יום שבת, 3 בנובמבר 2018

דֶנדרוֹפואמות: שלושה סיפורי עצים


אלי יונה, משורר

בשם כל העצים

1. עץ המחלוקת
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהִשְׁחִית אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ
הִפְנָה אֵלָיו בְּרוֹשׁ אֶחָד אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה וְשָׁאַל
בְּשֵׁם כָּל הָעֵצִים בְּמָה חָטְאוּ גַּם הֵם
מֵילָא הָאָדָם שֶׁכָּרַת אוֹתָם 
צָרִיךְ לְהַכְרִית אוֹתוֹ וְרַק אוֹתוֹ 
כִּי הוּא־הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל רַע.
שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים: וּמִי פִּתָּה אֶת הָאָדָם רִאשׁוֹן?
חַוָּה!
וּמִי פִּתָּה אֶת חַוָּה? 
הַנָּחָשׁ!
... וּמִי פִּתָּה אֶת הַנָּחָשׁ?
עֵץ נֶחְמָד לְהַשְׂכִּיל.
וְתַאֲוָה לָעֵינַיִם.

Translated by Prof. Eitan Medini

The divisive tree
A moment before God destroy the Creation 
One Cypress tree turned toward him with an accusing finger and asked
In the name of all the trees what has been their sin?
Oh well Adam who cut them
You have to destroy him and only him
Since he indeed is the root of all evil.
God asked him : and who tempted the first Adam?
Eve!
And who tempted Eve?
The snake!
And who tempted the snake?
A lovely knowledgeable tree.
Who was also so pleasant to the eyes.  


2. עץ החיים
"וביום התקומה אקים אותך ואז יינתן לךָ מעץ החיים וחייתָ לעולם." (ספר אדם וחווה/כח/5)                                                                                                           
בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁנֵּעוֹר אָדָם לַחַיִּים, רָאָה כַּף רֶגֶל מְרַחֶפֶת מֵעָלָיו וּלְרֶגַע חָשַׁב שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְגוּף נָחָשׁ וְשֶׁמִּישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְשׁוּפֵנּוּ רֹאשׁ. אַךְ מֵרֶגַע לְרֶגַע הִתְרַקְּמוּ עוֹרוֹ וְגִידָיו וּבְשָׂרוֹ וְעֵינָיו שֶׁרָאוּ שְׁלוֹשָׁה עֵצִים. 

כֵּן, אֲנִי מְזַהֶה אֶת הַמָּקוֹם! הִנֵּה עֵץ הַדַּעַת וְהִנֵּה עֵץ הַחַיִּים! גַּם עֵץ הַמָּוֶת פֹּה! זֶה שֶׁאֲנִי וְאִשְׁתִּי פַּעַם בִּלְבַּלְנוּ עִם עֵץ הַדַּעַת וְהַנָּחָשׁ בַּעַל הַיֶּדַע הַבּוֹטָנִי הָרַב הֶעֱמִידָנוּ עַל טָעוּתֵנוּ הַגּוֹרָלִית. מַזָּל שֶׁנִּקְבַּרְתִּי לְמַרְגְּלוֹת עֵץ הַחַיִּים וְזָכִיתִי לְטִפָּה אַחַת מֵעֲסִיסוֹ הַמְּחַיֶּה! 

כַּמָּה זְמַן יָשַׁנְתִּי? לֹא יוֹדֵעַ אִם חָמֵשׁ אֶלֶף אוֹ חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ אֶלֶף שָׁנָה – שְׁאַר גּוּפִי נֶאֱכָל כָּלִיל בְּמַלְתְּעוֹת הַזְּמַן – אַךְ זֶה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ יוֹם אֶחָד! וּבִכְלָל לֹא מַסְפִּיק! שֶׁכֵּן זִכְרוֹנִי מַתְחִיל לָשׁוּב אֵלַי וְזֶה לֹא זִכָּרוֹן טוֹב! לַבִּי עֲדַיִן לֹא הִתְרַקֵּם וּכְבָר דּוֹאֵב מֵחָדָשׁ אֶת הַשְּׁכוֹל הַנּוֹרָא! שְׁנֵי בָּנִים אִבַּדְתִּי בְּיוֹם אָרוּר אֶחָד! 

לְפֶתַע בָּקַע קוֹל שֶׁבֶר אַדִּיר מֵעֵץ הַחַיִּים:

אֵלִי אֵלִי לָמָּה עֲזַבְתַּנִי?!

וְהִדְהֵד בֶּחָלָל שֶׁל קְלִפַּת רֹאשׁוֹ כְּרוּחַ בְּקוֹנְכִיָּה רֵיקָה שֶׁל טְרִיטוֹן, רוּחַ רָעָה וּנְכֵאָה מְאֹד: 

הוֹ, אֱלֹהִים תָּמִיד נוֹטֵשׁ אֶת הַחַיִּים! וְהַחַיִּים סוֹבְלִים תָּמִיד! תָּמִיד סוֹבְלִים בַּחַיִּים! אֲפִלּוּ בְּגַן עֵדֶן! אַרְבָּעָה נְהָרוֹת זוֹרְמִים בּוֹ, אֶחָד שֶׁל חָלָב, שֵׁנִי שֶׁל יַיִן, שְׁלִישִׁי שֶׁל דְּבַשׁ, רְבִיעִי שֶׁל מַיִם, לוּ רַק זָרַם בּוֹ גַּם נְהַר שִׁכְחָה כְּמוֹ בְּגַנָּם שֶׁל הַיְּוָנִים! וּבֵינֵינוּ, בְּגַן עֵדֶן אֲמִתִּי אֵין חֻקִּים וְאִסּוּרִים! הֲרֵי זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן עַד שֶׁאֱלֹהִים יְגָרֵשׁ אוֹתִי עוֹד פַּעַם בְּשֶׁל אֵיזוֹ עֲבֵרָה שְׁטוּתִית! וְאָז שׁוּב אֶשְׁתֶּה כּוֹס מְרוֹרִים וְאֹכַל לֶחֶם עֲצָבִים! אֶתְגּוֹלֵל בֶּעָפָר כְּמוֹ קוֹץ וְאֶתְגַּלְגֵּל לְכָל רוּחַ כְּמוֹ דַּרְדַּר! אַךְ לְאַחַר שֶׁטָּעַמְתִּי מִפְּרִי הַמָּוֶת הַמָּתוֹק, אֲנִי יוֹדֵעַ מָה זֶה מֵת, מֵת זֶה תַּם, תַּם וְנִשְׁלַם! תַּם וְנִשְׁלַם כָּל הַפַּחַד! תַּם וְנִשְׁלַם כָּל הַכְּאֵב! תַּם וְנִשְׁלַם כָּל הַצַּעַר! תַּם וְנִשְׁלַם כָּל הָעֶצֶב! לְאִשְׁתִּי קָרְאוּ חַוָּה כִּי בְּעֶטְיָהּ חָוִיתִי אֶת כָּל יִסּוּרֵי הַחַיִּים! אִשְׁתִּי נוֹצְרָה מִמֶּנִּי וְעַל כֵּן אֵלַי תְּשׁוּקָתָהּ, אַךְ אֲנִי נוֹצַרְתִּי מִן הָאֲדָמָה וְעַל כֵּן אֲנִי כְּבָר מִשְׁתּוֹקֵק אֵלֶיהָ! לָשׁוּב לְחֵיקָהּ! לְהִתְנַחֵם בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ! לָנוּם בֵּין חַמּוּקֶיהָ! לְהָנִיחַ רָאשִׁי עַל בִּטְנָהּ וּלְהֵרָדֵם לָעַד! בִּשְׁבִילָהּ אֶעֱזֹב אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶדְבַּק רַק בָּהּ! הִנֵּה הִגִּיעָה עֵת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, אַךְ מוֹתִי הָיָה טוֹב מֵחַיַּי! הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב! וְנָעִים! וְשָׁלֵו! יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים... וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, רַבִּים וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי! שְׁלוֹשִׁים בָּנִים וּשְׁלוֹשִׁים בָּנוֹת לֹא שִׁכְּכוּ אֶת אָבְדַן הַשְּׁנַיִם. וְגוֹרָלָם לֹא הָיָה טוֹב יוֹתֵר. צֶאֱצָאֵי שֵׁת הֻכּוּ בִּידֵי בְּנֵי קַיִן וּבְנֵי קַיִן הֻכּוּ בִּידֵי אֱלֹהִים. רַבִּים וְרָעִים! רָאִיתִי אֵיךְ הַנָּחָשׁ קָם עַל רַגְלָיו וְהָאָדָם נוֹפֵל עַל בִּרְכָּיו, רָאִיתִי אֵיךְ רְשָׁעִים מְשַׂגְשְׂגִים וְצַדִּיקִים מֻשְׁפָּלִים, רָאִיתִי אֵיךְ הַדַּעַת מְטָרֶפֶת אֶת הַדַּעַת, וְרָאִיתִי אֵיךְ שַׂר הַחֹלִי מַכֶּה בַּכֹּל. שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נְגָעִים אָכְלוּ אוֹתָנוּ חַיִּים! "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה..." חָה! הַרְשׁוּ לִי לְגַחֵךְ! לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹלְטִים בַּחַיּוֹת, אֶלָּא שֶׁגַּם בְּעַצְמֵנוּ אֵינֶנּוּ שׁוֹלְטִים! וְעוֹד מְסַפְּרִים שֶׁהַשָּׂטָן נִזְרַק מִן הַשָּׁמַיִם כִּי סֵרֵב לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי. בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ אֲגַלֶּה לָכֶם שֶׁהַהֶפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: בִּזְכוּת סֵרוּבוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי, מִנָּה אוֹתוֹ אֱלֹהִים לִסְגָנוֹ הַנֶּאֱמָן! לֹא, לֹא, לֹא הָאָדָם רוֹדֶה בַּחַיִּים, אֶלָּא הַנָּחָשׁ שֶׁלְּבַסּוֹף הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב וְהִכִּישׁ אוֹתִי בְּרַעַל חֲשׂוּךְ מַרְפֵּא. אֱלֹהִים! לַחְזֹר עַל כָּל זֹאת מֵחָדָשׁ, אֵינֶנִּי רוֹצֶה וְאֵינֶנִּי יָכוֹל! אָמְנָם הִבְטַחְתָּ לִי שֶׁבְּיוֹם הַתְּקוּמָה אֶחְיֶה לַנֶּצַח, אַךְ אֲנִי מַעֲדִיף לָמוּת לַנֶּצַח! לְפִיכָךְ בָּאֲדָמָה הַטּוֹבָה וְהַמְּטִיבָה הַזּוֹ, הַסְּפוּגָה בְּדַם בְּנִי הָאָהוּב – אֵם כָּל חַי וּמֵת! – אַפְקִיד גַּם אֲנִי אֶת לְשַׁד חַיַּי! וּבַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה! אֲנִי מְקַוֶּה!

אָז הִתְבַּקְּעָה גֻּלְגֹּלֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהִתְגַּלְגְּלָה לַמְּרַגְּלוֹת "עֵץ הַמָּוֶת", שֶׁטִּפְטֵף עָלָיו טִפּוֹת דָּם שְׁחֹרוֹת כְּמוֹ שְׂרָף שֶׁל יַנְבּוּט הַשָּׂדֶה וְכָל בְּשָׂרוֹ הַטָּרִי שׁוּב אֻכַּל עַד הָעֶצֶם. נִשְׁמַת אַפּוֹ הָאַחֲרוֹנָה חוֹלְלָה עֲנָנָה מִסְתַּחְרֶרֶת שֶׁל אָבָק וְרֹאשׁוֹ שָׁקַע לְאִטּוֹ בֶּעָפָר כְּסֶלַע שֶׁהַגֵּאוּת מְכַסָּה.

אֱלֹהִים כֹּה רָגַז עַל שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן דָּחָה אֶת מַתַּת הַחַיִּים הַמְּחֻדָּשִׁים שֶׁלּוֹ עַד שֶׁקָּדְרוּ גַּם פְּנֵי הַשָּׁמַיִם.

אַךְ לְעֻמַּת הַשָּׁמַיִם, הָאֲדָמָה רָעֲדָה מֵהִתְרַגְּשׁוּת מִכָּךְ שֶׁבְּנָהּ הַבְּכוֹר מִהֵר כָּל כָּךְ לַחְזֹר אֵלֶיהָ.

3. הנגר
יוֹסֵף כּוֹרֵת אֶת יַלְדֵי הַיַּעַר
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
שׁוֹמֵעַ אֶת רִשְׁרוּשׁ הֶעָלִים
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
שׁוֹמֵעַ אֶת שְׁרִיקַת הַגַּרְזֶן
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
שׁוֹמֵעַ אֶת צִוְחוֹת הַצִּפּוֹרִים
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
שׁוֹמֵעַ אֶת רַחַשׁ הַחֲרָקִים
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
שׁוֹמֵעַ אֶת נְפִילַת הָעֵצִים
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
שׁוֹמֵעַ אֶת חִתּוּךְ הַגְּזָעִים
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
שׁוֹמֵעַ אֶת צְנִיחַת הַנְּסֹרֶת 
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם 
שׁוֹמֵעַ אֶת הֵד הַמַּסְמְרִים
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
יוֹסֵף כּוֹרֵת אֶת יַלְדֵי הַיַּעַר
__________וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקָתָם
שָׁמֹעַ שָׁמַע יַלְדּוֹ הַצָּלוּב 
___________אֶת זַעֲקָתָם וְאֶת אֵידָם.

2 תגובות:

  1. הומור וזעקה. שירים חזקים ומרשימים. תודה לאלי, לאיתן וללאה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, ארלט, בשם כולנו. אין משמח יותר ממחמאה בין משוררים/ות, מאוד שמח שאהבת, חיזקת ועודדת, תודה רבה רבה לך.

      מחק