מגילת אסתר הוא להישמד בגלל צוו של המן. בנוסף, אסתר יתומה, ולא נולדה לתוך חיי מלכות. גורלה של אסתר משתנה והיא הופכת למלכה של שושן. אך עדיין גורלה כיהודיה נשאר על קנו בשלב זה. כאשר מרדכי שומע על הצו של המן להרוג את היהודים הוא מתאבל,לובש שק ואפר, והולך אל אסתר. אסתר לא חושבת בשלב זה שהיא יכולה לעשות שום דבר כדי לשנות את המצב. רק כאשר מרדכי מזכיר לה שהיא דווקא במצב מצוין כדי לפעול לטובת היהודים, היא הרי המלכה, אז היא מבניה שיכולה לפעול לחירותה ולחירות עמה. מרדכי ואסתר לומדים שהם מסוגלים להפוך את גורלם שלהם ושל כל העם היהודי אם רק ישימו את ליבם לכך. אסתר לוקחת את גורלה בידיה ומנסה לשנות את עתידה. "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי". היא לוקחת סיכון בכך שבאה אל המלך מבלי שהוא קרא לה, אך מצליחה בכך להשתחרר מגורלה ולשנות גם את גורל עמה. היא לא נותנת לסמכות המלך או לחוק שאוסר לבוא אליו בלי זימון לעצור בעדה. גם יסמין בסופו של דבר לא נותנת לצו המלכותי לגבי נישואין לעצור בעדה והיא מתחתנת עם אלאדין. 

ג.  הנחיות לתלמידים בצפייה ובעיבוד הסרט:

לאחר הסרט ניתן לעבד אותו יחד בכיתה או לתת לתלמידים לחשוב כל אחד בעצמו על ההשוואה. אין כאן תשובות נכונות ולא נכונות, אין כאן כיוון אחד בלבד. כל תלמיד יעשה בעצמו אינטרפרטציה לסרט בשילוב עם המגילה. חלק מגיעים לדברים שהוזכרו לעיל וחלק אף מצליחים להגיע לדברים שגם אני לא חשבתי עליהם כאשר כתבתי על זה. כל אחד יוסיף מהתובנות שלו ויחד הכיתה תבנה משהו עוצמתי ומלא יותר מכל "תשובה אחת נכונה" שהמורה יכול היה לחשוב עליה מראש. כאשר התלמידים ידונו על הסרט, ישתפו בכיתה את מחשבותיהם בנושא  או יכתבו עבודה מסכמת, הם יתנסו בחומר בעצמם. הסיפור נלמד, הם צפו בסרט, ועכשיו זה הזמן שלהם להפנים ולהשליך, לחשוב רחוק ולהגיע לרעיונות מבריקים ביותר, בזכות החופש והעצמאות שניתנו למחשבותיהם. צריך כלים, הנחיה, הכוונה, מידע בסיסי, אך משם התלמידים מצליחים טוב מאוד "לעוף" בעצמם. 

להלן דוגמאות לשאלות הנחיה במהלך הצפייה ולעבודת סיכום על הסרט. 

שאלות הנחיה: היכן הסרט מתרחש, ארץ, סוגי מקומות (בית, חוץ וכו')? מי הן הדמויות הראשיות? עם איזו דמות אתם הכי מזדהים? אילו תהליכים הדמויות עוברות? מה לדעתכם המסר של הסרט? מה הקשר בין הסרט אלאדין ומגילת אסתר? חשבו על נקודות דמיון שונות.

עבודת סיכום: ספרו בקצרה ובמילים שלכם את עלילת הסרט. בחרו דמות מהסרט וכתבו את התהליך שהדמות הזאת עוברת בסרט. כתבו על הקשר בין הסרט לבין מגילת אסתר. פרטו והסבירו את נקודות הדמיון. תנו לדמיון שלכם להוביל, אין כאן תשובות נכונות ולא נכונות. מהו לדעתכם המסר של הסרט? האם יש איזה שהוא מסר משותף לסרט ולמגילת אסתר? הסבירו. 

סיכום:

הצגתי כאן השוואה בין סיפור מקראי, מגילת אסתר, לסרט דיסני, אלאדין. טענתי שהוראה באמצעות מיומנויות שונות ופתיחת ערוצי תקשורת שונים יחד עם גיוון בחושים התופסים את החומר הנלמד מביאים ללמידה טובה ומלאה יותר. 

הניתוח של מגילת אסתר דרך הסרט אלאדין לא רק מאיר את עינינו אל נקודות הדמיון הרבות שיש בין הסיפורים אלא גם מדגיש לנו את המסרים הטמונים בתוך המגילה. מסרים שמדברים אל התלמידים בימינו היום ויכולים לעזור להם עם התמודדויות שונות של גיל העשרה. מעשיהם של מרדכי ואסתר יחד עם מעשיהם של יסמין ואלאדין מלמדים אותנו כמה חשוב להיות עצמך. אמנם בפורים, החג של המגילה, ילדים אוהבים להתחפש, אך בכל שאר השנה צריך לדעת להיות מי שאתה ולא לנסות כל הזמן להיות משהו שאתה לא. בשנות התיכון הכי קל לנסות להיות משיהו אחר, לברוח מעצמך ו"להתחפש", למישהו חזק יותר, יפה יותר, מקובל יותר. אך הגיבורים האלה מלמדים אותנו שהדרך להביא לטוב זה רק אם נהיה עצמנו, ונלמד לאמץ את כל התכונות שלנו ולקבל את מי שאנחנו כדי שנוכל לצמוח.

דבר נוסף זה עניין הגורל. קל מאוד לקחת דברים כמובן מאיליו ולחיות מיום ליום מבלי לחשוב על הדברים הגדולים שאנו מסוגלים לעשות. אלאדין "חולדת רחוב" הציל את ממלכת אגרבה והפך לנסיך. אסתר ומרדכי, גולים מארץ ישראל, הגיעו להיות שר ומלכה בשושן והצילו את כל יהודי ממלכת פרס. בכוחנו לעשות כל כך הרבה אם רק נשים את ליבנו לכך. לבסוף, עניין השעבוד. במגילת אסתר היהודים משועבדים למלך זר וכמעט מאבדים את חייהם לכוחו של המן הרשע. גם ג'אפר מנסה לשעבד את אלאדין, יסמין וכל ממלכת אגרבה בניסיונו להחזיק בכוחות חזקים ביותר. אך שני הנבלים הכוחניים האלו מובסים והטוב גובר. 

היום אנו חווים סוג חדש של שיעבוד, לא למלך או שר אלא לטכנולוגיה חדישה, לפלאפון, מחשב או אופנה. אך אל לנו להשתעבד לדברים אלו, שמנסים להיות כל כך עוצמתיים. יש אמירה מפורסמת ש"כוח משחית - וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". במגילה, המן מנסה להיות כל כך חזק, לגבור על היהודים אך בסוף הוא זה שנתלה על העץ. באלאדין, ג'אפר מנסה להיות הכוח הכי חזק בכל היקום אך ראינו שהוא מצא את עצמו בסוף אסיר לכוחו בתוך מנורת הקסמים. אנו אדונים לעצמינו וצריכים לעשות כל שביכולתנו לא להיות עבדים לאנשים אחרים ואף לא לחפצים. להיות עצמינו כדי לא לאבד את עצמינו. תפקיד המורה בעיני הוא ללמד את התלמידים בצורה שיוכלו להיות עצמם, להיות יצירתיים, לפתח את הכישרון שלהם כדי שבעתיד הם יהיו מסוגלים להציל את ממלכת אגרבה, את שושן הבירה, או את עולמינו היקר. 

הערות:

1 ווילס, יהודי בחצר מלכות זר, 2-1. 

2  שם 20-19, 52. 

3  שם 198-197.  

4  שם 153. 

5  על פי הכתוב במגילה מרדכי יושב בשער המלך (אס' ב21), ועל פי ידיעותינו מהמזרח הקדום זהו    מקום מושבו של השופט, שר או מלך ששפטו שם את העם. אם כן, ניתן להסיק מהזכרת מקום ישיבתו של מרדכי שהוא מונה לשר בחצר המלך בעקבות הפיכתה של אסתר למלכה. 

6  גורדיס, הנרטיב של אסתר, 48. 

7  על פי תרגומו של ש. גורדון בספר "כתובים עם באור חדש". 

8  גן, מגילת אסתר וקורות יוסף, 147. 

9  צורף, בת אביחיל, 62-57.

10  ווילס, יהודי בחצר מלכות זר, 204-203. 

11  ברג, מוטיבים ומבנה במגילת אסתר, 130. 

12  בורטון, סיפורי אלף לילה ולילה. 

13  לאו, קריאה במגילה, 15. 

14  גם יוסף, גיבור נוסף של סיפור חצר מוצג כבעל תכונה חיצונית של יופי ונשיאת חן (בר' לט 6-4). 

15  גן, מגילת אסתר וקורות יוסף, 145. 

16  כפי שהוזכר לעיל, גם בבראשית מא, בסיפור יוסף במצרים וגם בדניאל (ששניהם סיפורי חצר) יש התעסקות בבגדי מלכות ובהלבשת מישהו שמגיעה למלוכה מבחוץ בבגדים אלו, והרכבתו על סוס מלכותי.

17  כפי שהוזכר לעיל, בסיפורי חצר יהודיים מסופר על יהודי בחצר מלך זר שעולה לגודלה למרות זהותו. גם בסיפור יוסף בבראשית מא, הוא עולה לגדולה במלכותו של פרעה כאשר רגע לפני זה היה בבית האסורים וקודם לכן נמכר לעבדות על ידי אחיו. מיותר לציין שאף לפני זה גורלו לא שפר עליו כהוא נזרק לבור. כמו כן, דניאל עולה לגדולה במלכות מלכי בבל למרות היותו מהגולים היהודים. 

18 הסרת טבעת המלך והבאתו לשר בכיר הוא מאפיין חוזר בסיפורי חצר, כפי שצוין לעיל, ומופיע גם בסיפור יוסף בספר בראשית. 

19  ביקרמן, ארבעה ספרים מוזרים בתנ"ך, 181-172.

20  ביל, ספר של הסתר, 54-53.

21  פוקס, דמויות ואידיאולוגיה ספר אסתר, 202-196. 

22  ברלין, אסתר, 101,64. 

23  ביקרמן, ארבעה ספרים מוזרים בתנ"ך, 196-192. 

24  פוקס, דמויות ואידיאולוגיה ספר אסתר,200-196.

ביבליוגרפיה:

אלאדין, אולפני דיסני, 1992.

בורטון, סיפורי אלף לילה ולילה:

 R. Burton (Translation) & J. Zipes (Adaptation), Arabian Night: A Selection, England 1997. 

ביל, ספר של הסתר: 

T. Beal, The Book of Hiding, Gender, Ethnicity, Annihilation, and Esther, Oxfordshire 1997. 

ביקרמן, ארבעה ספרים מוזרים בתנ"ך:

 E. Bickerman, Four strange books of the Bible: Jonah, Daniel, Koheleth, Esther, New York 1967. 

ברג, מוטיבים ומבנה במגילת אסתר:

 B. Berg, The Book of Esther: Motifs, Themes and Structure, Iowa 1979. 

ברלין, אסתר: א' ברלין, אסתר עם מבוא ופירוש (מקרא לישראל), תל אביב 2001 תשס"א. 

גורדון, כתובים עם באור חדש: ש. גורדון, תורה נביאים וכתובים: עם באור חדש, ורשה: דפוסים שונים תרע"ב-תרצ"ה.

גורדיס, הנרטיב של אסתר:

 R. Gordis, Studies in the Esther Narrative, Journal of Biblical Literature Vol. 95, New York 1976. 

גן, מגילת אסתר וקורות יוסף: מ' גן, "מגילת אסתר באספקלריית קורות יוסף במצרים", תרביץ  ל"א תשכ"ב, עמ' 149-144.  

ווילס, יהודי בחצר מלכות זר:

L. Wills, Jew in the Court of the Foreign King: Ancient Jewish Court Legends (Harvard Dissertations in Religion, No. 26) (Augsburg/Fortress), Minneapolis 1990.

לאו, קריאה במגילה: 

ב' לאו, אסתר קריאה במגילה, ישראל  2011.

פוקס, דמויות ואידיאולוגיה ספר אסתר:

M. Fox, Character and Ideology in The Book of Ester, South Carolina 1991.

צורף, בת אביחיל: 

א' צורף, בת אביחיל, גבעתיים תשל"ו 1975.