יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות
 |
| הגדת ראשי הציפורים (1300 בערך) |
הבנים שואלים, הבנות שואלות
וכל התשובות שאנחנו עונים
אינן מועילות, אינן מועילות,
כלות כמו העננים.
לאיזה איים בורחים מלאכים,
בשבור הסופות ספינות בימים,
ובאיזה ארמון מסתתרים מלכים
בצאת הטירוף למשול בעמים.
מי ציוה "כבד אם ואב", ועשה
דממות משכול ושתיקות מיתומים,
מי בישם רוחות-ליל באהבה, ונשא
בחצות בחיקו את אלת המרומים.
ואיך הם יודעים, ואיך הן יודעות
מה לשאול והם עוד עולים בימים,
אולי מן התשובות הדואות
מימי בראשית מעל לכרמים....
ומה נברא קודם, שקרים או אמת,
חלום או פישרו ,מחרשה או תלמים,
ראשית או אחרית, החי או המת,
הקץ או עולמי עולמים.
איה מולדת ההן ואיה
ממלכת הלאו המוחלט המשמים,
ואיך כבר היה כל מה שיהיה,
ואיך יש תהום במרומים.
ואיך הם יודעים, ואיך הן יודעות
מה לשאול והם עוד עולים בימים,
אולי מן התשובות הדואות
מימי בראשית מעל לכרמים....
ולמה בוראים השמים שועים,
ולמה דמים נוגעים בדמים,
וקוביות עושות עניים התועים
בלילות במדבר כיסופים מדומים.
ואיפה הדין, והצדק היכן
וחמלה איך גוועה וחדלו רחמים,
וכמו בהיכל שחולל הדוכן
יתום מכוהן ומחכמים.
ואיך הם יודעים, ואיך הן יודעות
מה לשאול והם עוד עולים בימים,
אולי מן התשובות הדואות
מימי בראשית מעל לכרמים....
ואיך שואלים שאינם יודעים
לשאול, ואיך הרשעים התמימים,
ואיך כסילים מחרישים היוצאים
לבלות עולמם בנעימים.
וכל השאלות כבדות פה ולשון,
וכל התשובות מחכות לאילמים.
וערב יורד דומם לחשות
בסומק הדמדומים.
אכן גם היום בפסח תשע"ז הולם השיר הזה את ההוויה של העולם האנושי
השבמחק