יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות
הפרשנות המדרשית דומה כמין כיכר בה בונות האסוציאציות ששבו בדרכים היוצאות ממנה והבאות אליה אנדרטאות ממה שאספו במשוט שלהן במרחקים. משל לדבר, אסוציאציה אחת שקראה בתהלים (פרק ס"ח,פסוק ד') את התיבות "אֱלֹהִ֤ים מ֮וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת..." ולא הבינה במה מדובר. לא הרחיקה אלא כדי שני פסוקים מן החידה שלפניה ומצאה כתוב "אֱֽלֹהִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה, אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה אַף־שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֘ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י, מִפְּנֵ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" (שם, ח'-ט'), ואמרה לליבה, אין זה כי אם ביציאת מצרים דיבר הכתוב, בה הלך אלוהים לפני עמו במדבר, בישימון, בעמוד ענן להנחותם הדרך ובעמוד אש להאיר להם, עד שהוליכם להר סיני, והיה כמו טולטלה הארץ על הריה וגבעותיה בשעה שניתנה תורה בסערת רקיעים, והברק חרט 'חירות' בלוחות, ועשרת הדברים רעמו ועודם רועמים בעולם מאז, ועל כן, אמרה האסוציאציה, פתרון החידה הוא כי אלוהים מחזיר את עמו ישראל לארץ כנען המובטחת, ל"אשר אראך", לארץ שהיא בית מאז, ומוציא אותם, "אֲ֭סִירִים", חבושים, ממצרים, בַּכּוֹשָׁר֑וֹת המסתוריות.
