ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
האדם שזה עתה נברא עדיין שוכב על האדמה שממנה נוצר, אך מתחיל להתרומם לכיוון הבורא, פוקח את עיניו ומבטו מצטלב עם מבטו של בוראו. ההבדלים בין האל לאדם בולטים: האל סמכותי ותקיף והאדם רופס; האל בשמים והאדם מחובר לארץ; האל דינמי (מרחף) והאדם סטטי (שכוב על הארץ); האל שרוי בחברה הצפופה של מלאכיו החובקים אותו, והאדם בודד; האל בוגר (אב) והאדם צעיר; האל לבוש והאדם ערום.
יש הרואים בציור לידה. לידת האדם. המשטח האדום מסמל את הרחם והירוק את חבל הטבור שנחתך זה עכשיו. כך פנינה מרצ׳יאנו. עופר דובר מעיר על פרשנות אחרת/נוספת: אלהים מצוייר בתוך חלל שנראה כמוח האדם. המסר: אלהים נמצא במוחו היוצר של האדם. מיכאלאנג׳לו נהג לנתח גופות, ועל כן אין זה מפתיע.
 |
| מיכאלאנג'לו, בריאת האדם |
’בריאת האדם‘ היא חלק מהפרסקו של מיכאלאנג'לו (1564-1475), ’הבריאה‘, המצוייר על תקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. מיכאלאנג'לו התחיל לצייר את התקרה בשנת 1508 וסיים את מלאכתו כעבור ארבע וחצי שנים. ’בריאת האדם‘ צוייר בסביבות שנת 1511, והוא הלוח הרביעי מתוך סדרת הלוחות המתארים פרקים מספר בראשית.
מיכאלאנג‘לו צייר את אלהים בדמות אדם, עם גוף ופנים. הוא מעוצב כמלך וכאב. האדם מצוייר כעלם צעיר וחסון שעירומו מבליט את שריריו ויפה תוארו. אלהים מלא הוד מלכות. הוא מעוצב כ’עתיק הימים‘ שבשערו זרקה שיבה (דניאל ז 9), מזוקן, שרירי, גופו מכוסה בכותונת דקה. הוא בא לכיוון האדם בסערה, מלא עוצמה וסמכותיות שאין עליה עוררין. כותנתו מתבדרת ברוח. הוא מרחף בין ענני שמיא מוקף במלאכיו הצעירים למראה. ידו הימנית מושטת לכיוון האדם כדי להעניק לו את נשמת החיים שתעשה אותו לנפש חיה. האל הוא הנותן והאדם המקבל. כל המתח של מתן החיים טמון בכמעט נגיעה בין אצבעו ההחלטית והתקיפה של הבורא לבין אצבעו הרופסת של האדם (המנוגדת לגופו השרירי). ’ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‘ (בראשית ב 7). הכמעט מפגש בין הידים מצביע מצד אחד על הדמיון בין האדם לאל, על זה שהאדם נברא בצלם אלהים, וגם על השוני ביניהם.
יש הרואים בציור לידה. לידת האדם. המשטח האדום מסמל את הרחם והירוק את חבל הטבור שנחתך זה עכשיו. כך פנינה מרצ׳יאנו. עופר דובר מעיר על פרשנות אחרת/נוספת: אלהים מצוייר בתוך חלל שנראה כמוח האדם. המסר: אלהים נמצא במוחו היוצר של האדם. מיכאלאנג׳לו נהג לנתח גופות, ועל כן אין זה מפתיע.
על הבריאה ראו גם:
בְּרִיאַת הָעוֹלָם וִיצִירַת הָאָדָם /משׁה שׁפריר
השבמחקהַכֹּל נִבְרָא בְּמַאֲמַר הַלָּשׁוֹן:
הָרִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה הָיָה אוֹר הַיּוֹם,
אֲשֶׁר נִבְדַּל מִן הַחֲשֵׁכָה;
הַשֵּׁנִי הָיָה הָרָקִיעַ, שָׁהָיָה לְשָׁמַיִם
שֶׁנִּבְדְּלוּ מִתּוֹךְ הַמַּיִם;
הַשְּׁלִישִׁית לַבְּרִיאָה הָיְתָה הַיַּבָּשָׁה,
שֶׁנִּגְלְתָּה מִתּוֹךְ הַמַּיִם...
וְכָךְ נִבְרְאוּ עוֹד וְעוֹד דְּבָרִים בָּעוֹלם
וְכֻלָּם נִבְרְאוּ בְּדִבְרֵי אֱלֹהִים,
בְּמִלִּים שֶׁבָּרְאוּ אֶת הַכֹּל מֵהַתֹּהוּ וַבֹּהוּ,
שֶׁפֵּרוּשָׁן הוּא, בְּהַתְאָמָה, שְׁמָמָה וְרֵיקָנוּת,
אֲבָל יַחְדָּו – מַשְׁמָעוּתָן הִיא חֹסֶר-סֵדֶר וְחֹסֶר צוּרָה.
וְאוּלַי אֵין בְּכָךְ כָּל פְּלִיאָה,
כּי תָּמִיד הַסֵּדֶר דָּרוּשׁ בְּכָל פְּעוּלָה.
אֲבָל אִם אֶת כָּל-הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם
- צְמָחִים וְעֵצִים וְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה,
שֶׁאוֹתָם אֱלֹהִים בְּמִלִּים כָּךְ בְּרָאָם,
מַדּוּעַ רַק אֶת בְּרִיאַת הָאָדָם
הוּא מַמָּשׁ עָשָׂה וְיָצַר?