על הוראת השואה: מן העתונות

אור קשתי, ’פרופ' יבלונקה: "חוץ מ'פורנוגרפיה של הרוע', אין בלימוד הפרטים הטכניים של השואה ערך חינוכי"‘, ’הארץ‘ 22.3.2010

על רקע מצוקת שעות הלימוד, מבקשת פרופ' יבלונקה לעורר דיון ציבורי סביב הוראת השואה, המוגדרת כחובה ותופסת חלק נכבד מכלל השיעורים בכיתות הגבוהות. "מדוע שמלחמת העצמאות - האירוע המכונן של מדינת ישראל - לא תהיה יחידת החובה? אני יודעת שיהיה ויכוח על כך, אבל לפחות יהיה דיון בנושא. הלימוד הטכני של השואה, איך רצחו את היהודים, שלבי הפתרון הסופי וכד', הוא החלק הכי פחות חשוב מבחינה חינוכית. חוץ מ'פורנוגרפיה של הרוע' אין בפרטים הטכניים של השואה ערך חינוכי. זה מאוחר מדי ללמד תלמידים שהגיעו לכיתה י' שאסור לרצוח בני אדם"

על הוראת השואה וציונות

פרופ' חנה יבלונקה, אוניברסיטת בן גוריון

מאחרי דברי היה הרצון לגרום למישהו בארץ הזו להרהר אחר האמיתויות המוסכמות ושיגרות החשיבה העייפות שהורסות פה כל חלקה טובה ולא רק בתחום החינוך.

אני מבקשת לכתב את הדברים בנקודות.

ראשונה - המאמר דבר על קלות הדעת והשטחיות המאפיינות את דרכו של משרד החינוך שאחת ליומיים מנחית נושאים חדשים, בדרך כלל פופוליסטיים, מבלי לבדק סדרי עדיפויות, כח אדם, וכמובן מצבת שעות או כל היבט אופרטיבי אחר. המורים נאנקים, מופקרים בשדה וחסרי אונים ומיואשים.

אחרי מות - קדושים

כשקוראים שתי פרשיות מחוברות, כפי שקורה בפרשיות ”אחרי מות“ ו“קדושים“, עומדים אנו בפני השאלה איזו משתי ההפטרות לקרוא? האשכנזים קוראים את הפטרת "אחרי מות" (עמוס טז, ז-טו) ואילו בני עדות המזרח קוראים את הפטרת "קדושים" (יחזקאל כ, ב-כ), ופוסקים אשכנזיים קדומים הסבירו כי יש להעדיף את דברי עמוס על דברי יחזקאל, שכן זה האחרון מדבר על תועבותיה של ירושלים, ואם אפשר להימנע מהזכרתן - מה טוב. עם זאת יש לציין שהחיבור האפשרי בין שתי פרשיות אלה גרם לכך שנבואת עמוס, שבה נעסוק להלן, שמשה או משמשת לפי מנהגים שונים הן כהפטרת "אחרי מות", הן כהפטרת "קדושים" והן כהפטרת השבת שבה מחברים את שתי הפרשיות. מדוע נבחרה הפטרה זו לשמש בפרשות אלה? האם היא נקשרה לכתחילה לאחת משתי הפרשיות ומשם הועברה לחברתה? נציע כאן כמה תשובות אפשריות לשאלות אלה. 

פרשת קדושים: ויקרא יט 1 - כ 27

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת קדושים: ויקרא יט 1 - כ 27

שוב מחזקת התורה את תפיסת הקדושה. רעיון הקדושה עולה בקנה אחד עם הפן האי-רציונאלי בדת. (הדברים נכתבים בהשראת ספרו המרכזי של רודולף אוטו, הקדושה: על הלא רציונלי באידיאת האל ויחסו לרציונלי [מגרמנית: מרים רון], ירושלים תשנ”ט). אוטו פיתח את המושג 'המסתוריות מלאת היראה' - mysterium tremendum - שמורכב מיסוד היראה ואנרגיה של כוח עצום. לאור זה אנו אמורים לקרוא את הפסוקים הפותחים את ויקרא י"ט: "קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם". אלוהים קדוש, אבל קדושה זאת מואצלת לעם, וזו תחושה כבדה של מחויבות ויראה. היא חובקת את ההכנות לעבודת הקורבנות ואת עצם הפיכת הקרבן מבהמה של חולין לקדושה.

אלוהים - לא בדיוק מה שחשבנו

עבי קלדרון,  בית ספר רנה קאסין

ספר איוב דן בשאלת הרוע בעולם שהוא, לפי בראשית א, טוב ואפילו טוב מאד. בדתות פוליתיאיסטיות אין בעיה. יש אל טוב ויש אל רע. בדת מונותיאיסטית נוצרת בעיה. האם אלוהים איננו מסוגל להתגבר על הרוע ולחסלו?

לכל עץ בגן יש שם

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

לכל עץ בגן יש שם

שנתן לו נתן,

זכר לבני משפחתו

שכרת הצורר:

”יוז‘י צומח יפה“,

אומר נתן,

”הינדה אוהבת מים רבים,

ומוישה עשה פרי

מתוק מסכר“.

Kopel not Filaret, Sore not Solomea: Debates about Jewish Naming Practices in Pre-WW II Poland

Kalman Weiser, York University, Toronto

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

In 1928, the Zionist-dominated Warsaw kehilla published a guide to advise Jews about registering names in state records. The guide aimed to eliminate what it described as the confusing welter that vernacular names presented to state officials and to “restore” among Jews the use of “pure” biblical names in their “beautiful eastern pronunciation” or in their “correct” Polish pronunciation. In response, the indignant opponents of such views marshaled their linguistic know-how to defend “corrupted” names as the quintessence of authentic Jewishness and, more specifically, Polish-Jewishness. Rival political-cultural groupings argued about the nature and importance of names as well as about appropriate naming practices to elevate Jewish dignity and simultaneously to make Jews “legible” to the state. Meanwhile, Jews of diverse orientations increasingly adopted Polish or other names, at times facing legal obstacles in their attempts to do so.

"קופל ולא פילרט", "שָרה ולא סלומיאה": פולמוס מסביב למתן השמות היהודיים בפולין בין שתי מלחמות העולם

קלמן וייזר, אוניברסיטת יורק, טורונטו
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

בשנת 1928 פרסמה הנהלתה הפרו-ציונית של קהילת ורשה מדריך לאופן רישום השמות היהודיים ברישומים הממשלתיים. המדריך כיוון להיפטר ממה שהוגדר כנוהג מביך של הצגת השמות ה"ביתיים" ברישומים הרשמיים ו"לשחזר" את השימוש בשמות המקראים ה"טהורים" בצורתם "המזרחית המפוארת" או הפולנית ה"תקינה". בתגובה הציגו מתנגדי הגישה הזו הוכחות בלשניות למיניהן לפיהן השמות ה"מקולקלים" נתפסו כשיא הביטוי של היהדות האותנטית בכלל ושל יהדות פולין בפרט.

The Names 'Sore' and 'Yisroel' from the Holocaust

Prof. Aaron Demsky, Bar-Ilan University

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Genealogists looking at official documents from Germany, Austria and Bulgaria dated after August 17, 1938 will probably find that Jewish citizens of those countries had an additional personal name – Yisroel (Israel) or Sore (Sarah). 

שמע נא

שְׁמַע נָא

"שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" (במדבר כ, י)

מין מורה שהיא  מורָה,

כרמל פרנקל

ובפעמים ספורות, מטילה מורא דרך השתיקה.

פוסחת בין הנואם, המבקע את הים,

לזה המכה, ללא רחם, בסלע, בעצמו.

מלגלג על שומעיו, על אלוהיו,

מחליט בעצמו על חייו.

גל אבני ארמונו של דוִד בעמק האלה

יוסף עוזר

יוסף עוזר

תגובה למאמרו של בלפור חקק על שׂרידי ארמון דוִד בעמק האלה

מְטֹרָף! אַתָּה שָׁכֵן שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ! 

אַרְאֶה לְךָ מַה אֲנִי עוֹשֶׂה מִזֶּה:

צָפִיתִי מֵהַחַלּוֹן וְהִנֵּה רָאִיתִי

אֲנִי שָׁכֵן שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ.

הָאַרְמוֹן שֶׁלּוֹ גַּלֵּי אֲבָנִים

אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵהַגַּלִּים

גַּלֵּי-גַּלֵּי אֲבָנִים וְהֵם מְגַלִּים

מְגַלִּים הַגַּלִּים

אֶת הָאֶתְמוֹל הָעַתִּיק וְאֶת הַמָּחָר עָלָיו אֲנִי דוֹרֵךְ,

לֹא, כִּי אִם

משה שפריר

משׁה שׁפריר, משׁוֹרֵר וחוֹקֵר, גֵאוֹלוג וּמַרצֶה. 

לֹא, כִּי אִם

"לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ,  כִּי אִם יִשְׂרָאֵל,

כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל". ( בּראשית, לב 29)

  

לֹא חֲנוֹךְ בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ שֶׁל קַיִן, הָרוֹצֵחַ עוֹבֵד-הָאֲדָמָה,

- כִּי אִם בֶּן-דּוֹדוֹ הָרָחוֹק, הַצַּדִּיק חֲנוֹךְ בֶּן-יֶרֶד,

שֶׁאולי הָיָה לְמַלְאָךְ אַחַר שֶׁ"הִִתְהַלֵּך אֶת הָאֱלֹהִים

וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים" מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

לֹא הַצָּרָה שֶׁל חַנָּה, - הֲלֹא הִיא הַוַּלְדָנִית פְּנִינָה, אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל אֶלְקָנָה,

כִּי אִם הַצָּרָה שֶׁל חַנָּה - שֶׁהִיא הָיְתָה, עַד לֵדַת שְׁמוּאֵל, אִשָּׁה עֲקָרָה.

ויוציאנו ממצרים: שאלה ותשובה

כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר 
מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃

 וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔

עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ וַיִּתֵּ֣ן יְהוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃ וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃ וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃ 

דברים ו 25-20

ברכת פסח שמח לכל הגולשים!

גלויה נוסטלגית

דצ"ך, עד"ש, באח"ב (10-1)

משה שניצר

דצ"ך, עד"ש, באח"ב (10-1)

1.

רואה אלילי יאורים

בשדה-צוען הפיחו חיים,

דם שותת מחוטמם

כסובאים יתנודדו על קיאם;

לא תרצח

 עָפְרָה קְלִיגֶר

לא תרצח

לֹא תִּרְצַח 

"וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת

וְאֶת הַשּׁוֹפָר"_ לֹא תִּרְצַח,

וְאִישׁ מִבֵּין הַקָּהָל אֵינוֹ מֵבִין

אֶת הָרָז: מִי הַמַּקְרִיב וּמִי הַקָּרְבָּן,

וְאֵיךְ דּוֹרְשִׁים דִּבֵּר בַּעַל שְׁנֵי פַּרְצוּפִים

מוּנָף מֵעַל רָאשֵׁינוּ כְּחֶרֶב פִּיפִיּוֹת.

אנתרופואיד וחרפושית חותם מצרית בחפירה בתל שדוד שבעמק יזרעאל

נחשף ארון קבורה בן 3300 שנה, ובו חפצים אישיים של אמיד כנעני - יתכן  פקיד בשרות הצבא המצרי. בין הפריטים - טבעת חותם מזהב עם שם המלך המצרי סתי הראשון.

חלקי מכסה הארון לאחר ניקוי ראשוני. צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

דואר נע – אני

כרמל פרנקל, מורה ומחנכת

הוצאת גוונים

את הספר הזה התחלתי לכתוב כבר בכיתה ה'. לא ידעתי בדיוק איך הוא ייראה ומה ייכתב בו, אבל ידעתי כבר באוטובוס ביום שלישי בדרך לפעולה, שאכתוב ספר. אפילו הצעתי לחברה שתהיה העורכת שלי. 

אין לי מושג איך ידעתי מהו עורך, ואיך היה לי האומץ לקום ולשתף חברה בחלום חיי. אבל כך זה התחיל. 

מאז, כמו כל חלום, הוא ליווה אותי לכל מקום. חלפו השנים ואני השתניתי. אבל בכל רגע נתון עוטפות אותי מחברותיי. אנשים באו והלכו, טסו, נסעו נעלמו מחיי או מביטים עלינו מלמעלה. אבל תמיד, ללא ידיעתם, הם זכו למכתב ממני. מכתב פרידה, מכתב לשלום, או סתם מכתב כדי לשאול מה שלומם, או מתי הם יגיעו לביקור. מהמכתבים האלה, שמרבית האנשים לא קיבלו מעולם, מורכב הספר שלי.

המלחמה הראשונה והעלומה של ישראל ומזמור ס"ח בתהלים

פרופ' ישראל קנוהל, האוניברסיטה העברית

המלחמה הראשונה של ישראל העתיק, זאת שהתנהלה לפני 3220 שנה,

פרופ' ישראל קנוהל

ב-1210 לפני-הספירה לערך, היא הפרק העלום ביותר בהיסטוריה שלנו, פרשיה נשכחת בקורות עם ישראל. בחיבורי הפרוזה וההיסטוריוגרפיה שבמקרא שנכתבו במאה ה-8-7 לפני-הספירה, כ-500 שנה ויותר מאז אותה מלחמה, היא אינה נזכרת כלל. כנראה משום שמחברי הכתבים הללו פשוט שכחו שבעבר הרחוק ארץ-ישראל הייתה תחת שלטון האימפריה המצרית-פרעונית . מנגד – למלחמה ההיא, יש תיעוד קצר, בסגנון שירי, מן הצד המצרי. בתיעוד זה, לראשונה, שליט נכרי, הכריז קבל עם, כי עלה בידיו לחסל את ישראל. ההכרזה הזאת חקוקה במצבת זיכרון שהקים מלך מצרים, פרעה מרנפתח, כדי לחגוג את ניצחונותיו הצבאיים. המצבה, אבן ענקית (בגובה של יותר מ-3 מטרים) נמצאת היום במוזיאון בקהיר. היא נתגלתה ב-1896 בחפירות שביצע ארכיאולוג בריטי. על המצבה המפורסמת הופיע לראשונה המלה "ישראל" – בכתב החרטומים, ההירוגליפים המצרי הקדום וזו הפעם הראשונה ששם הזה הופיע מחוץ למקרא. משום כך מכונה מצבה זו בשם "מצבת ישראל"