יציאת מצרים התרחשה ב'חודש האביב'. כנאמר בשמות לד 18: ’את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב, כי בחדש האביב יצאת ממצרים‘.
מהו כאן 'האביב'? שם לעונת שנה? לא ולא! העדות הראשונה שהביא בן-יהודה במילונו ל'אביב' כעונת שנה היא מימי הביניים. המקרא מכיר שתי עונות שנה בלבד - קיץ וחורף והן מקבילות לתקופות החום והקור כנאמר בבראשית ח 22: ’וקר וחם וקיץ וחרף... לא ישבתו‘. זו החלוקה הטבעית לאקלים הארצישראלי שאינו מכיר עונות ביניים. בצדק כתבה נעמי שמר בשירה 'מצעד האביב':
כי כאן האביב הוא בן יומיים,
כאן האביב ימות צעיר.
כי כאן האביב הוא בן יומיים,
כאן האביב ימות צעיר.
'כאן' הוא בניגוד לאירופה שבה יש ארבע עונות: קיץ, סתיו, חרף ואביב. 'אביב' במקרא הוא שם המציין את השיבולים כשהן בקנה ועודן ירוקות וגרעיניהן רכים. ראו הנאמר בתיאור מכת הברד בשמות ט 31: ’כי השערה אביב והפשתה גבעל‘. מנחת הביכורים היתה לפי ויקרא ב 14: ’אביב קלוי באש‘. רש"י ביאר בפירושו לשמות כג 15: 'חדש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באביה. אביב, לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות'.
יוצא אם כן שהסימנים של חז"ל לעיבור, שהפירות יהיו מוכנים לביכורים, זה ממש הפשט.
השבמחק