"מסעות פנים" של המשוררת חווה צוטרין נתן - התרשמויות

חגי קמרט, משורר וסופר

צילום: נועם נתן דוד

חווה צוטרין נתן, מסעות פנים, הוצאת "צור- אות“, תשפ״ג

הקדמה

כשאני קורא בספרה החדש של חווה צוטרין נתן, "מסעות פנים“, שהכותרת כבר מרמזת על תוכנו, אינני יכול שלא לחשוב ולהרגיש שהאותיות והמילים פותחים בפני צוהר, ומושכים אותי בחוטי אור וקסם לאתרים עלומים בעולם רחב, אין סופי, שכולו עשוי מאי וודאות נצחית בלתי מושגת.[1] עולם שכולו סוד ומסתורין, בחוכמת היהדות, שעשרים ושתים אותיות עבריות ועשר ספירות יצרו אותו על ידי האלוהים. ובכל זאת האדם, שיש בו משהו מצלם האלוהות הצליח לראות, כמשה בזמנו, את אחוריו. ואפילו לנגוע פה ושם באיזו "מוטציה" של קרקע נגלית ונראית.

החרם על ברוך שפינוזה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

שפינוזה לפני שופטיו. המוזיאון היהודי באמסטרדם
צילום: יואב מזור

ברוך שפינוזה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677) היה מגדולי הוגי הדעות שקמו לעם ישראל ולעולם כולו. שפינוזה היה פילוסוף רציונליסט יהודי-הולנדי שעסק במטפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה ותורת המדינה. נחשב לאחד מאבות ביקורת המקרא המודרנית. על חיבור התורה הוא כתב: ”ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו” (מאמר תאולוגי-מדיני, עמ' 96).  לדעתו, לתורה ולספרי נביאים ראשונים יש מחבר אחד, והוא היה עזרא. דהיינו, מחבר שחי אחרי גלות בבל, במאה ה-5 לפנה״ס.  בגלל דעותיו על כתבי הקודש, היהדות (היהדות לדעתו אינה דת אלא תורה וחוקה מדינית) ועל האלוהות (פנתאיזם, האל הוא מעבר לטוב ולרוע), הוא הוחרם על ידי הקהילה היהודית באמסטרדם בהיותו בן 24 שנים. יש אומרים שהסיבה העיקרית לנידויו היה חששה של הקהילה היהודית באמסטרדם, שמקורה בפליטים יהודים מספרד ומפורטוגל, מזעמה של החברה הנוצרית שדעותיו של שפינוזה קוממו אותה. 

הורי הבל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

הורי הבל

וְיַבִּיטוּ אָדָם וְחַוָּה אֶל גּוּפַת בְּנָם הֶבֶל

וְיִשְּׂאוּ קוֹלָם בִּבְכִי וְיֹאמְרוּ:

"הַכֹּה עָשָׂה קַיִן לְאָחִיו,

הַכֹּה שְׂנֵאוֹ, לָמָּה?

מֶה הָיָה פִּשְׁעוֹ?

ד״ר רות קנאי: על רפואת משפחה, מצויינות מקצועית ואהבת אדם

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של האוניברסיטה העברית

ראיון עם ד״ר רות קנאי

ד״ר רות קנאי

הקדמה

ד״ר רות קנאי היא רופאת משפחה נערצת, עתירת ידע ונסיון. היא מרצה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת בן גוריון בנגב. פירסמה עשרות מאמרים בעיתונים רפואיים. תחומי העניין המקצועיים שלה הם אתיקה, לימודים הומאניסטיים, חינוך רפואי, סוף החיים, פגיעה מינית והשלכותיה, כתיבה נרטיבית ורפלקטיבית, מניעת שחיקה ובריאות האישה. 

* תיאור נרחב יותר יש בסוף הראיון הזה.

א. ד״ר קנאי היקרה, את רופאת משפחה רבת נסיון שמטופליך הרבים מהללים את מקצועיותך, חכמתך ומסירותך. מהי רפואת משפחה? מה חשיבותה ובמה היא שונה מרפואה פנימית?

רפואת המשפחה היא מקצוע רפואי ייחודי, המאופיין בראייה הוליסטית של המטופל, משפחתו וקהילתו ובתפיסה ביו-פסיכו-סוציאלית. רופא המשפחה מלווה את המטופלים שלו מלידה ועד סוף החיים (ואף לאחריהם, כשהוא ממשיך את הקשר עם בני משפחתם). הראיה של רופא המשפחה היא כוללנית. תפקידו לראות במטופל אדם שלם, בבריאות ובחולי ולהכיר את המרקם שבו צמח. בניגוד לכירורגית, לגינקולוגית, לנפרולוג או לאורתופד, רופאת המשפחה לא יכולה להגיד : "לחולה שלי אין בעיה מבחינת רפואת המשפחה", אנחנו מאמינים לכאב, לסימפטום ומנסים למקם אותם על סיפור תולדות החולה. רופא המשפחה לומד להתייחס ל"חולי" - התפיסה של החולה לגבי מחלתו ולא ל"מחלה" כישות אובייקטיבית שניתנת להגדרה בכלים מדעיים. על רופא המשפחה להיות איש סקרן ואוהב אדם. להתעניין באמת בכל ההיבטים של החולה שלו ובכל ההקשרים שלו. הטיפול אינו ממוקד רופא או ממוקד חולה, אלא ממוקד בקשר שביניהם וביחסי האמון הנבנים לאורך שנים.

על מגיפות בספרות ועל הקורונה - ניתוח ספרותי ומדעי

בימים אלה ראה אור הכרך השביעי בסדרה פרי עטה של ד"ר לימור שרייבמן-שריר

על מגיפות בספרות ועל הקורונה- ניתוח ספרותי ומדעי

הוצאת כרמל

הכרך השביעי מתמקד במגפות בספרות ובהקשרן הרפואי. חלק נכבד מוקדש לסקירה מדעית של פנדמיית הקורונה. החל מהתגייסות המדע ללימוד מאפייני המחלה, לטיפול הרפואי, לפיתוח חיסונים ולהאצת השימוש בביוטכנולוגיה, דרך התארגנות מערכות הרפואה הציבורית והממשל, וכלה בהשלכות אתיות-חברתיות. 

סדרת הספרים זיכתה את המחברת בפרס איינהורן לחקר ספרות ורפואה לשנת 2021.

הקדמה לכרך השביעי מאת ד"ר לימור שרייבמן-שריר

כתיבתו של כרך זה החלה במהלך שנת 2020, עם התהוות הסימנים הראשונים לכך שמגפת הקורונה מתפתחת לכדי פנדמיה, שתלווה את האנושות לאורך זמן. סברתי שמעניין וחשוב להתייחס בזמן אמיתי לפנדמיה כמו זו המתחוללת אחת למאה שנים, לבנות מסגרת ראשונית להתייחסות אליה ולהציף תובנות ראשוניות. הצבתי לעצמי מטרה לנסות להבין את המאפיינים הרפואיים-מדעיים של מחלת הקורונה, ולהתעמק במגפות היסטוריות שידעה האנושות ובספרי המופת שנכתבו בהשפעתן, המשקפים לא רק את גורמי המחלה, הסימפטומים ודרכי הריפוי שהרפואה נקטה בהן בתקופות השונות, אלא גם כיצד התמודדו בני האדם במצבי קיצון, כיצד פנדמיה משפיעה על הפסיכולוגיה ההתנהגותית והחברתית ולאילו תמורות היא גרמה. העיון בספרות היפה המתארת מגפות ממקד את נקודת המבט האנושית בהתמודדות עמן, שכן למרות הקדמה וההתפתחות המעריכית של המדע והטכנולוגיה בתקופתנו, תוך התעצמות רמת ההשכלה והידע של מרבית האוכלוסייה, בני האדם עצמם לא השתנו. 

ונשאתי את עורות גדיי העזים שהלבישה אותי אמי בחשאי

אסתי בר, משוררת

ידים

וְנָתַן לִי אֱלֹהִים יָדַיִם כְּאַרְבָּעָה גַּפַּיִם וְיוֹתֵר

שֶׁיָּצַר לְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְלָכֶם וְהָיוּ אֵלֶּה כְּדֵי לְהַחְיוֹתֵנִי

וְלָלֶכֶת בִּתְמִיכַת מַקֵּל אוֹ קַבַּיִם

וּמְגִנִּים הֵם עַל שַׁדַּי , שֶׁדַּי אִישָּׁה יָפָה כְּאַחַת הָאָדָם

וְחִזַּקְתִּי אוֹתָם הַשְׁכֵּם וְעֶרֶב וּלְפָטָתִי בָּהֶם כָּל עַמּוּד

שֶׁל מִלִּים בְּזוּיוֹת אוֹ חוֹדְרָנִיּוֹת הַמְּבַקְּשׁוֹת לְהַפִּילֵנִי

וְלֹא יָכְלוּ הֵמָּה וְשָׁבַרְתִּי כָּל חוֹמָה לְקַבְּלָנֵי בְּחֵיק בְּנֵי הָאָדָם.

על השקד במקרא - לקראת ט"ו בשבט

ט"ו בשבט עומד בסימן התחדשות האדם והאדמה, הטבע ועץ השדה. עץ השקד, הפורח סמוך לט"ו בשבט, מסמל את ראשית הפריחה בארץ ישראל. ייתכן שניתן לו השם 'שקד' בגלל היותו הראשון לפרוח מבין עצי הפרי. 

בתורה מסופר שיעקב שלח ל'איש' (בטרם שידע שהוא בנו יוסף) מזמרת הארץ: 'מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים' (בר' מג 11). השקד נזכר גם בקשר למטה אהרן: 'ויהי ממחרת ויבא משה טל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים' (במ' יז 23). מנורת הזהב שבמשכן היתה מעוטרת ב'גביעים משוקדים' (שמ' כה 34-33; לז 20-19). בספר ירמיה כתוב: 'ויהי דבר ה' אלי לאמר: מה אתה ראה ירמיהו? ואמר: מקל שקד אני ראה. ויאמר ה' אלי: היטבת לראות, כי שקד אני על דברי לעשתו' (יר' א 12-11). השקד נקרא גם 'לוז' ומוזכר במעשה ההכלאות של יעקב בבית לבן (בר' לז 39-37). בתיאור הזקנה בקהלת נאמר 'ויאנץ השקד' (יב 5).

על השקד ראו:
מקל, שקד, סיר נפוח וכלוב קיץ

 ירמיהו א ואורות הכרך: תהליך חקר ויטלי ותנובתו הפרשנית

 מנורת הזהב של המשכן - עץ של אור
ימי ט"ו בשבט - שוקדים על הבחינות

הנערה המזרחית המושלמת בשירה של מירי בן-שמחון: נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים

חגי קמרט, סופר ומשורר

הנערה המזרחית המושלמת בשירה של מירי בן-שמחון: נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים

על המשוררת בהקשר ספרותי

מירי בן-שמחון היא משוררת גדולה וייחודית בסגנון הכתיבה, בפורמט הכתיבה ובמסרים התוכניים. אולי פורצת דרך בשירה חופשית מאופיינת במהות כאמת "ערומה" חווייתית ורגשית, מדברת בגובה העיניים, בפשטות המילה, משוחררת לחלוטין מכל סוד מכל אינטימיות פרטית. לא מעט משיריה הם מהז'אנר "שירה בפרוזה". בין שיריה נמצא שירי הגות, מסתורין, הרהורים, ושירים ייחודיים המביעים כמיהה לאהבה אין סופית אולי מייסרת.

מירי נקטפה בדמי חייה בתאונת דרכים והיא רק בת 43 שנים.

יהי זיכרה ברוך.

להלן ניתוח ספרותי של שירה נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים מתוך ספרה אקזיסטנציליזם חרד, הוצאת כרמל, ירושלים 1998.

נַעֲרָה שְׁחֹרָה עִם חֲטָטִים בַּפָּנִים

עֲלִיזָה אַלְפַנְדָּרִי

בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹעַד לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים

מְכַבֶּסֶת אֶת בְּגָדֶיהָ

כְּמִי שֶׁעוֹשָׂה הַטּוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים

אַחַר כָּךְ תָּדִיחַ רִצְפָּה

וּתְתַקֵּן פְּרָחִים בָּאֲגַרְטָל

הִיא מַתְאִימָה אֶת צֶבַע הַחֻלְצָה לַחֲצָאִית

הִיא לֹא שָׂמָה עַל הַחֲטָטִים בַּפָּנִים

הִיא שָׂמָה עַל זֶה שִׁכְבָה עָבָה שֶׁל "מֵיק אַפּ"

וְלֹא רוֹאִים כָּל כָּךְ.