לֹא, כִּי אִם
"לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל,
כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל". ( בּראשית, לב 29)
לֹא חֲנוֹךְ בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ שֶׁל קַיִן, הָרוֹצֵחַ עוֹבֵד-הָאֲדָמָה,
- כִּי אִם בֶּן-דּוֹדוֹ הָרָחוֹק, הַצַּדִּיק חֲנוֹךְ בֶּן-יֶרֶד,
שֶׁאולי הָיָה לְמַלְאָךְ אַחַר שֶׁ"הִִתְהַלֵּך אֶת הָאֱלֹהִים
וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים" מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
לֹא הַצָּרָה שֶׁל חַנָּה, - הֲלֹא הִיא הַוַּלְדָנִית פְּנִינָה, אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל אֶלְקָנָה,
לֹא נֹחַ בֶּן-לֶמֶךְ וּמִשְׁפַּחְתוֹ, אֲשֶׁר שָׁטוּ בַּתֵּבָה עַל גַּלֵּי הַיַּמִּים
בִּתְקוּפַת הַמַּבּוּל הַנּוֹרָא, שֶׁאָרְכָה אַרְבָּעִים לֵילוֹת וְיָמִים;
וְלא דֵאוֹקַלְיוֹן בֶּן-פְּרוֹמֵתֶאוּס הַיְוָנִי, שֶׁגַּם הוּא שָׁהָה
בְּתֵבָה מִשֶּׁלּוֹ תִּשְׁעָה יָמִים וְלֵילוֹת עִם פִּירָה אִשְׁתּוֹ,
- כִּי אִם אוּתְנַפִּישְׁתִּים, גִּבּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁל הַבַּבְלִים,
רַק הוּא זָּכָה לְחַיֵּי-נֵצַח, כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁל הָאֵלִים.
לֹא כֹּל הַנּוֹזְלִים מְאַבְּדִים מִנִּפְחָם לְאַחַר קֵרוּרָם וַהֲפִיכָתָם לְמוּצָקִים,
- כִּי אִם הַמַּיִם הַהוֹפְכִים בַקּוֹר לְקֶרַח, שֶהוּא גָּדוֹל מְאֹד מִנִּפְחָם כְּנוֹזְלִים;
וְלֹא קַיָּם עוֹֹד הַנֶּפְט הַנּוֹזְלִי, שֶׁבָּרַח מִזְרָחָה מִסַּלְעֵי הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁל הַר רֹאשׁ-זֹהַר,
וְהוֹתִיר בָּהַר שֶׁל עֲרָד רַק גַּז, שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּף מִשָּׁם בִּמְרוּצַת אַלְפֵי הַשָּׁנִים,
- כִּי אִם רַק שְׂרִידָיו הַמּוּצָקִים נִשְאֲרוּ, וְהֵם אִיֵּי-הָאַסְפָלְט הַקַּלִּים,
שֶׁצָּפִים עֲדַיִן עַל גַּלֵּי יַם-הַמֶּלַח וְהֵם לֹא יוֹרְדִים לַמַּעֲמָקִים.
* מתפרסם כאן באדיבות המשורר.
* מתפרסם כאן באדיבות המשורר.
מאד יפה וחכם השיר הזה והוא מזכיר לי משפט אהוב של עגנון: 'אין לך דבר שלא קדם לו רישומו'. הידעת שעל חנוך בן ירד, מייסד הכהונה שזכה לחיי נצח בגן עדן על פי ספר היובלים, נאמר בסדר עבודה עתיק שנמצא בין מגילות מדבר יהודה את המשפט שלא נאמר על איש זולתו: "חנוך בחרתה מבני אדם" 5Q13
השבמחקתודה רבה לך גב' אליאור על דברי תגובתך.
מחקאכן זכה חנוך בן-ירד לחיי נצח, שהרי לא נכתב עיו "וימת", כמו על שאר בני השושלת של שת. אלא שיש השערות שונות על מיקומו: האם הוא בשמים עם בני-האלוהים, או בגן עדן (שמקומו היה ע"פ האדמה), ואולי הוא בן-לוויה לשכינה.
בהוקרה,
משה שפריר
אוהב את השילוב של המדע והמקרא.
השבמחקתודה רבה, שמוליק
חן-חן על דבריך אלה.
מחקמשה שפריר
לאה, קבלי שי קטן ממני,
השבמחקמעיל קָטֹן
התפללה לאלוהיה,
בכל נפשה ובכל מאֹדה
לאחד, שסגר בעד רחמה.
"בן לו היה לי,
ונתתיו לך כל הימים."
תשעה צִפְּתָּה,
עד שפתח רחמה.
ואישהּ מהר
את הנשאל להשיב.
"המתן עד יגמל", התחננה.
ונפתח סְגֹּר לִבָּהּ,
שתיניק את בנה.
וגדלהו שבע שנים.
והיו בעיניה כימים אחדים,
באהבתה אותו.
והנער נער,
השיבה לנביא את ששאלה.
ונסגר פְּתֹח לבהּ,
עת שמה מעיל קָטֹן,
שייחם לו בלילות הקרה.