אדמה ומוסר

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת בחקתי: ויקרא כו 3 - כז 34

היחס לארץ, לתנובתה, פריה ולעצם הישיבה בה מותנה בפרשה שלפנינו.

ואדי מסחה-ברקע
התבור בתקופת האביב, ירוק ופורח.
צילום: אלי זהבי

כדאי שנפנים את הלקח המוסרי הגלום בכתובים כיום, כשהארץ נעשתה חזות הכול.

כל מי שעובר בארץ או חוצה אותה בהליכה בשביל ישראל או נוסע בה ברכבת כמוני ומלווה את השינויים המדהימים בשדות: פריחת האביב, הבציר, הקציר, אינו יכול להישאר אדיש במקומו. היופי מלהיב. אבל יש כאן יותר מזה: השדות על שינוייהם מצביעים על יציבות. קיימים שינויים והתפתחויות בעולם, הטבע מתפקד במחזוריות, והאדם למד את השינויים בטבע, למד להכיר את עונות השנה והוא יודע שעליו להגיב מיד: לחרוש כדי להבטיח את הקליטה של השדות, לזרוע כדי לקבל את החיטה, לטפל ולטפח וכך, עונה עונה, שנה שנה, וחוזר חלילה.

מהו הלקח? העולם התעצב בסימטריות, במערך הרמוני מושלם ממש. בריאת העולם כמסופר בבראשית א - מושלמת. עץ נברא עם זרעו, אלוהים עיצב את האותות והמועדים (פסוק 14), וכנגזר את עונות השנה (ח 22), והכול תחת חתימתו המושלמת: 'טוב מאד', אין צורך בשיפורים או בשינויים.

והנה באה הפרשה שלנו, בחקתי, הסוגרת את הספר השלישי בחומש, ואומרת: 'אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם: ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן את פריו. והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ...ד (ויקרא כו 6-3). שימו לב לסגנון הנהדר בשימוש בפועל להשיג, אחד רודף את משנהו.

עדיין קיים מתח גדול. אותה יציבות עליה דיברנו למעלה איננה מובנת מאליה. קיימים גורמים נוספים, והאדם דרוך וחרד למימושו של הסדר הטוב. קיים גם עניין החוקים והמצוות שעל תושבי הארץ להקפיד עליו. יש המקשים כאן ושואלים מדוע לא מדובר ברוחניות? בעניינים של כוונה פנימית? והתשובה היא פרקטית: מדברים על דברים  מעשיים, על התנהגות מעשית בכיוון האלוהי, שהוא ערכי ביסודו. יש כאן עיקרון של גמול מעשי: התנהגות הולמת , הליכה על פי החוק, תביא לתוצאות. תורת הגמול הבסיסית.

ועם זאת, התפיסה כאן עמוקה לא פחות: אין דברים פיזיים, ביולוגיים קוסמוגניים הנתונים מעצמם כי 'פעם אלוהים קבע מסלול' וזהו זה. אלא, הטבע וחוקיותו תלויים באדם, במעשיו ובהתנהגותו. לא בחוקיות האלוהית האקסיומטית. כלומר, לחוקיות בטבע יש קיום פוטנציאלי, אבל היא עדיין איננה מיושמת אוטומטית. התנהגותו של האדם היא המכריעה את סדר הטבע. 

יש כאן לקח חינוכי עצום. הפיזי איננו אדון לעצמו, והאדם גופו בעצם התנהגותו, בנוהגו משפיע על המציאות הארצית הקיומית.

לא מכבר תורגמה האוטוביוגרפיה של דרווין (צ'רלס דרווין, אוטוביוגרפיה, תרגום: יקי מנשפרויד, הוצאת רסלינג, תל אביב 2008), והפעם בנוסחה המלא. ושם מצוי פרק על הדת, שמבהיר מדוע רעייתו של דרווין, אישה דתייה, ביקשה לגנוז את חיבורו על מוצא המינים. דרווין, הכהן הגדול של החילוניות, שולל את תיאור הבריאה המקראי על בסיס חוק האבולוציה והברירה הטבעית שחשף. דת ואבולוציה אינם עולים בקנה אחד. 

אבל גם לחילוניים יש לקח עצום מהפרשה שלפנינו. הפרשה מעמידה באופן חזק ונמרץ את מותר האדם, את פשר התנהגותו ואורח חייו כגורם המעצב את הטבע הסובב אותו, את החקלאות ממנה הוא ניזון ואף את שאלת בטחונו הלאומי: ‘וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבר בארצכם’ (ויקרא כו 6-5). הכול, הטבע ומעשי האדם, הם מערכת אחת מקיפה. הא בהא תליא, הכול קשור. וזאת בניגוד גדול לחילוניות המפרידה והמפצלת והלוקחת כל גורם וגורם לעצמו, ללא תפיסה כולית מנדטורית, כאשר הממד המוסרי הוא מרכיב יחסי ללא מעמד עליון. 

ויש כאן עוד לקח חשוב לימינו: הארץ ניתנה לנו בתנאי של קיום החוקים והמצוות. במקרא הם אינם  מפורטים ותובעניים כל כך כמו ביהדות של היום אלא מכילים בעיקר הכרה באלוהי ישראל ומצוות מוסריות בין אדם לחברו. בטרנספורמציה נבואית: ‘הוי משכימי בבקר שכר ירדפו; מאחרי בנשף יין ידליקם. והיה כנור ונבל, תף וחליל ויין משתיהם; ואת פעל ה’ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. לכן גלה עמי מבלי דעת; וכבודו מתי רעב, והמונו צחה צמא’ (ישעיה ה 13-11).  אם לא נעשה זאת, גורס הכתוב בפרשת בחקתי, אלוהים יוציא את העם לגלות (ויקרא כו 33, 39, 44). הארץ ניתנה לעם בתנאי, היא מיוחדת, היא מקום משכנו של אלהים ‘ונתתי משכני בתוככם’ (פסוק 11). אבל אם העם לא יתנהג נכונה אז תבוא הגלות.

יש מקום לחשוב בעקבות הפרשה הזאת מהי האדמה מול התנהגות האדם וחובותיו, וזה לא דבר שולי כלל ועיקר.