לזכרו של פרופ' יהושע בלאו

יפה רוזנבלום קלנר, אשת חינוך ומנהל

פרופ׳ יהושע בלאו
הצילום באדיבות בנו

לזכרו של האדם המופלא והמיוחד פרופ' יהושע בלאו

פרופ' יהושע בלאו ז"ל, הלך מאתנו לבית עולמו, ביום ג' ב' מרחשוון תשפ"א (20/10/20) 

הוא היה אדם דגול, חשוב בעל שיעור קומה רב מאד. בעל שם בין לאומי וגדול החוקרים בערבית יהודית.

כל מכריו ידידיו, תלמידיו ועמיתיו הוקירו אותו, הוא השאיר חותם מיוחד ורב גם על כל דיירי אחוזת בית הכרם בה שהה באחרית ימיו. 

הייתה לי הזכות הגדולה להכיר ולהוקיר אותו והוא אכן השפיע רבות עלי כמו על כל מכריו.

איני מוצאת מספיק מילים כדי לתאר את כישוריו הרבים, את אופיו הנפלא, חוש ההומור יוצא הדופן שלו, הנאמנות, האהבה והקשר המיוחד עם רעייתו שולמית, שיחד זכו לחיי זוגיות מופלאים במשך שבעים ושש שנים. אני משתתפת בצערה העמוק על הנתק הפתאומי מאהבת חייה אחרי שנים כה רבות.

כאן באחוזה זכינו לחיות בחברתו כ- 10 שנים. שנים בהן התייחס לכולם 'בגובה העיניים'. כל אחד מאיתנו הרגיש שהוא חברו הטוב ביותר. אחוזת בית הכרם אינה אותו מקום לאחר לכתו מאתנו. נכון, הוא נפטר שבע ימים, בן 101. במקרים כגון אלו, נוהגים לומר: "יהי זכרו ברוך", זו דרכו של עולם! אז מדוע אנו חשים כיתומים? 

פרופ' בלאו חי חיים מלאי משמעות. והיה בעל שיח אינטלקטואלי, כושר למידה רציני, חשיבה מדעית ודייקנות רבה, בעל השראה על כל תלמידיו ומכריו. הוא "עשה תלמידים הרבה". מאלו שלמדו אצלו בבית ספר תיכון הנזכרים בו עם חיוך גדול, על הערותיו, חוש ההומור והבדיחות שהוא קשר בד בבד עם הלימודים. על החיות שהזריק בתחום 'יבש' כמו לשון ודקדוק; בדיחות שהקלו עליהם ברבות הימים להבין ולזכור את כלליה של השפה העברית. 

תלמידיו, שחלקם אף הפכו לעמיתיו, עבדו איתו עד לימיו האחרונים. ישבו ימים שבועות ושנים לשמוע וללמוד מפיו; כתבו וערכו עמו ספרים. 

במשך השנים האחרונות יצאו לאור כמה ספרים עיוניים חשובים. אך טרם נשלמה המלאכה וספרים נוספים עומדים להתפרסם. תלמידיו עמיתיו: פרופ' חגי בן שמאי, פרופ' סימון הופקינס פרופ' יוסף יהלום, באו וישבו איתו בקביעות כל שבוע במשך שנים. לעיתים בעת שישבתי בבית משפחת בלאו, שמעתי אף פניות מחו"ל באמצעות הטלפון עם בקשות לשאלות הבהרה בנושאים שונים הקשורים לתחומי ההתמחות שלו. 

קשה לחשוב שלא נראה אותו יותר יושב עם תלמידיו ועמיתיו בשולחן הראשון בטרקלין של האחוזה - משוחחים, לומדים, חוקרים ומתדיינים בנושא מסוים או ספר חדש שהם עובדים עליו. 

עבודתו האחרונה הייתה פענוח ותרגום הפירוש של ר' סעדיה גאון לחמשת חומשי התורה שנכתב בערבית יהודית. האקדמיה למדעים של האוניברסיטה העברית העניקה לו ליום הולדתו ה- 100 מתנה, את ההוצאה לאור של הספרים הללו. הראשון מביניהם, בראשית, יצא לאור בדיוק לקראת יום הולדתו המאה. ספר שמות נמצא בדפוס וייצא לאור בקרוב. ספר ויקרא כבר עבר הגהה. ולאחרונה ספרה לי בתו יעל שהוא הספיק לפענח ולתרגם גם את במדבר ודברים. 

כאשר שמעתי על מותו, התקשיתי להאמין. על אף גילו המופלג, ניתן היה לחשוב שיחיה לעד, כי אין לו תחליף. כאב האובדן על הסתלקותו מחיינו הוא רב. שוב לא נראה אותו הולך עם ההליכון במרץ רב ובמהירות שלעיתים נראה שהוא סוחב את ההליכון ולא ההליכון נושא אותו. 

אנקדוטות קצרות:

1. השיעורים עם מר מרדכי כהן, 

בשיעוריו של 'מורדי', בתלמוד ובתנ"ך (שהוא השתתף בהם בקביעות) כאשר נתקלנו בשאלה הדורשת בירור, הסבר והבהרה של פסוק מורכב בארמית כמובן שמורדי פנה מידית לפרופ' בלאו. תמיד השתררה דממה, ואז בקול שקט וברור קיבלנו הסבר מקיף שהבהיר לנו לא רק את תרגום המילה, אלא הבנה מלאה של הפסוק או הנושא. 

גם כשהוא התערב תוך כדי השיעור, מיד השתתקו כולם מתוך כבוד והערכה וניתנה לו זכות תחילה. כל הערה שלו הייתה מבהירה את הנושא לעומקו. הוא הכיר את הארמית על כל רבדיה, ידע לתת מידע מדויק מאיזה תקופה הארמית ואף לציין את המקום שבו דוברה ונכתבה. כך היה גם לגבי ערבית וכמובן לגבי השפה העברית, השורש המדויק וההטיה הנכונה. הכול צוטט והוסבר בדייקנות רבה והעלה השתאות בקרב כל הנוכחים על הזיכרון המופלא שלו.

2. סיפורים מחויכים אודותיו: כל שיחה, שאלה ודיון היו מעלים תשובות שהחלו בהערה מצחיקה ומלאת הומור, ושברה דיסטנס וחשש.

היחס שלו לכל הדיירות/ים היה בגובה העיניים. אף אחד לא חשש לפנות אליו. אני זוכרת את אחת הדיירות ניגשת אליו בטרקלין, כשהוא יושב וקורא ואומרת לו לעיני חברותיה הרבות: "נכון שאני החברה הכי טובה שלך כאן באחוזה?" מיד השיב: "בוודאי, אך אל תדברי בקול, יושבת שם אשתי הראשונה ואולי זה יכעיס אותה". 

הוא שוחח עם העובדים הערבים בערבית (עם מבטא הונגרי כבד, כפי שנהג לומר), ונתן להם הרגשה של שייכות וכבוד. 

כל שיחה איתו, העלתה חיוך, והרגשה נהדרת. הוא ידע להחמיא לאנשים ולתת להם מקום של הערכה וכבוד. במעשה, ולא רק במילים. 

לעיתים שולמית הזמינה אותי לאחר שנתתי שיעור בפרשת השבוע. קרה לא פעם שהיא לא הסכימה עם הפרשנות שלי וניסתה להסביר לי למה עלי להדגיש נושאים ופרשנים אחרים. כשהגעתי, פרופ' בלאו היה מצטרף לשיחה. הסתכלתי בפניו המחויכות וחשבתי שהוא תומך בהסברים שלי. פניתי אליו ואמרתי: "יהושע, תסביר לשולמית בבקשה למה ההסברים שלי תקפים" הוא הסתכל עלי בחיוך ואמר: "לאן את הולכת מכאן? אמרתי לדירתי... אז הוא הוסיף: תראי אני נשאר כאן עם שולמית, אז במי אני אתמוך? בדבריך? או בדבריה?"

כזה היה האיש: איש אשכולות בעל שיעור קומה. רחב אופקים, משכיל יודע שפות רבות, עם חוש הומור בלתי רגיל. צנוע ועניו מאד וידיד לכל אדם.

תנחומיי לרעייתו שולמית, לילדיו: בנו מרדכי בלאו ורעייתו יעל,  בתו יעל מרגליות ואישה, ד״ר שאול מרגליות, ולכל הצאצאים שלהם, הנכדות והנכדים, הנינות והנינים, והחמישים.

יהי זכרו ברוך לעולם.