׳הנערה ששיחקה באש׳ או המסתורין האפל של ספרות המתח

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מודן

על: סטיג לרסון, הנערה ששיחקה באש, משוודית: רות שפירא, מודן הוצאה לאור, 2010

אני ממש לא מאמינה שאני כותבת את זה. מה פתאום שאכתוב על הספר הזה? שבוע הספר העברי, כבר עבר חלף לו, וממילא אני מפרסמת בבלוג רק המלצות על ספרים שהטביעו את חותמם על התרבות, או לפחות ראוי שיטביעו, ואם לא על התרבות אז לפחות על כמה אנשים, ואם לא על כמה אנשים אז לפחות על איש אחד. אבל על הספר הזה? על ספר כזה? איך בכלל הגעתי אליו? 

פגשתי אותו מונח על הגדר סמוך למיכל מיחזור הנייר. כאילו מישהו החליט לתת לו הזדמנות אחרונה לפני שילך בדרך כל נייר, ויגרסוהו ויהפכוהו לעיסה מבעבעת. הוא הביט בי במבט מתחנן, אבל אני הקשחתי את לבי. ׳588 עמודים׳, אמרתי לו, ׳אתה יודע כמה שעות זה? ואני אין לי זמן לנשום! אבל הוא התחנחן ואמר. ׳מה אכפת לך? ממילא את הולכת לספריה הלאומית. תניחי אותי בכוננית הספרים לכל דורש, אולי מישהו יאמץ אותי׳. ידי נשלחה לכיוונו. טעות ראשונה. רפרפתי בעיני על המשפט הראשון. הטעות הפטאלית! הוא לקח אותי בשבי, ולא יכולתי להתנתק ממנו, עד שבלעתי אותו על כרעיו ועל קרבו. עד תומו. עד השורה האחרונה.

נו טוב, זה ספר של סטיג לרסון (2004-1954), מלך ספרי המתח השוודי, האיש שהטרילוגיה שלו, ׳מילניום׳, שזה הספר השני שלה, תורגמה ל-44 שפות, נמכרה בעשרות מיליוני עותקים, ואף עובדה לקולנוע. לרסון עצמו לא נהנה מההצלחה המסחררת הזאת, משום שהטרילוגיה שלו ראתה אור רק לאחר מותו בגיל 50 מהתקף לב. מליוני הדולרים שהיא הניבה נפלו בחיקם של אביו ואחיו, ולא בחיקה החם של בת זוגו לחיים, אווה גבריאלסון, משום שהם לא נישאו מעולם. פרשת העזבון (כולל הזכויות על הספר הרביעי הלא גמור) פירנסה עורכי דין ומאבקים משפטיים עקרים ומרים והיו הרקע לספרה של גבריאלסון There Are Things I Want You to Know about Stieg Larsson and Me  

שלושת ספרי הטרילוגיה תורגמו משוודית לעברית על ידי רות שפירא, שגם הוסיפה פה ושם הערות מועילות בתחתיות העמודים. הספרים ראו אור בהוצאת מודן תחת השמות: ׳נערה עם קעקוע דרקון׳ (2009), ׳הנערה ששיחקה באש׳ ו׳הנערה שבעטה בקן הצרעות׳ (2010). 

׳הנערה ששיחקה באש׳, כמו כל הטרילוגיה, היא מאד ׳שוודית׳. העלילה מתרחש בסטוקהולם וממנה היא יוצאת למרחבים: לצפון הקר, לכפרים, לאיים הקטנים, לדרכי המים, לגשרים האינסופיים ולנופים המיוערים. לרסון מקפיד על ציון שמות המקומות, הכבישים והרחובות, סוגי התחבורה (רכבות, אוטובוסים, מוניות, רכבים פרטיים ויאכטות), על תיאור מקומות הדיור לסוגיהם (בניינים, דירות, וילות, בקתות קיץ) עד לרמה של המטרז׳, המחירים, והריהוט, עם דגש על הרהיטים של ׳איקאה׳, אלא מה. הדמויות מרבות לשתות קפה, שהוא המשקה הדומיננטי בשוודיה, לבד מהאלכוהול כמובן, והן חושבות, מדברות ומתנהגות על פי הקודים התרבותיים השוודים. ההבטים הללו מקנים לעלילה ולדמויות ראליזם ואמינות, גם באותם קטעים לא רבים שבהם הספר חורג אל ג׳אנר סרטי האימה וממש נוגע בעל-טבעי .  

למרות האופי השוודי, או אולי גם בגללו, הטרילוגיה זוכה לפופולריות כל כך בולטת בתחום ספרי המתח עד שניתן להשוותה לפופולריות של סלמה לגרלף (׳מסע הפלאים של נילס הולגרסון׳) או אסטריד לינדגרן (׳בילבי׳) בתחום ספרות הילדים. מעריצי בילבי יהנו לגלות ש׳הנערה ששיחקה באש׳ מתכתבת לא מעט עם עלילותיה של בילבי. קווי דמיון רבים משוכים בין דמותה לבין דמותה של ליסבת סלאנדר, הצלע הנשית של צמד הגיבורים-הבלשים. כמו בילבי, היא דמות עצמאית, פורצת מסגרות ומרדנית, שיש לה קודים מוסריים משל עצמה ואינה מכפיפה את עצמה למרותם של אחרים, יהיו חזקים ומרושעים ככל שיהיו.

המדיניות המגדרית השיוויונית הנהוגה בשוודיה משתקפת בעיצוב דמויותיהם של ליסבת סלאנדר ומיכאל בלומקוויסט גיבורי הספר. הוא עיתונאי ומו״ל מוערך במיטב שנותיו והיא אשה צעירה מתחתית הסולם הסוציו-אקונומי. במשך מאות ואלפי שנים היה נהוג בעולם ובספרות דגם סינדרלה והנסיך - נשים צעירות, יפיפיות, חלשות ותלותיות שחיפשו להנשא לנסיך בדמות גבר בוגר בעל מעמד חברתי-כלכלי מרשים. בין בני הזוג התרחש מעין סחר חליפין: נעורים ויופי (סקס ופריון) תמורת מעמד וכסף. הספר של לרסון מנתץ את הדגם הזה לרסיסים.

ליסבת סלאנדר חפה מכל הסטראוטיפים הנשיים הקלאסיים ואין בכך לגרוע כהוא זה מכוח המשיכה שלה. הופעתה ׳גברית׳: קעקועים, אופנוע, קסדה ומעיל עור. וכשהיא מעוניינת במין היא ישירה ויוזמת. חיזורים ופתיינות הם מחוץ לאופק שלה. על אף ממדיה הקומפקטיים - מטר וחצי גובהה ו-40 ק״ג משקלה - היא מתאגרפת, ואוי לגבר שייכנס לתחום הזעם שלה. היא עשויה ללא חת, נועזת ואיננה יודעת פחד מהו. כמעט. התחומים המושכים אותה הם מתמטיקה, מחשבים וטכנולוגיה. היא מעידה על עצמה: ׳אני פשוט מבינה איך דברים עובדים: לא רק מחשבים ורשתות טלפונים אלא גם המנוע של האופנוע שלי ומכשירי טלוויזיה ושואבי אבק ותהליכים כימיים ונוסחאות באסטרופיזיקה׳ (נערה עם קעקוע דרקון, משוודית: רות שפירא, 2009, עמ׳ 443). ליסבת היא אוטודידקטית שכושפה ממש על ידי המשפט האחרון של פרמה, זה המשפט שעליו פרמה כתב "גיליתי הוכחה נפלאה למשפט זה, אך שוליים אלו צרים מלהכילה". אחרי מאות שנים של נסיונות לפצח את המשפט הציגו ויילס וטיילור הוכחה לנכונות הטענה הזאת, ארוכה ומסובכת. בספרו של לרסון ליסבת מוצאת פתרון שמתנהל במסלול חשיבה אחר. לא פחות ולא יותר! אבל מהותו מסתתרת בחיוכה המסתורי. בספר השלישי של הטרילוגיה, ׳הנערה שבעטה בקן הצרעות׳ (2010), נאמר שליסבת שכחה את הפתרון וגם איבדה את העניין בנושא. מה חבל! מי יודע אם מסופר של ספרי מתח היתה יוצאת הבשורה המתמטית...
ליסבת היא פצחנית (האקרית) המשתלטת מרחוק על מחשבים ודולה מהם מידע ללא סמכות ורשות, פורצת מערכות הבטחה מורכבות ומשתמשת מיומנת במערכות טכנולוגיות מגוונות. כמו הפצחנים הטלוויזיוניים אף היא מעוצבת כדמות סוציופטית בעלת מוזרויות. כישוריה המופלאים, כולל הזכרון הצילומי שלה, מסייעים למיכאל בלומקוויסט לפצח תעלומות.

מאז ומעולם העריצו בני האדם גיבורי-על, מהמיתולוגיה ועד הקולנוע, משמשון ועד סופרמן. ליסבת היא מין וונדרוומן. מיכאל בלומקוויסט לעומת זאת אינו חורג ממידות אנוש. הוא עתונאי כלכלי ופעיל חברתי ופוליטי הנלחם כדי לחשוף שחיתויות של פוליטיקאים ומנהלים בחברה השוודית: בתאגידי הענק ובמערכות ממשלתיות. אין ספק שלרסון השקיע יסודות אוטוביוגרפיים בעיצוב דמותו. 

בספר ׳הנערה ששיחקה באש׳ ניכר שלרסון הוא רב-אמן בכתיבת ספרי מתח. העלילה מרתקת ושופעת אינספור הפתעות, הדיאלוגים אמינים והכתיבה בהירה, זורמת, שנונה ומתובלת בהומור. העלילה מורכבת מאד וכוללת הרבה מאד דמויות ועלילות משנה. הספר אינו מתנזר מתיאורים בוטים של אכזריות, ולא נפקד ממנו מקומם של הנבלים האיומים והרוצחים המטורפים. ובלי מין הרי אי אפשר, אז יש כאן מכל הרע בתחום הזה: סחר בנשים, זנות, פדופיליה וגילויי עריות רחמנא ליצלן. סטיג לרסון לא מוותר על שום תכסיס שיעלה אצל קוראיו מוכי הסקרנות את הדופק ואת לחץ הדם. 

אתם מעריכים בוודאי את העובדה שלא חשפתי אפילו שמץ מהעלילה המהפנטת, המורכבת והמותחת. נכון? ומיהו הרוצח אתם רוצים לדעת? The Butler Did It. 

סתתאאאם!