תגובה לביקורת של מיכאל אביעוז על ספר הפירוש של מרדכי כוגן למלכים

פרופ׳ טובה פורטי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

תגובה לביקורת של מיכאל אביעוז על ספר הפירוש של מרדכי כוגן למלכים שהתפרסמה בבית מקרא כרך סו (תשפ"א), חוברת ב, עמ' 453-464

מרדכי כוגן, מלכים עם מבוא ופירוש, כרכים א-ב, מקרא לישראל (בעריכת שמואל אחיטוב), עם עובד, תל אביב תש"ף, 766 עמודים

בדף הפותח של כל ספר פירוש ב"מקרא לישראל" מופיעה 'הקדמת העורך' שמביאה את 'האני מאמין' של סדרה פרשנית זו. לנגד עיניהם של עורכיה, משה גרינברג ז"ל ושמואל אחיטוב יבל"ט עמדה המטרה להציע פירוש מדעי עדכני לקורא המשכיל בשפה העברית. המדדים שהוצגו לאיכותה המקצועית של סדרה זו נפרשים על פני מניפה רחבה של תחומי חקר. על כתפי הפרשן מוטלת משימה כבדת משקל החל מהדרישה להתחשב באלפיים שנות מסורת פרשנית ואף יותר, התוודעות לתרגומים הקדומים ומסורות הנוסח השונות ועד שליטה בלשונות השמיות, מילונאות מודרנית, כלי ביקורת ספרותיים וממצאים אפיגרפיים וארכיאולוגיים. לצד אלו אין לזנוח את תולדות המחשבה המקראית והחוץ מקראית וסוגיות הגותיות ו/או היסטוריות המיוחדות לכל ספר. אמות מידה אלו משרטטות דמות נשגבה של פרשן משכיל, איש רנסנס אשר ניתן לדמותו למלחין שביצירתו בוחר לפרוט על כל מנעד הצלילים מבלי להותיר תו או רווח.

ואכן, כל חוקר הנוטל משימה של כתיבת פירוש לידיו איננו יושב על שולחן עבודתו בטרם העמיס על מדפי ספרייתו אין ספור פירושים ממורשת קודמיו, כמו גם הצטייד כנדרש בכלי חקירה במגוון התחומים הנדרשים. אך יחד עם זאת, אין לצפות לייצוג שווה משקל של כל כיווני המחקר שהרי זוהי דרישה שאיננה ברת יישום. יתרה מזו, מודל כזה של פירוש פוגם בתרומתו הייחודית ביחס לקודמיו ואף ביעילות השימוש בו, ועל כך ארחיב בהמשך דברי.

במדור 'ביקורת ספרים' בבית מקרא סוקר מיכאל אביעוז את מבנם ותוכנם של שני הכרכים של הפירוש לספר מלכים של מרדכי כוגן. מיכאל מדגים את השימוש האפיגרפי העשיר של המחבר בעדויות חוץ מקראיות מן המזרח הקדום כמקורות המסייעים בפתרון בעיות לשוניות, עולם מונחים, שאלות היסטוריות, ושאלות משפטיות. אביעוז מקדיש בסקירתו פסקה לתרומת השימוש של המחבר בממצאי הארכיאולוגיה המקראית להבנת המושגים בתחום הבנייה. יחד עם הערכה זאת, הוא מוסיף דיון ב״נקודות תורפה״ (עמ' 457-464), ובו הוא מציג היבטים שנזנחו לדעתו ולפיכך "התועלת מפירוש זה לתלמידים ולמורים תהא מוגבלת" (עמ' 464).

אין בכוונתי להציג במסגרת זו חלופה ביקורתית אלא להתמקד במספר דוגמאות שאביעוז רואה אותן כ״נקודות תורפה״. ביקורת זו הצדיקה בעיני תגובה לביקורת שכן היא פותחת דיון תאורטי-עקרוני בשאלה מהו פירוש מועיל במחקר המודרני? ומצד הקורא המשכיל, באלו פירושים ראוי לו להסתייע? ואם אנסח באופן ישיר ובוטה יותר את שאלתי, האם רצוי בעיני המבקר שעל מדף הספרים של קהל הקוראים יעמוד פירוש מופתי אחד בלבד לספר מלכים?

בחרתי לחדד סוגיה עקרונית זו בהתייחסות ל"נקודת התורפה" הספרותית. אביעוז מלין על מה שנראה בעיניו כדלות באיכות הדיון הספרותי. אין ספק שכל פירוש לחיבור מקראי נדרש לבחינה ספרותית, קל וחומר אם נתייחס ל'סיפורי הנביאים' בספר מלכים— קובץ סיפורים שמצטיין בניב לשוני ייחודי ובמוטיבים ספרותיים-עממיים. בדיון שמקדיש כוגן לסיפורי אלישע (כרך ב', עמ' 430-431) הוא סוקר את המוטיבים המשותפים לארבעת הסיפורים, מדגיש את המגמה שלהם לשבח את הנביא, ומעלה את שאלת השאילה הספרותית בין סיפורי אלישע ואליהו. עם זאת, אין בדיון כללי זה כדי לפטור את הקורא-החוקר מלתור אחר מחקרים מונוגרפיים, בדומה למאמריהם המאירים של יעל שמש ויאיר זקוביץ, שעוסקים במובהק בסיפורי הנביאים ובאופיים הניסי, ושאליהם מפנה כוגן בפירושו. ברם, הרגישות הספרותית של כוגן, כבר סמכא בכתיבה ההיסטוריוגרפית במקרא והמזרח הקדום מוצאת ביטוי ממצה במקום אחר, בדיון השוואתי בין סיפור בדק הבית בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה (מל"ב כב) לבין בדק הבית שנערך בימיו של יהואש (מל"ב יב). שם דן הפרשן בפירוט במאפיינים סגנוניים ובדרכי העיצוב של הדפוס הספרותי של "סיפור בדק בית" (כרך ב', עמ' 669-668).

כמי שנדרשה לעיון בפירושים לספר מלכים במהלך שנות ההוראה שלי, בחרתי בשיעור המבוא למלכים להציג בפני תלמידי סקירה של מגוון הפירושים שעומדים לרשותם. מיינתי את הפירושים על פי מגמתם הפרשנית, כלי החקירה של הפרשן, וטביעת ידו הייחודית. כך למשל, בשאלות שטיבן שייך במובהק לביקורת הנוסח יסתייעו התלמידים בפירושו הקלאסי של J.A. Montgomery לספר מלכים בסדרת ה ICC, ולחלופין בשאלות שטיבן ספרותי ימצאו מענה בפירושו של J.T. Walsh למלכים בסדרה Berit Olam שמגדירה בכותרת הפירוש את מגמתה "מחקרים בסיפורת העברית ובשירה". וכאן המקום להרחיב שניתן לאפיין בקרב הפירושים המדעיים החדשים שני מודלים עיקריים: האחד, בדומה לסדרה 'ברית עולם' שם לו למטרה ליישם גישה פרשנית מיוחדת שנוקטת בכלים של הביקורת הספרותית מבלי להידרש לקריאה פילולוגית היסטורית. המודל השני, המיוצג בסדרת ה- Historical Commentary on the Old Testament , בשונה מקודמו, בוחן את הטקסט המקראי כמסמך עתיק בהקשרו ההיסטורי חברתי ושם לו למטרה להטמיע ענייני נוסח ולשון, תולדות מסירת הטקסט, ביקורת ספרותית, מסורת פרשנית קדומה וחדשה, היבטים של ראליה (היסטוריה ארכיאולוגית, גיאוגרפיה-היסטורית), ועיונים בסוגיות הגותיות תיאולוגיות. למותר לציין שמודל זה מפיק פירושים עבי כרס, כך למשל הפירוש למלכים א' פרקים א-יא משתרע על פני כ 600 עמודים.

הפירוש לספר מלכים בסדרה מקרא לישראל איננו שייך לאחד מן המודלים הללו. כוגן כפרשן מתמודד עם דרישות הסדרה להטמיע את מכלול כיווני המחקר הרלוונטיים לטקסט המקראי (כפי שמפורט ב'הקדמת העורך' במקרא לישראל) אך בו בעת מטביע את חותם התמחותו המדעית בבחינת משקלו הסגולי של הפירוש. ואכן, פירוש זה בוחן את ספר מלכים במשקפת היסטוריוגרפית של חוקר מקרא ומזרח קדום.

דברי ההקדמה של כוגן פותחים אשנב הצצה לקוראים להתוודע לחוקר שספר מלכים הינו "לחם חוקו" בעשרות שנות חייו בהוראה ובמחקר. כתיבת הפירוש שלו לספר מלכים החלה כבר בסדרת ה Anchor Bible שבה חלק את כתיבת הפירוש על מלכים ב' (1988) עם פרופ' חיים תדמור ז"ל ואת הפירוש למלכים א' כתב לבדו (2001). כפי שהוא מעיד על עצמו, חלוף השנים חייב עדכון של המחקר הרב שנערם מאז ובהוצאת הפירוש למלכים במקרא לישראל, הוא חש עצמו "פורע חוב בפני תלמידיו".

אופיו הספרותי של ספר מלכים מחייב שימת דגש מיוחדת על סוגיות העריכה המשנה תורתית, כרונולוגיה, מקורות ספרותיים ארכיוניים (מסמכי המקדש, ארכיון המלך) ומקורות עממיים. אתגר נוסף שעומד בפני הפרשן של מלכים הינו בצורך לזהות את הטכניקה המתוחכמת של מחבר/י הספר ועורכיו שנוקטים בכתיבה דיאכרונית לצד סינכרונית. אין ספק שבקיאותו של כוגן בתיעוד החוץ מקראי מן המזרח הקדום שנבחנת בין היתר באוספים שלו לכתובות מלכי אשור, תורמת להעשרת הרקע לאירועים המתוארים בספר מלכים ולאופן הצגתם.

תגובתי העקרונית לביקורת של אביעוז על הפירוש של כוגן למלכים נתמכת בחוויה אישית של כתיבת פירוש לקהלת (בשיתוף Katharine Dell לסדרת ה IECOT ( ובהתמודדות המתמדת עם השאלה "מהו פירוש מועיל ותורם?".

כאמור מדף הספרים של כל מי שעוסק בסוגה ספרותית זו של כתיבת פירוש ראוי שיהיה עמוס בפירושי קודמיו ועליו בלבד מוטלת המשימה לברור את הפירות הראויים ולהתדיין עמם. די להדגים את פירושו של Schoors לקהלת שמגלם באופיו את הפירוש המקיף ביותר (856 עמ') לחיבור זה ומהווה מקור ביבליוגרפי בלתי נדלה לתולדות המחקר לתקופותיו השונות. אין ספק שכל חוקר ופרשן של קהלת מברך על קיומו של פירוש אנציקלופדי זה, אך האם דגם זה של פירוש עולה בקנה אחד עם כוונת העורכים של מקרא לישראל?

מענה ממצה לשאלה זו מנוסח בהצהרת ה"אני מאמין" של מרדכי כוגן במבוא לפירושו:

״בפירוש זה איני מתעמת עם עמיתַי למקצוע, שאני חולק על דעותיהם. זאת ניתן לעשות בשפע הבמות האקדמיות שהן האכסניה לדיונים אקדמיים. להבנתי, פירוש אינו אנציקלופדיה או אוסף של דעות, בבחינת ׳זה אומר כך וזה אומר כך ואף כך נאמר׳. הבא לפרש כתוב נדרש לתת דעתו על הכתוב, להסבירו בצורה מובנת לקורא, להעלות את הקשיים שבכתוב, ולהציע פתרון תמציתי לבעיה שזיהה – לא מתוך יומרה, אלא על סמך לימוד שקול ומעמיק״ (כרך א, עמ׳ ח).

ואכן הקורא העברי המשכיל יכול כיום להנות מפירוש למדני ונאמן שלשון כתיבתו הבהירה והמוקפדת נעימה לאוזן ונגישה לכל.

ראו גם: לאה מזור, על פירושו של מרדכי כוגן לספר מלכים