אסון מסוקים, ועוד אחד - זכרונות

סבינה סעד, אמנית

זכרונות כתובים ומאויירים על נייר אריזה של פרי הדר

אנחנו גרים במרחק לא רב מתל-נוף, והרבה פעמים השקט הפסטורלי של מושבנו מופר מרעש  מטוסים הטסים נמוך... מיד אני נזכרת במלחמת יום הכיפורים, שבתחילתה לא הבנתי את פשר  הדבר...

לפעמים זה רעש של מסוקים שטסים נמוך...

מסוק ועוד מסוק, ואז  אנחנו מתחילים לחשוש...

תכריכים מתחת לבגדי מלכות: וינייטת האירוניה בשער שומרון

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

Wassily Kandinsky, 1939 - Composition X

הסיפור התנכ"י "ארבעה מצורעים בשער שומרון" הוא מפגן של אירוניה היסטורית במיטבה. כל שאפשר היה לה לתבונה לחזות על פי חוקי יתרון הכוח המדיד על פני הרפיון הגלוי, מתהפך. סוף דבר מתעתע בראשית דבר, הוודאי מתגלה כמפוקפק.

 ראשיתו של הסיפור הוא "וַיִּקְבֹּץ בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן"(מלכים ב',ו',כ"ד) יורם בן אחאב הוא מלך ישראל בעת ההיא.(מלך בשנים 851-842 לפני הספירה). סבו, עמרי, רכש את ההר הקרח עליו בנה עיר  "וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן." (מלכים א',ט"ז,כ"ד). אחאב ביצר אותה ורומם אותה לדרגת בירת ישראל. האסטרטגיה של בן הדד הייתה ברורה. נפילתה הבירה, משולה כקריסת האומה הישראלית כולה, שעבודה, סילוקה מן המרחב . גם יורם ידע. על כן, האסטרטגיה שלו הייתה כי עמידת המעטים מול הרבים היא הסיכוי היחיד להכות את העדיפים. המותש מתיש את מתישיו. 

אני חי כאילו אכלתי מפרי עץ החיים

משה שפריר, משורר

 כְּאִלּוּ 

אֲנִי חַי

כְּאִלּוּ אֵין מָחָר,

כְּאִלּוּ אֵין לְכָךְ מְחִיר.

אֲנִי חַי

וְלֹא חַיָּב דָּבָר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם,

כְּאִלּוּ לֹא יָצָאתִי מִמִּצְרַיִם.

חקר ספר תהלים - תרומתו של פרופ' אבי הורביץ

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

תרומתו של פרופ‘ אבי הורביץ להבנת לשון השירה המקראית בכלל ולשונו של ספר תהלים בפרט היא תוצר של עשרות שנות מחקר שהניבו תובנות שהפכו לנכסי צאן ברזל של חקר המקרא. 

מחקריו של הורביץ על ספר תהלים פורסמו במאמרים רבים ובספריו: בין לשון ללשון - לתולדות לשון המקרא בימי בית שני (מוסד ביאליק, ירושלים תשל“ב), ושקיעי חכמה בספר תהלים - עיוני לשון וסגנון (מאגנס, ירושלים תשנ"א). בין לשון ללשון עוסק בעברית המקראית המאוחרת כשלעצמה וכהקדמה לדיון בלשון בית שני בספר תהלים, ושקיעי חכמה בספר תהלים עוסק בשאלת מזמורי החכמה. הספר הראשון שולח מבט דיאכרוני על לשונו של ספר תהלים, הספר השני מתבונן בו מהזווית הסינכרונית, ושניהם כאחד מציעים מתודולוגיה, דרכי יישום ותובנות שמכניסות סדר בסוגיות שהן מן הסבוכות שבחקר המקרא.

אימהות

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית

פיסול: בהירה לראה. צילום: יואב מזור. שדרות אלרוב, ירושלים

אִם הָיָה לִי יֶלֶד בַּמִּלְחָמָה

הָיִיתִי מֵתָה 

שׁוֹכֶבֶת בִּמְקוֹמוֹ בָּאָרוֹן 

עֲטוּפָה בַּדֶּגֶל.

ההזמנה - ששים ושמונה שנה לשחרור אושוויץ

יפה לורנצי, משוררת ©

המשוררת, יפה לורנצי, היא אלמנתו של מנשה לורנצי ז״ל, שהיה מתאומי מנגלה.  הנה דבריה:

 מנשה ואחותו התאומה ליא שוחררו באושוויץ - בירקנאו על ידי הצבא הרוסי ביום 27 בינואר 1945. הם שהו בבלוק התאומים לצורך ניסויים מידיו של דר' מנגלה הידוע לשימצה ימח שמו וזכרו. הם היו תאומים בני עשר כשהגיעו לרמפה לאחר מסע מפרך ברכבות המוות, היה זה ערב שבועות הם נולדו בחג השבועות. איתם בקרון היו סבא, סבתא, דודות ובני דודים לרוב, כולם בני משפחת אביהם. תאומים החוצה קרא מנגלה, משפחתם דחפה אותם לעברו. כי חשבו שאמם הגיעה מעיר הולדתם קלויזנבורג שבטרנסילבניה - הונגריה. והיא מחפשת אותם, איזו תמימות! את משפחתם כולה על ילדיהם וטפם שילחו ישירות לקרמטוריום. הם היו משפחות דתיות מנשה וליא לא איבדו את אמונתם בבורא עולם עד יום מותם. מנשה בן 62 בנר שישי של חנוכה 1996 ליא בת 63. 

הַהַזְמָנָה!

וְשׁוּב כְּמִדֵּי שָׁנָה עוֹשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה

מִפּוֹלִין הַקָּרָה וְהַמּוּשְׁלֶגֶּת מְאַוֹושְׁוִיץ-בִּירְקְנָאוּ הַקָּרָה

תַּרְתֵּי מַשְׁמָע – 

לְאֶזְרָחֵיהָ הַיְּהוּדִים מִזֶּה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים.

הַהַזְמָנָה לְאֵרוּעֵי יוֹם הַשִּׁחְרוּר 27-בְּיָנוּאָר 1945 

וְהֵם מַשְׁקִיעִים מִזְּמַנָּם, מִמִּרְצָם, וּמִכַּסְפָּם 

כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם בַּאֲשֶׁר הוּא

וּמְפַרְסְמִים מִכְרָז לְעִצּוּב הַהַזְמָנָה שֶׁתְּבַטֵּא

כְּכָל הָאֶפְשָׁר אֶת הַזְּוָעָה

וְהַשָּׁנָה הִרְחִיקוּ לֶכֶת עַד אֵימָה.

התחרט קין בלבו?

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

Palma il Giovane - Cain and Abel GG 1576

קַיִן עַל הֶבֶל

בֵּין רַגְלָיו שְׂרוּעָה גּוּפַת אָחִיו,

הַהֶבֶל  הִתְנַדֵּף  כְּמִשְׁאַלְתּוֹ,

הַדָּם נִגַּר כְּמַיִם רַבִּים,

טֶרֶם חָלְפָה קִנְאָתוֹ,

טֶרֶם פָּגָה שִׂנְאָתוֹ, אַךְ

"לוּ הָיָה שָׁב לַחַיִּים,

אוֹר  רַב הָיָה מֵפִיץ!"

הִתְחָרֵט קַיִן בְּלִבּוֹ.

כנגד חמש בנות דברה תורה

עדי אביטל-רוזין, מחברת הספרים: ׳כי אל אשר תלכי אלך׳: הצעה לקריאה מחודשת ביחסי רות ונעמי ו-רצויות, דחויות, קדושות ופרוצות: קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפורי נשים במסורת היהודית 

עדי אביטל-רוזין

כְּנֶגֶד חָמֵשׁ בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה

אַחַת שֶׁגָּאֲלָה אֶת עַמָּהּ, אַחַת שֶׁהִצִּילָה אֶת עִירָהּ, שְׁתַּיִם שֶׁגָּבְרוּ עַל אוֹיְבָן, וְאַחַת שֶׁעָמְדָה עַל אַהֲבָתָהּ.

חֵרוּת. בִּמְקוֹם לְהִתְמַקֵּד בְּלֵיל הַסֵּדֶר בְּאַרְבָּעָה בָּנִים שֶׁתָּהוּ עַל מַשְׁמָעוּתָהּ, מַצִּיעָה כּוֹתֶבֶת הַמַּאֲמָר לְהִתְרַכֵּז בְּחָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁיָּצְרוּ אוֹתָהּ.

אַחַת שֶׁגָּאֲלָה אֶת עַמָּהּ, יְהוּדִית:

כמה מביך לחשוב כי המקרא אינו מזכיר, ולו במילה אחת את מעשיה, אבל, נחמה פורתא, על מהלכיה של אישה יוצאת דופן זו ניתן ללמוד באחד מן הספרים החיצוניים, [1] וליתר דיוק בספר יהודית, [2] המותח קווים לדמותה של אישה אמיצה ונטולת פחד, הרואה לנגד עיניה את גאולת עמה בלבד. יתר על כן, על רקע הפער שבין התעלמותו המוחלטת של המקרא לבין התמקדותם המפורטת של הספרים החיצוניים,  בולטת יהודית כאחת הגיבורות היותר חשובות [3] בסיפורי הנשים.

שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית 

מיכלאנג'לו (בואונרוטי), משה,  San Pietro In Vincoli Rome                

"ומושה איש האלוהים עם אלוהים בענן ויכס עליו הענן כיא מ[לאך הוא...] בהקדשו

 וכמלאך ידבר מפיהו כיא מי מבש[ר ]כמוכ[] איש חסדים ויוצ[ר מעשי]ם אשר לוא נבראו מעולם"

שביעי של פסח, כידוע, הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, חג החירות, אשר חל ב- כ"א בניסן. ביום זה, על פי המסורת, חלה קריעת ים סוף ואומרים בו את שירת הים (שמות טו), העל-היסטורית המתארת בחלקה הראשון את גדולת האל הגואל ומודה לו על הנס שנעשה לעם ישראל בקריעת ים סוף וביציאת מצרים, וממשיכה בסיפור העתיד לקרות בעת הכניסה לארץ ישראל עם בניית המשכן ובית המקדש. במועד זה, לפני אלפי שנים, הנהיג הנביא המשורר, הגואל והמשחרר, הזקן הענו הבא בימים, משה בן עמרם, בן קהת בן לוי, שאמו הייתה דודת אביו, יוכבד בת לוי, את עם ישראל משעבוד לחירות ומבית עבדים מוכר לעולם חדש ולא נודע של בני חורין. קרוב לוודאי שלא היה מעולם מנהיג גדול ממשה בן שבט לוי, שיצר עולם מושגים חדש לגמרי, המצרף בכוחה של השראה אלוהית ודעת מלאכים, את הנעלם לנגלה ואת העתיד לעבר ולהווה. משה שאמר לאחיו בני לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" הפך למנהיג יחיד סגולה, בשעה שהנחיל את רעיון החירות המקודש, הקשור בשביתה שביעונית מחזורית או בקדושת הזמן, בשבועה ובברית, הקושרים בין העבר לעתיד, לבני עמו המשועבדים, בשמו של קול אלוהי בלתי נראה, שבהשראתו כתב חוק, משפט, שירה, סיפור, ברית והיסטוריה, בהם נזכרים לראשונה כמה מהרעיונות הגדולים ביותר בתולדות רוח האדם. בתום שבעה שבועות, מיום א' כ"ו בניסן, הנהיג משה את עמו אל מרגלות הר סיני. היה זה ראשיתו של הרגע שבו הפך עם ישראל מעם עבדים לעדת ה', הקשורה בברית עולם המכונה 'יחד שבטי ישראל', הבוחרת בדעת, בחירות, בחוק ובצדק, בשעה שהיא מקבלת את החוק האלוהי שהביא משה משמים.

מרד העבדים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

Figurine from Egypt of semitic slave

הַרְבֶּה לִפְנֵי סְפַּרְטָקוּס

מָרְדוּ הָעֲבָדִים.

טוֹבְעִים בְּטִיט הַלְּבֵנִים
שָרִים:
שִירַת הָעֲבָדִים.

עדי וגדי גדי ועדי: סיפור חדש-עתיק

יצחק מאיר

אמי הטובה קנתה לי עדי,

ואבי האוהב קנה לי גדי,

העדי המופלא עודני עלי

אך הגדי האומלל נטרף, אללי.

מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל

 ד״ר יגאל בן-נון,  המכון ללימודים גבוהים, פריס Ecole Pratique des Hautes Etudes  

ציור קיר מקבר בני חסן. מזכיר את תיאור ירידת בית יעקב למצרים
Ibscha Relief Chnumhotep II. 6th Year of Sesostris II

הערה: אלוכטוני הוא ההיפך מאוטוכטוני. כלומר לדוגמא: בני ישראל הם לא אוטוכטינים כמו בסיפורי האבות והשופטים אלא אלוכטונים כמו במסורת יציאת מצרים, כלומר באו ממקום אחר, הם לא מקומיים. תופעה דומה קיימת לגבי הפלישתים, הארמים והיוונים. 

סיפור יציאת מצרים הוא הנרטיב הדומיננטי בחומש והוא מבצבץ גם בשאר ספרי המקרא. מרכיביו יכולים להאיר את עינינו לגבי המסורות הסותרות שרווחו בישראל וביהודה. נרטיב זה בולט במיוחד בספר דברים הרפורמי שמוצא מחברו משילה הישראלית. אך הוא לא נעדר מסורות שקשורות לבית-אל ולירושלים. דעותיהם של מחברי הטקסטים המקראיים לא היו אחידות והם נחלקו בתחומים רבים ובמיוחד בנושא מוצאם של הישראלים. אחדים ביקשו להאמין שמוצאם ממצרים משם גורשו כזרים, ואחרים ידעו שאבותיהם חיו מאז ומתמיד בין כנען לארם. 

שפתי תפתח

 אמיר מנשהוף, משורר

וַיִּתְּנוּ־לוֹ פֶלַח*
שמואל א ל' 12

אַנָּסִי אַנָּסִי שֶׁאוֹתִי לֹא עָזַבתָּ

גַּם בַּלַּילָה הַהוּא יְהֹוָה

וּמִנִּיתָ עוֹרֵב אֶל בֵּיתִי אֵין שׁנָתִי בוֹ

בָּא בְפֶלַח דּבֵלָה וְצִמּוּק שֶׁל חַיַּי 

לפעמים נקשר פסוק עתיק לרגע של חיים, לפעמים נקשר פסוק לפסוק ונוצר שיר. בשמואל א פרק ל מסופר על נער מצרי, שנזדמן לאנשי דוד במלחמתם עם עמלק על נחל הבשור. שלושה ימים ושלושה לילות לא אכל הנער ולא שתה. נותנים לו פלח דבלה ושני צימוקים למאכל, ושבה רוחו אליו. והנה דבלה, שאכלתי ברגע יקר מציאות, נקשרה אצלי עם הדבלה ההיא. ונקשרו הדבלים של מטה עם העורבים הבאים ממעלה, שכלכלו את אליהו במלכים א פרק יז. והנה כבר בא והופיע עורב אל בית השיר הקצר הזה, ופלח דבלה של הצלה והשגחה בפיו. והנה שיר.

איך שואל שאיננו יודע לשאול

   יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

הגדת ראשי הציפורים (1300 בערך)

הבנים שואלים, הבנות שואלות

וכל התשובות שאנחנו עונים

אינן מועילות, אינן מועילות,

כלות כמו העננים.

כנגד ארבע בנות

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

  צילה נכט, פסל ארבע אמהות, פתח תקוה 

במקום לכתוב על ארבעה בנים אני כותבת על ארבע בנות. הן אינן מחולקות לקטגוריות המסורתיות - של חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול - אלא מושתקות, נשכחות ומודרות. ב"ספר תולדות אדם" מתוארים עשרת אבות העולם מאדם ועד נח (בראשית ה), אבל על אמהות העולם, בנות זוגם, עברו הכותבים בשתיקה גמורה. גם בהגדה מדברים על ארבעה בנים בלא להזכיר את הבנות. ואין אלה הדוגמאות היחידות: הזיכרון היהודי מתמקד בדרך כלל בקורותיהם של גברים, ואילו על ניסיונן של נשים נגזר להיעלם בתהום הנשייה.