ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
הדברים הבאים הם בחזקת צרור מפתחות שיסייעו לכם לפתוח דלתות לעולמות המשמעות של הסיפור המקראי, אבל אם תישמו אותם באופן מושכל תגלו שהם שהתגליות המקראיות הופכות מהר מאד גם לתגליות על עצמכם ועל מורכבות המצב האנושי.
ובכן,
בבואכם לפענח סיפור מקראי תנו לבכם לתופעות הבאות כדי לרדת לצפונותיו:
1. תיחום הסיפור: התיחום נקבע על פי צירוף של בחנים תכניים וצורניים.
ובכן,
בבואכם לפענח סיפור מקראי תנו לבכם לתופעות הבאות כדי לרדת לצפונותיו:
1. תיחום הסיפור: התיחום נקבע על פי צירוף של בחנים תכניים וצורניים.
יש לברר אם ביצירה טמונה תבנית-על המגדירה את גבולותיו של הסיפור על פי התוכן (נושא, דמויות, מרחב, זמן), הסגנון, שימושי לשון מיוחדים או סמנים צורניים כגון נוסחאות פתיחה / סיום, מסגרת או 'מבנה טבעת' (הסיום ממין הפתיחה, אינקלוזיו), חזרות, תבניות מספריות (דגם המספר העולה, 'על שלושה וארבעה'), סימטריות מילוליות, מבנה קונצנטרי (כיאסטי).
2. הרכב הסיפור: רבדיו, מבנהוּ וקשרים תוכניים / אסוציאטיביים / צורניים בין חלקיו השונים.
3. קיום תופעות צורניות מיוחדות (כגון תקבולת צלעות, חריגה באורך המשפט: קצר או ארוך במיוחד) ובירור תרומתן לעיצוב המסר.
4. בחירת המילים: מילים יחידאיות, נדירות, ארכאיות, פיוטיות, מילים מנחות, שדות סמנטיים, זיקות לסוגות ספרותיות מסויימות (למשל, לספרות החכמה) שימוש בצמדי מילים, מדרשי שמות.
5. העיצוב המוסיקלי של השפה: אונומטופיאה, מצלולים, אליטרציה, לשון נופל על לשון.
6. מוטיבים: מוטיבים חוזרים, זיקה למוטיבים דומים/מנוגדים בחיבורים אחרים.
7. תחבולות ספרותיות כגון אירוניה, סטירה, הגזמה, דימוי, ייתור, משל, פתגם, הדרגה, חזרות (מדוייקות או עם שינויים), ניגודים, פערים ודילוגים. דרכי הבעת הצדק הפואטי והמידה כנגד מידה.
8. דרכים להבעת פולמוסים גלויים וסמויים.
9. איפיוני הדמויות: כינוייהן, סדר הופעתן, תיאור חיצוניותן, הגדים ישירים/עקיפים על התנהגותן/אישיותן, מפי המספר או מפי אחת הדמויות; סדר הופעתן בסיפור; מי שותקת, מי ממעטת בדיבור, מי מרבה בדיבור, ולמי שמורה זכות 'המילה האחרונה'.
9. איפיוני הדמויות: כינוייהן, סדר הופעתן, תיאור חיצוניותן, הגדים ישירים/עקיפים על התנהגותן/אישיותן, מפי המספר או מפי אחת הדמויות; סדר הופעתן בסיפור; מי שותקת, מי ממעטת בדיבור, מי מרבה בדיבור, ולמי שמורה זכות 'המילה האחרונה'.
10. עיצוב הזמן: מונחים לציון הזמן, כיווץ וריווח הזמן, הבטה לאחור, הטרמה, בו זמניות.
11. עיצוב המרחב: פרטים במרחב שהיצירה מתייחסת אליהם; שינויים במקום ההתרחשות.
12. המספר: מספר מתערב, מספר כל יודע.
31. השיח: דיאלוגים, 'הדיאלוג הפנימי', נאומים.
14. זיקות לכתובים אחרים במקרא ומשמעותן: קווי דמיון ושוני.
14. זיקות לכתובים אחרים במקרא ומשמעותן: קווי דמיון ושוני.
51. רכיבים שאינם משתלבים בסיפור בצורה אורגנית. תוספות/עיבודים. מה מקורי, מה משני, ומה רצה הקורא-המוסיף להביע באמצעות הרובד שהוסיף לסיפור.
61. קריאות שונות בעדי נוסח אחרים וטעמן.
17. השוואות לחיבורים רלוונטיים מתרבויות המזרח הקדום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.