משה שפריר, משורר
כְּאִלּוּ
אֲנִי חַי
כְּאִלּוּ אֵין מָחָר,
כְּאִלּוּ אֵין לְכָךְ מְחִיר.
אֲנִי חַי
וְלֹא חַיָּב דָּבָר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם,
כְּאִלּוּ לֹא יָצָאתִי מִמִּצְרַיִם.
אֲנִי חַי
וּמִתַּמֵּם תָּמִיד עַד תֹּם,
כְּאִלּוּ לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָתוֹם
מֵהוֹרַי וּמֵאַנְשֵׁי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם.
אֲנִי חַי,
חַי עַתָּה עַד-בְּלִי-דַי,
כְּאִלּוּ לֹא יָדַעְתִּי מַה קָּרָה בֶּעָבָר
וְשֶׁאֶהְיֶה בְּעָתִיד יוֹרֵד עָפָר.
אֲנִי חַי מְאֹד עַתָּה,
כְּאִלּוּ אָכַלְתִּי מִפְּרִי עֵץ הַחַיִים,
כְּאִלּוּ אֵין בִּכְלָל תְּמוּתָה,
כְּאִלּוּ אֵין לִי סוֹף וְקֵץ הַיָּמִים.
שיר ניפלא עם מילת הפלא ״כאילו״ מעין ו׳ ההפוך , מילה אחת הופכת חושך לאור
השבמחק