עמיקם יסעור, מסאי, סופר ומשורר
על הפגיעה בלימודים הומניסטיים בתיכון ועל התועלת
אריסטו טוען כי העיסוק בפילוסופיה הוא עשייה בלתי תכליתית. לדידו היא נעלה על עשייה תכליתית. אריסטו מאכזב בעניין אחר. לעומת הסטואיקנים אשר דגלו בשוויון. הוא מצדיק את העבדות כטבעית ומדבר על התועלת שבה.
דומה, כי התועלת מודגשת יותר החל מתקופת הרנסנס , עם עליית מעמד הסוחרים והבנקאים. התועלת מונחת גם בבסיסם של ניצול, של אגואיזם ושל ניכור.
ובכל זאת, כאשר מדברים על התועלת במאתיים השנים האחרונות, נראה לי כי ניתן להצביע על שלושה שלבים בגישה התועלתנית. השלב הראשון הוא התפיסה של הטוב הגדול למספר הגדול של אנשים. זוהי גישתו של ג'רמי בנתם, פילוסוף בריטי בן ראשית המאה ה-תשע עשרה. זו גם גישתם של ג'יימס מיל האב ושל ג'ון סטיוארט מיל הבן. תיאוריה המדגישה את תועלת הרבים.
השלב השני הוא זה של: איין ראנד, נתנאל ברנדן וממשיכם, משה קרוי, בספרו, "חיים על פי השכל", 1975 בהוצאת מציאות של דן בן אמוץ. תועלתו של האגואיסט הרציונליסט.
השלב השלישי הוא בן זמננו. תועלתיות המגולמת ביעילות. יעילות שהיא פיתוח מתוחכם של הסרט הנע בסרטו של צ'פלין, "זמנים מודרניים", .משנת 1936. ההתייחסות ליעילות. הדיבור על אזרח מועיל ולא על אזרח שבע רצון.
התפתחות ההומניזם מן המאה הארבע עשרה ואילך מגיעה עתה למעין מיני מפץ כאשר האידיאלים שלו מתנגשים עם התפיסה התכליתית הטכנולוגית והתועלתנית. על פי גישה זו נמדדים גם מדעי הרוח. נוצר מצב בו ההומניזם פועל למעשה נגד עצמו. לפרקים משתררת על רבים גם האמונה המיסטית בכוחה של הטכנולוגיה.
וכך היחס לקלסיקה כמכוסה אבק יוצר כעין ניגוד בין האספקט המובהק של ההומניזם שהוא גם שימור יצירות נעלות לבין הקדמה . תפיסה זו מחלישה תפיסה מרכזית הקיים כבר יותר ממאתיים השנים האחרונות. תפיסת הנאורות.
דחיקת מדעי הרוח לשוליים מעידה גם על התמקדות בטווח הקצר. התמקדות בהווה ובעתיד תוך מחיקה מסוימת של העבר.
הגנה על מעמדם של מדעי הרוח היא משימתם של : האקדמיה, של גורמים אופוזיציוניים במערכת החינוך ושל אנשי רוח. במסגרת הומניזציה גם מן הראוי להשיב את מקצוע הכלכלה למדעי החברה ולא להפוך אותו למתמטיקה. הדבר יתרום ליתר הומניזציה של מקצוע זה. כבר שמענו את הטענה הנלעגת כי פרופסור לכלכלה צריך לקבל שכר גבוה יותר מפרופסור לספרות.
לפני כמה ימים התקיים רב שיח בזום במכללת צפת. הנחו אותו עפר עציון, פרופסור למחשבים ממכללת צפת ואיתן קושניר, דובר המכללה. הנושא היה מדעי הרוח באקדמיה ובבית הספר ניתן למצוא אותו כאן. השתתפו בו פרופסור עליזה שנהר ,המרצה על ספרות הפולקלור. פרופסור לפילוסופיה רות לורנד. ד"ר ורד טוהר וד"ר סיגל נאור פרלמן וכן עבדכם הנאמן. נאמרו בו דברים רבים בנושא.
ראוי להדגיש גם את ספרה של מרתה נוסבאום "לא למטרות רווח", שהופיע ב 2017 בהוצאת הקיבוץ המאוחד בסדרת קו אדום. המחברת מביעה דאגה למעמדם של מדעי הרוח במקומות שונים בעולם. מתייחסת רבות לארצות הברית ולהודו. כותבת על טאגור, דיואי, ויניקוט, אלקוט, פסטלוצי, פרבל ואחרים. הספר מפורט ומעניין מאוד ומחזק את התפיסה בדבר חשיבות מדעי הרוח. תפיסה שאיננה מתנצלת כלל. חשוב לעניין גם ספרו של אלן בלום השמרן דלדולה של הרוח בארצות הברית וספרים שונים של פרופסור נמרוד אלוני.
מאת עמיקם יסעור מוקדש ללאה מזור. נכתב בהשראת הפוסט שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה