מנהל בית ספר, רב חילוני ומי שנולד בירושלים מחדש - ראיון עם תומר בליטי-דגן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תומר בליטי-דגן

שלום תומר,

שלום לאה, מורתי משכבר הימים בחוג למקרא שבאוניברסיטה העברית! 

1. בראשית שיחתנו ברצוני לברך אותך על הסמכתך לרב חילוני! מהו רב חילוני ומדוע בחרת להיות כזה?  

בנימה מחויכת, רב חילוני הוא רב, והוא חילוני. ואנו מוסיפים גם הומניסטי. רב חילוני הומניסטי הוא אדם (גבר או אשה) שמחובר ליהדותו - אנו תופסים את היהדות בעיקר כחיבור לקולקטיב היהודי ולתרבויותיו, וכמובן לא כדת - שבקי ביהדותו; שמלמד יהדות; מנגיש את היהדות לציבור; עורך טקסים; עסוק בסוגיות יהודיות-ישראליות (למשל, צביון השבת, גיור, נישואין וגירושין ועוד); וחלקנו אף מקהילים קהילות. אנו חילונים בתפיסתנו, כלומר רואים את ההיסטוריה כמעשה אנושי בלבד, ואת הטבע כפועל מכוחות עצמו וכו'. המצפן הערכי שלנו הוא מכלול הערכים המבוטאים בהומניזם. כמובן, הישראלים שבינינו (יש רבנים חילונים גם בחו"ל) - ציוניים. 

ללימודי הרבנות הגעתי, בדיעבד, אחרי עיסוק ממושך בזהות יהודית ובהומניזם. מגיל 16 בערך. אחרי השירות הצבאי בחרתי להיות מורה, ובפרט - מורה לתנ"ך, מתוך רצון לעסוק בזהות יהודית, ובחיבור למציאות הישראלית. אחרי תואר במקרא ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית, למדתי תעודת הוראה במכון כרם להכשרת מחנכים ברוח יהודית הומניסטית. וכעבור שנים פגשתי ברבנים חילוניים, שהציעו לי ללמוד רבנות חילונית. עבורי, הלימודים היו משמעותיים מאד גם ברמה התודעתית והאינטלקטואלית, ותרמו תרומה מכרעת לחידוד וגיבוש התפיסות שלי; ולא פחות חשוב - הלימודים הקנו לי כלים לצאת ולפעול במציאות הישראלית: למשל: כיצד לעצב טקסי חיים? כיצד להקים קהילה, וכו'. אפשר לומר שרב חילוני הוא פעיל חברתי-פוליטי בשדה התרבותי. 

2. אתה מנהל את בית-הספר התיכון לאומנויות שבירושלים מאז שנת  תשע״ה. לנהל בית ספר זו בראש ובראשונה שליחות עם חזון. מה החזון החינוכי שלך כמנהל בית הספר? 

מאז שנת תשע"ה אני גאה לנהל את התיכון לאמנויות, אחרי שלימדתי ועשיתי בו מגוון תפקידים במשך 12 שנים. החזון החינוכי שלי מתמצה ברצון לחזק את היות בית הספר מקור למידה וצמיחה לכל הבאים בשעריו; להוריד את ה"חומות" שמפרידות בין בית הספר - כל בית ספר - לבין ה"חיים", ולהפוך אותו למקום תוסס, רלבנטי ומשמעותי. בפרט, אנו בתיכון לאמנויות מקנים חשיבות רבה כמובן לאמנות ולחינוך לאמנויות, ואנו מתייחסים לכל התלמידינו כאל אמנים צעירים, גם אם לא כולם יבחרו להמשיך לעסוק באמנות לכשיתבגרו. החיבור למציאות החיים בישראל בכלל ובירושלים בפרט היא מטרה ואמצעי לחינוך איכותי, מחבר למקום ולחברה, ומצמיח בוגרים אכפתיים, ערכיים ובעלי רצון ותחושת מסוגלות להשפיע על סביבתם. 

3. האם אתה סבור שיש תפקידים מיוחדים לבית ספר שנמצא בירושלים, בגלל אופיים המיוחד של העיר ותושביה.

אני סבור שהימצאותנו בירושלים היא ברכה. אומרים על פריז, שלא בהכרח מי שנולד בה הוא פריזאי, אלא מי שנולד בה מחדש. אני לא נולדתי בירושלים - הגעתי אליה ללימודים באוניברסיטה - אבל נולדתי בה מחדש, והתאהבתי בה כליל. על מורכבויותיה, קשייה ואתגריה, ודווקא בגללם. בירושלים יש פסיפס מורכב של החברה הישראלית, יש בה חולמים ואנשי מעשה, נשים ואנשים פורצי דרך ומעוררי השראה. היכולת של בית הספר להיות באמת 'ירושלמי' היא חלק מהחזון שלי. אני סבור שאם נחקור ונעמיק במי שאנחנו - נהיה מעולים ומעניינים. אין צורך להגיע לירושלים כדי ללמוד בתיכון שהוא חיקוי של מה שקורה בניו יורק או בלונדון. אין כוונתי לכך שאין לנו מה ללמוד מאחרים, חלילה, אבל הברכה מצויה פה, במקום בו אנו נמצאים. מאז כניסתי לתפקיד אני מקדם מספר פרויקטים שמטרתם חיבור למקום: חיבור לקהילת בית הספר ולקהילה הגאוגרפית שסביבה, חיבור לאוכלוסיות הירושלמיות השונות - חרדים, דתיים וערבים; יצירת קשר עם מוסדות אמנות ירושלמיים מעולים (כדוגמת להקת ורטיגו הנפלאה), ועוד. 

4. מהו לדעתך תפקידו של מנהיג חינוכי בימים אלה שניכרות בהם תופעות מדאיגות כמו גזענות ואלימות?

למנהיגות ולמנהיגים חינוכיים יש בכל עת את אתגרי תקופתם והמקום בו הם חיים. אחד האתגרים שעומדים בפנינו היום הוא להוביל שינוי פדגוגי באופני הפעולה של בית הספר. בתי הספר בימינו פועלים במתכונת דומה לזו שבה הם עוצבו לפני מאות בשנים, והדבר צריך להשתנות. זהו אתגר ראשון במעלה. אתגר אחר, שתמיד הונח לפתחם של מחנכות ומחנכים, הוא הצורך לפגוש בצורה המיטבית את הנוער. מאז ומעולם התבוננה חברת המבוגרים בחשדנות עד כדי אימה בחברת הנעורים. אני מתבונן בהם באהבה ובהערכה. לכל דור של הורים יש את החטאים שלו והכשלים שלו, למרות רצונו האמיתי לעשות טוב עם ילדיו, ולהיות הורים טובים יותר מאלו שהיו לנו. גם זה חלק מהאתגר שלנו. וקיים גם האתגר של הגזענות, הניכור והאלימות, בהחלט. גם שם עלינו להתייצב, כמחנכים הומניסטיים, מכיוון שהערכים ההומניסטיים אינם מפלגתיים ואינם שייכים לצד אחד של הקשת הפוליטית, כפי שנראה למרבה הצער בשיח הפופולארי בימינו. 

5. האם יש לך שאיפה להרחיב את השפעתך על החברה הישראלית גם מעבר לפעילותך הבית ספרית? אם כן, באילו תחומים וכיצד.

בפרפראזה לאמירתו המפורסמת של ר' מנחם מנדל מקוצק, כשהייתי צעיר, רציתי להיות להיות שר החינוך. נו, שוין. הייתי צעיר. כיום כבר איני רוצה בכך. אני מאמין שניהול בית ספר הוא תפקיד מדהים, גם אם מאתגר מאד, בשילוב בין יכולת ההשפעה והקירבה לנוער ולצוות ההוראה. אמת, אני פועל גם בשדה אחר - בשדה הקהילתי תרבותי. בימים אלו אני שוקד על הקמת קהילת שיח"ה (שוחרי יהדות חילונית הומניסטית) עם שותפות ושותפים בקרית היובל. אמת, יש בכך ממד של השפעה, אבל לא פחות מכך, מתן מענה לצרכים שלי בקהילת שייכות שחוגגת את תרבותה. 

תודה לך, תומר. ברכות על מה שכבר עשית ואיחולי הצלחה להמשך!