בין ארץ לשמים - ספרו של משה גרסיאל על סיפורי אליהו

שיחה עם פרופ' משה גרסיאל לרגל השלמת ספרו באנגלית שעניינו ניתוח ספרותי של סיפורי אליהו בספר מלכים. הספר אמור לצאת בעוד ימים ספורים ופרטיו כדלקמן: M. Garsiel, From Earth to Heaven: A Literary Study of Elijah Stories in the Book of Kings (Bethesda, Maryland: CDL Press, 2014).  

בתמונה רואים את רכס הכרמל וניתן בקושי להבחין במנזר הכרמליטי שברכס המוחרקה

מקום מבחן האש שערך אליהו לעם.

שאלה: פרופ' גרסיאל, בראיון הקודם שפורסם בבמה זו לפני מספר שנים שוחחנו על מחקריך בספר שמואל ובתקופת הממלכה המאוחדת לרגל צאת הקורס שלך באוניברסיטה הפתוחה ומאמריך בנושא, האם שינית כיוון ועברת לדון בסיפורי הנביאים?

לא בהכרח. אכן ברבים ממחקריי הקודמים עסקתי בספר שמואל ובתקופת הממלכה המאוחדת מזוויות ראייה שונות: היסטורית, גיאוגרפית-היסטורית, תיאולוגית וספרותית. ואני מתכונן, אם אזכה לכך משמיים, לשוב לנושא רחב זה בעתיד הקרוב, אולם בינתיים חזרתי לנושא סיפורי אליהו בספר מלכים, שעליו הרציתי פעמים רבות במסגרת הרצאותיי על הסיפור המקראי באוניברסיטאות בארץ  ובחו"ל. מחקרי על סיפורי אליהו כוללים חידושים לא מעטים שנתחדשו לי תוך כדי כתיבת הספר. ועל דרך ההומור אומר שלעתים זכיתי ל"גילוי אליהו".

שאלה: האם שינית את זווית הראייה ודנת בסיפורי אליהו רק מנקודת ראות ספרותית, כדרך שרבים מעמיתינו, הבאים מחקר הספרות הקלסית או הכללית, מנתחים את הסיפור, או שנשארת נאמן גם לסוגי מחקר מקראי שונים?

אכן שאלת הדיסצפלינה הטרידה ועדיין מטרידה אותי, כשם שגם רבים מעמיתיי דנים בה וחוזרים ודנים בה. גם בחקר הספרות הכללית רבה המבוכה והאופנות מתחלפות, ולעתים גם חוזרות בלבוש אחר. מזה זמן רב הגעתי למסקנה, שגם ניתוח ספרותי זקוק לעתים להרחבות בתחומים שונים כדי להגיע לעומק משמעות הסיפור ובשורתו. 

שאלה: אם כפי שאתה מתאר האופנות בחקר הספרות מתחלפות, כיצד ידעת לבחור את השיטה שלדעתך תטיב לשרת את העיון הספרותי של הסיפור המקראי בכלל וסיפורי אליהו בפרט?

בפרק המבוא הקדשתי בספרי עיון נרחב לסקירת השיטות השונות בחקר הספרות הכללית, התחלתי בשיטות ההיסטוריות שהפליגו בדיון היסטורי על הסופר ותקופתו. המשכתי אחר כך בתיאור "הביקורת החדשה", שביטלה לחלוטין את חשיבות ההיבטים ההיסטוריים, ובחרה לעסוק בטקסט בלבד ובאמצעיו הספרותיים בקריאה צמודה. מכאן עברתי לתאר את הסטרוקטורליזם, שהכריז על מותו של המחבר וראה ביצירה הבודדת מעין פרט במסגרת חברתית כוללת. מכאן המשכתי לתנועה הרחבה של ראיית היצירה מתוך זווית הראייה של ציבור הקוראים. מסגרת זו הצמיחה שדות מחקר חדשים כגון הדקונסטרוקציה, הפמיניזם ואחרים. ולבסוף במאה הנוכחית ניכרת התקוממות כנגד כל השיטות שביטלו את ערך הטקסט והקאנון הספרותי ונשמעה הדרישה לשיבה מחודשת אל הטקסט ואל הקנון, אם כי בשיטות מורכבות ומתוחכמות יותר ממה שהיה קיים במסגרת "הביקורת החדשה". התלבטות מקבילה, אם כי לא זהה, עברה גם על חקר המקרא. במבוא לספרי נסיתי להציג דרך המשלבת קריאה צמודה מתוחכמת יותר עם שילוב רקע היסטורי ועיונים אחרים מחוץ לטקסט במקומות שבהם היציאה מן הטקסט משרתת את הבנתו ובשורתו.

שאלה: האם יכול אתה להדגים כיצד יציאה מן הטקסט משרתת לעתים הבנה עמוקה יותר של הטקסט ומשמעו?

כמדומני, שדמותו ופעלו של אחאב ובעיקר ויכוחיו עם נביאי תקופתו יובנו יותר, אם נבחן את מדיניותו הגיאו-פוליטית. לאחאב היו שני יריבים פוליטיים שאיימו על ממלכת ישראל: ארם ואשור. אחאב ביקש להגדיל את ממלכתו באמצעות קשרים טובים עם ממלכת יהודה מצד אחד, ועם ממלכת צידון הפניקית מצד שני. לפיכך הוא נראה כפוסח על שתי הסעיפים. הוא נותן לכמה מצאצאיו שמות יהוויסטים ועומד בקשרים מצויינים עם יהושפט מלך יהודה; אבל כנגד זאת, הוא מטפח בשומרון את פולחן הבעל והאשרה. בדרך זו הוא מחזק את עמדתו הצבאית נגד ארם. אבל מצד שני, הוא מעוניין לכרות ברית שלום גם עם בן הדד מלך ארם, כדי ליצור אופוזיציה לאשור, כפי שעולה מהמונוליט של שלמנאסר השלישי שנלחם בברית מלכי האזור ובכלל זה ארם וישראל. רקע זה מסביר היטב את מדיניותו של אחאב בעימותיו המרים עם נביאי ה'.  

שאלה: משה, נעבור עתה לסיפורי אליהו. בעוד ימים ספורים נחוג את חג הפסח ובמאות אלפי בתים ברחבי העולם תוצג כוסו של אליהו והדלתות ייפתחו בצפייה לבואו. איך אתה ממקם את עצמך במסגרת הגישות הפרשניות השונות המתייחסות לדמותו של אליהו ופעלו הנבואי?

בספרי הבדלתי בין דמותו של אליהו, כפי שהיא מצטיירת בספר מלכים, ובין דמותו המתפתחת של אליהו בספרות חז"ל, באגדה ובפולקלור. מפני שאליהו נלקח למרום ולא מת, הרי שהוא יכול לחזור בכל עת להתגלות לגדולי ישראל ולהושיע את הציבור והיחיד. לפיכך בספרות המאוחרת הדמות מתפתחת ומקבלת מימדים שונים מזו המוצגת בספר מלכים.

שאלה: נתמקד אפוא בספר מלכים – במה שונה תפיסתך את דמותו של אליהו בפי המחבר המקראי מזו של אחרים? 

הן בספרות חז"ל והפרשנות המסורתית והן במחקר ובפרשנות המודרנית דעת הרוב המוחלט שהמחבר בספר מלכים מעריך ואפילו מעריץ את אליהו כעושה נפלאות, שומר כפנחס בקנאות על כבוד אלוהי ישראל, וזוכה להתגלות אלוהית כמשה בשעתו בהר סיני. אליהו הוא אפוא משה במהדורה מאוחרת של נביא ומנהיג. דעת המיעוט כנגד זאת מוצאת באליהו קנאות מוגזמת הגורמת לו לקטרג על עם ישראל ולפיכך הוא מפוטר ממשרתו ונצטווה למשוח את אלישע לנביא תחתיו. דומה שלשתי הדעות הקיצוניות ישנם תימוכין בטקסט. לפיכך נקטתי עמדת ביניים המאמצת את הטענות והאסמכתות של שני הצדדים. לדעתי, המחבר מעריך ומעריץ את אליהו על עמדתו הבלתי מתפשרת בקנאותו לאלוהי ישראל. עם זאת, ה' חוזר ומבקר אותו על קיצוניותו ועל נטייתו לפעול באש וברוח נגד מתנגדיו. ה' מנסה למתן את אליהו ביחסו לעם; אולם אליהו נחוש בדעתו לשמור על כבוד אלוהי ישראל. לפיכך ה' מפטרו מתפקידו, אולם אליהו איננו מקבל את הדחתו וממשיך לפעול. לבסוף לא נותרה לה' ברירה אלא להעלאתו השמימה בסערה וברכב אש. כמנהיג אליהו נכשל; אך כמי שאיננו מוכן להתפשר על עקרונותיו, הוא נערץ. והפיתרון נמצא בכך שה' לוקח אותו להצטרף לפמליה של מעלה; ואילו אדרת המנהיגות של אליהו נשארה מוטלת לה על הקרקע למטה...

שאלה: משה, במה שונה שיטתך בקריאה ספרותית מזו של עמיתיך, כגון: מאיר וייס, יאיר זקוביץ, אוריאל סימון, רוברט קוהן, ויעל שמש; הרי גם הם עסקו בניתוחו של הטקסט בקריאה צמודה?

אינני טוען לבלעדיות על השיטה הספרותית וליחידאיות של הישגיה. רבות למדתי ממוריי, מחבריי ועמיתיי, וכמובן גם מתלמידיי, שקצתם השתלבו אחר כך בסגל האקדמי. עם זאת, בספרי הצבעתי על מערכת האמצעים הספרותיים והטכסיסים הריטוריים שהמחבר המשתמע השתמש בהם לשם עיצוב העלילה ודמויות הסיפור ולשם העברת המסרים. ספרי הוא אפוא שילוב של היבטים ספרותיים שכבר נדונו על ידי קודמיי עם היבטים וניתוחים חדשים, עד שלפעמים הופתעתי בעצמי מהצורך לשנות כמה ממסקנותיי הקודמות. 

שאלה: המרצים, המורים והתלמידים הרבים המשתמשים בבלוג זה בוודאי היו רוצים לשמוע ממך אלו אמצעים ספרותיים בולטים כל-כך במחזור סיפורי אליהו, התוכל בקצרה לתת להם כיוון כללי?

המשימה ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת איננה קלה, אך אשתדל לרמוז על הכיוון. בראש ובראשונה יש לציין את מערכי ההשוואה הנבנים בין דמויות הסיפור, בינן לבין עצמן ובינן לבין אחרים. מערכי השוואה בין הפרוטגוניסט, אליהו, ובין האנטגוניסטים, איזבל ואחאב, הם ברורים; וכמותם נפוצים ביותר בכל הספרויות. אבל מערך השוואה בין אליהו, שבחר לשרת את ה' מחוץ למערכת ובין עובדיהו שעשה זאת בתוך הארמון ובתוך המערכת, מבליט את הניגוד בין שתי השיטות של עבודת ה' ובכך מבליט את העימות בין שתי הדמויות. מערכי השוואה הבנויים על אנלוגיות פזורים לאורך מחזור הסיפורים. לדוגמה ראוי להנגיד את האלמנה הפניקית שסעדה את אליהו עם המלכה הפניקית שביקשה להורגו. השימוש בסמלים מרובה מאוד במחזור סיפורים זה. פעילותו של אליהו ברוח ובאש מאפיינת את אישיותו הפרפקציוניסטית, הנוטה לזעום ולהיעלם תוך התרחקות מהחברה אל עבר המדבר. מדרשי שמות של אישים ומקומות מסייעים להבלטת מסרים. הדוגמה הבולטת היא מתוך הניגוד בין המשתמע משמו של אליהו ובין זה המשתמע משמו של אלישע. לפעמים המרחב והסביבה מהווים מטפורה לחידוד המשמעות ולהבלטת המסר. כגון ההר עליו ישב אליהו ועליית מפקדי המחלקות שהעפילו אליו. מטפורה זו מחדדת את העימות סביב הבעיה: מי הוא היושב למעלה כנכבד וכשליט: האם הנביא כנציג ה' או מפקדים בשר ודם המייצגים את המלך, שגם הוא בשר ודם. ראיית הסיפור כ"סיפור התחנכות" מטיב להבהיר את הקונפליקט שבין אליהו הפרפקציוניסט הקנאי, הפועל בנמרצות מופרזת להביא את העם להכרה מיידית בריבונו של עולם, ובין הקב"ה המנסה למתן את נביאו הנמרץ, לחנכו ולהטותו אל דרך המנהיגות הראויה. אסתפק ברמזים אלה שיש בהם אולי תמריץ לעיין מחדש במחזור הסיפורים המרתק על אליהו הנביא העולה מהארץ לשמיים בסערה וברכב אש וסוסי אש.

פרופ' גרסיאל, תודה על דבריך. מקווה שרבים יתעמקו בספרך החדש, יגלו בו תובנות חדשות, וששאלות חדשות שתצמחנה מהן.