יום ראשון, 31 בינואר 2010

כתה, מורה, קין והבל, אדם וחווה, אלוהים.

רחל וולפיש, האוניברסיטה העברית

כתה י"א1, שעתיים תנ"ך ביום ד' בבוקר. בעצם שעתיים זה מונח מטעה. הכוונה לזמן שבין 8:00 ל 9:20, שממנו יש לנכות את זמן ההתארגנות, קריאת השמות, הוצאת התנ"כים והמחברות, כניסת מאחרים באישור, מחיקת הלוח, ציפייה לשקט. בקיצור- דקות חסד מועטות של לימוד.


הנושא: "עלילות הראשית", והפעם - בראשית פרק ד', סיפור קין והבל.

אני שמחה לגלות שדניאל נוכח. הילד מתוק וגם מבריק, כבר נוכחתי לדעת, אבל החיים לא היטיבו עימו. אין בבית אמא או אבא שמתפקדים, אין מי שיעיר בבוקר ולא מי שיכין סנדוויץ' או לפחות ייתן כסף לקניה בקיוסק. הרחוב מושך ומפתה. במהלך המחצית הראשונה ראיתי אותו פעמיים בלבד. בית הספר הצמיד לו חונכת קשוחה ואוהבת ונראה שהעבודה החינוכית מתחילה לתת פירות. הנה, הוא כאן בכתה בשמונה בבוקר. השיעור מתחיל.
הכתה כתה חזקה, ערנית ומתעניינת. כשאני קוראת הם מקשיבים היטב. רציתי להתחיל בהבנת הפשט, בעיון צמוד לפסוקים, אבל הם כבר קופצים לשאלה המעניינת באמת- מי אשם ברצח? אני קופצת איתם.
קין? אין ספק שהבן אדם אשם: "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".
-אבל הוא לא ידע מה זה מוות! איך ידע שהכאת אחיו יכולה לקפד את חייו? טרם מת אדם בעולם! - הם ידעו היטב שחיות יכולות למות, הרי "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו"! – אבל אולי חשבו שהאדם שונה ומיוחד מהן? דומה יותר לאל? בצלם? – יש פה הריגה אך לא רצח, טוענת המשפטנית של הכתה. אין פה מזיד, ומשתמשים בביטוי "ויהרגהו" ולא "וירצחהו"!
חוקרת המקרא הרדומה שבי קופצת על ההזדמנות לדבר על ההבדל בין השפה שלנו לשפת התנ"ך, ושולחת את התלמיד עם הפרעת הקשב הקשה ביותר לספריה, להביא לנו קונקורדנציה (מה זה, המורה?) ולבדוק מתי לראשונה מופע רצ"ח בתנ"ך, והאם יש הבדל משמעותי בין ההקשרים להריגה ולרצח. הספרייה סגורה משום מה, אני נשארתי עם שיעורי בית.
חזרה לדיון. הבל? שה תמים וטהור, מה חטאו.
אבל שימו לב לזירת הרצח: "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה". מה אומר קין להבל. מה לא אומר הבל לקין. הרגישים שבחבורה מדמיינים את קין מנסה להסביר לאחיו למה הוא כועס, מה כואב בליבו. אולי לספר על תחושות ההחמצה והכישלון שלו כאח בכור. על התסכול, על הקנאה. מבקש לשתף מתוך תקווה שיהיה מישהו שיקשיב ויאמר מלה טובה. שיחזיר לו את כבודו האבוד כבכור. והבל שותק. אינו מבין? מבין ונהנה מהשפלתו של האח? "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".
קין הוא האח הבכור, נופל האסימון בכתה. מי פה בכור? אני שואלת. רק ארבע אצבעות מתרוממות, ושלי ביניהן. כיף להיות בכור? קשה? הם מחייכים, נבוכים קצת מהשאלה.
שימו לב, רק לקין יש מדרש שם. מדרש שם שכולו התפעלות מעצם הולדתו המהווה יצירה משותפת של חווה עם האל. הילד הראשון בעולם שנולד ויצא מרחם אימו. אבל אח נוסף מגיע מהר מאד אחריו. אמנם שמו מרמז על סופו, הבל הבלים, אבל בינתיים הוא הראשון שמוצא לו מקצוע: "ויהי הבל רועה צאן". מקצוע חדש, רענן, המאפשר הנאה מיידית מחלב ומבשר. קין, כמו כל בכור טוב, מבקש לרצות את אבא ולהמשיך בדרכו. קין עובד את האדמה הארורה. נושא בקללת אדם.
אל תרחמי כל כך על הבכורים, אומר דניאל. לילדי הסנדוויץ' יש לא פחות קשיים. פחות שמים לב אליהם במשפחה. מצפים מהם לעשות הכל בלי תשומת הלב שמקבלים הבכורים.
אני מקשיבה לדניאל ושומעת- החופש שלי לעשות כל מה שאני רוצה הוא חופש מדומה בלבד. אני מעדיף שיכבלו אותי לחיים נורמאלים של בוקר ובית ספר ושיעורי בית, כי אני רוצה להרגיש שאוהבים אותי, שאכפת. החופש שלי הוא האדישות של ההורים.
ובכלל, הוא ממשיך ומחזיר אותנו לדיון הראשון, אני חושב שהאשמים פה הם אדם וחווה. הם לא נמצאים, לא מתערבים בכלל. מי שמתערב זה אלוהים שמכוון את מה שקורה. את יודעת מה? נראה לי שאלוהים הוא כמו סבא וסבתא שמתערבים במה שקורה בבית כשההורים לא עושים את זה.
הכתה ממשיכה הלאה בדיון, מי שהתעייף עוסק בענייניו. יש מפטפטים. אני נושמת עמוק ורושמת לעצמי לדבר דחוף עם החונכת של דניאל להבין מה באמת קורה שם בבית. איפה סבא וסבתא שלו בתוך התמונה? והאם יש אחים גדולים? ומה מצבם? הסיפור המשפחתי של קין והבל הופך להיות מוחשי מאד.
אבל אני כרגע באמצע שיעור מצוין והכתה רצה קדימה עם הרעיון שאלוהים אשם בכל מה שקרה. זה תופס אותם ואני מוסיפה פסוקים והוכחות למדורה. אלוהים בעצם בודק את תגובות בני האדם שברא לסיטואציות כמו קנאה וכעס. כמו בגן העדן, נוטע עץ בכוונה כדי לפתות ולבחון, מעדיף אח אחד על פני רעהו כדי לבדוק את תגובת הדחוי. בני האדם הם שפני הניסיון. צריך להבין את פסוק 7: "... ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". רגע לפני הרצח אלוהים כבר יודע מה עלול לקרות. מנסה להרגיע את קין? מלמד אותו לשלוט ביצריו? רק רגע, אנחנו חוזרים לתחילת הסיפור לבדוק יותר לעומק את הדברים. האם אלוהים אשם בכל הסיטואציה כי הוא זה שדחה את מנחתו של קין? ואולי הייתה לכך סיבה? לכאורה כן. רש"י מפורש – "מפרי האדמה- מן הגרוע". או לפחות- הפרי הראשון שעלה מן הסל, סתם וללא מחשבה. הבל לעומתו: "מבכורות צאנו ומחלביהן". הבכורות הם הטובים והמשובחים, אני מסבירה, כך ביכורים, פדיון הבן.
שוב בכורות. אני לא משתפת את הכתה, אבל מרגישה שלא סתם מקריב צעיר הבנים מבכורות הצאן דווקא. האם יש פה קנאה נסתרת שלו בבכורה באשר היא. האם למד להשתמש בה לצרכיו.
במקביל אני עם הכתה – קין היה הראשון שחשב על רעיון המנחה! זכות הראשונים שמורה לו. הבל רק לקח את הרעיון ושכלל אותו. קין והבל תיקו תיקו. אין סיבה להעדפה, רק שרירות ליבו של האל.
הצמחונית הבלונדינית מתרעמת- איך אפשר לומר שקרבן של בעלי חיים שחוטים טוב יותר מקרבן צמחי, שרק לוקח את מה שהעניק לנו הטבע בלי לפגוע בו?
עוד בנות מהנהנות בהסכמה, בנים אחדים (למה תמיד זה מגדרי כל כך?) מנצלים את הרגע לזלזל בבנות חווה חסרות B12 ולתאר להן סטייק עסיסי ונוטף. האינטלגנט מסביר בידענות שבעולם העתיק היה מקובל מאד להקריב קרבנות ואי אפשר להשוות. דניאל שותק אבל אני ממש יכולה לראות איך תאי המוח שלו עובדים. הוא מצביע ומתחיל לדבר תוך כדי: בעצם, אני חושב שקין בכלל לא רצה להרוג את הבל בגלל קנאה או כעס. הוא פשוט רצה לרצות את אלוהים ככל יכולתו. הוא הבין שקרבן של חיות עדיף על קרבן של פרי האדמה ולכן ביקש להקריב לאלוהים משהו נעלה ומכובד יותר מחיות – הוא ביקש להקריב את הבל.
וואו. סיפור קין והבל כסיפור על קרבן אדם.
הסיפור האמיתי פה הוא הרצון לרצות את האל, את ההורה, לזכות באהבתו. לעשות הכל, אבל הכל, גם רע אמיתי, כדי לזכות בתשומת הלב המיוחלת. זה מרתק, אני אומרת לו, חדשני, אף פעם לא ראיתי פרשנות כזו. צריך לקרוא שוב ולראות האם יש לזה מקום בפסוקים.
צלצול.
זמני עבר, הקסם פג. דניאל יוצא ונעלם בהמולת ההפסקה, ואני מרגישה שנשארתי עם משהו חי ופועם בין אצבעותי. מתחנן אלי שאקח ואבין אותו.

2 comments:

  1. מדהים...
    הסיפור כ"כ משקף את ההלך הרוח בכיתות ואת השאלה כמה אנחנו מצליחים באמת לגעת בתךלמיד ולתפוס את כמה רגעי החסד בו הם מצליחים להביא את עצמם לחומר...
    איזו תובנה חדשנית. היה כיף לקרוא. תודה.
    אריאלה

    השבמחק