בלפור חקק, משורר
קוֹל נְאָקָה שֶׁל סֶכֶר בַּמַּיִם |
הָיִינוּ בַּהֲלִיכָה בְּפָּארְק הַיַּרְקוֹן
טִיּוּל שְׁנָתִי שֶׁל יְלָדִים מִירוּשָׁלַיִם
בְּבֹקֶר לַח, פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח.
רָאִיתִי שֶׁהַמּוֹרָה וְהַיְּלָדִים
מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי, כִּתָּה ח'
הוֹלְכִים כִּפְסוּקִים מִתּוֹךְ שִׁירַת הַיָּם
קַוִים שְׁחוֹרִים בְּתוֹךְ הַבֹּהַק מוּלִי
וְהַנַּחַל כֻּלּוֹ צִלּוּם שָׁחֹר לָבָן וּמוּעָקָה
וְכִתְמֵי חֵטְא
בִּסְבַךְ צִמְחִיָּה יְרֻקָּה.
הַמּוֹרָה קָרְאָה שְׁמוּאֵל א' עַל אָפֵק
עַל לְבִיאִים בִּימֵי הַתַּנָּ"ךְ, אַרְיֵה וְשַׁחַל
וְעַל שִׁקּוּם הַנַּחַל.
רָאִינוּ טַחֲנַת קֶמַח לְיַד הַנָּהָר
וּכְשֶׁהַיְּלָדִים הָלְכוּ בַּפָּארְק בָּעֵשֶׂב הַיָּרֹק
אֲנִי הָלַכְתִּי בַּמִּדְבָּר.
כְּשֶׁכֻּלָּם הִתְפָּעֲלוּ מִגִּשְׁרֵי הַמַּתֶּכֶת
אֲנִי הוֹסַפְתִּי עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת.
הַמְּחַנֶּכֶת הִסְבִּירָה וְקָרְעָה קְנֵי סוּף
אֲנִי הָיִיתִי עַם לְבָדָד
וְרָאִיתִי אֶת קְרִיעַת יַם סוּף.
שָׁמַעְתִּי שִׁירַת הַיָּם הָרוֹחֶשֶׁת מִכָּל צַד
קוֹל נְאָקָה שֶׁל סֶכֶר בַּמַּיִם
וּמַיִם שֶׁטּוֹחֲנִים אַבְנֵי רֵיחַיִם.
בַּשִּׁירוֹנִים שָׁרוּ הַיְּלָדִים בְּקוֹל רָם
אַהֲבַת הָאָרֶץ וְהָאָדָם
כְּשֶׁאֲנִי חָצִיתִי לִבִּי וְשַׁרְתִּי בְּלַחַשׁ
שִׁירַת הַיָּם.
פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח עַכְשָׁו
רוּחוֹת קָדִים, רוּחוֹת עַזּוֹת
אָז אָשִׁיר אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת.
מתוך: רשות לתיקון עולם, 2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.