סמדר יניב, מרצה, משרד החוץ הבריטי, לונדון
 |
| הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר |
מתי פרידמן, תעלומת הכתר: המצוד אחר כתב היד החשוב ביותר על התנ״ך (מאנגלית: עליזה רז-מלצר), הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר , אור יהודה תשע״ב 2012, 288 עמודים
לפני מספר חודשים הוזמנתי לארוחת ערב בביתו של פרופסור לאנתרופולוגיה ומשפטים באוקספורד, אנגליה. בדרך לחדר האוכל, בעודי מפלסת את דרכי בין ערימות הספרים שמילאו את הבית, צדה עיני ספר שלא הכרתי, אך הרגשתי שהייתי אמורה להכיר: The Aleppo Codex .
שלפתי את הספר, התחלתי לרפרף ומיד נזרקתי שש שנים אחורה, בחזרה אל האוניברסיטה העברית, אל קורס תיקוני נוסח והערות המסורה, אל שלמה בן-בויאעא, אהרון בן אשר והרמב"ם. ממבט ראשוני הבנתי שאין מדובר בספר עיון מחקרי, אלא זהו סיפור עיתונאי בסגנון בלשי. כיוון שלא הכרתי את הסיפור לעומקו ביקשתי לשאול את הספר, וכבר באותו הלילה צללתי אל מעמקי הסיפור אודות ההיסטוריה העכשווית של כתר ארם צובא, הברחתו מסוריה לישראל, אופן שימורו וחלקיו האבודים.
שלפתי את הספר, התחלתי לרפרף ומיד נזרקתי שש שנים אחורה, בחזרה אל האוניברסיטה העברית, אל קורס תיקוני נוסח והערות המסורה, אל שלמה בן-בויאעא, אהרון בן אשר והרמב"ם. ממבט ראשוני הבנתי שאין מדובר בספר עיון מחקרי, אלא זהו סיפור עיתונאי בסגנון בלשי. כיוון שלא הכרתי את הסיפור לעומקו ביקשתי לשאול את הספר, וכבר באותו הלילה צללתי אל מעמקי הסיפור אודות ההיסטוריה העכשווית של כתר ארם צובא, הברחתו מסוריה לישראל, אופן שימורו וחלקיו האבודים.
הספר הזה הוא ספרו הראשון של העיתונאי והסופר הישראלי-קנדי מתי פרידמן. זה ספר עטור פרסים שתורגם לשבע שפות.
הספר כתוב באופן קולח ומרתק, ובתהליך הדרגתי הוא מגולל את סיפורו של כתב היד העתיק. הסופר בחר להתמקד בעיקר בקורות הכתר במהלך המאה העשרים, אך בלי לוותר על מסירת רקע בסיסי על ההיסטוריה של הכתר, הסיבות בגינן הוא נחשב לכתב היד החשוב ביותר של התנ"ך והתלאות הרבות שעבר מאז כתיבתו בטבריה במאה העשירית ועד הגעתו לארם צובא כ- 400 שנה לאחר מכן. סיפור הכתר כרוך בסיפורה העצוב של הקהילה היהודית בחאלב, היא ארם צובא, אשר סבלה מפרעות ויחס הולך ומחריף כלפיה מצד התושבים והמדינה הסורית מאז פרוץ מלחמת העצמאות. כמו הכתר, שהוברח לטורקיה ומשם לישראל על ידי אחד מחברי הקהילה, כך גם רבים מחברי הקהילה ברחו בחשאי מסוריה, משהבינו שאין עתיד ליהודים במדינה העוינת.
הספר כתוב באופן קולח ומרתק, ובתהליך הדרגתי הוא מגולל את סיפורו של כתב היד העתיק. הסופר בחר להתמקד בעיקר בקורות הכתר במהלך המאה העשרים, אך בלי לוותר על מסירת רקע בסיסי על ההיסטוריה של הכתר, הסיבות בגינן הוא נחשב לכתב היד החשוב ביותר של התנ"ך והתלאות הרבות שעבר מאז כתיבתו בטבריה במאה העשירית ועד הגעתו לארם צובא כ- 400 שנה לאחר מכן. סיפור הכתר כרוך בסיפורה העצוב של הקהילה היהודית בחאלב, היא ארם צובא, אשר סבלה מפרעות ויחס הולך ומחריף כלפיה מצד התושבים והמדינה הסורית מאז פרוץ מלחמת העצמאות. כמו הכתר, שהוברח לטורקיה ומשם לישראל על ידי אחד מחברי הקהילה, כך גם רבים מחברי הקהילה ברחו בחשאי מסוריה, משהבינו שאין עתיד ליהודים במדינה העוינת.
הספר מציג מספר שאלות מהותיות המתייחסות לקורות הכתר ובמקביל נוגעות בנושאים רחבים יותר כדוגמאת התנהלות המדינה ומוסדותיה, גניבה וטיוח. ראשית עולה סוגיית הבעלות על הספר. האם שייך הכתר לקהילת ארם צובא, אשר שמרה והגנה עליו במשך מאות שנים, או שמא עליו להיות רכושה של מדינת ישראל. הטוענים ל'כתר' ניהלו משפט מתיש שנסתר מעיני הציבור, במהלכו טענה המדינה כי רק היא תוכל לשמור על הכתר ולספק את התנאים והאמצעים הדרושים לשימורו. מנהיגי קהילת ארם צובא טענו מצדם כי הכתר שייך לקהילה והגיע לידי הממשל הציוני במרמה ושלא על דעתם. המאבק המשפטי הסתיים לבסוף בפשרה שחילקה את הבעלות בין הצדדים, אך הותירה את כתב היד בידי נציגי הממשלה. השאלה המהותית לגבי סוגיית הבעלות נותרה פתוחה.
סוגיה נוספת העולה במהלך הקריאה נוגעת לאופן שימורו של הספר החל מהגעתו למכון יד בן צבי בסוף שנות החמישים ועד היום. מחבר הספר מפנה אצבע מאשימה כלפי מכון יד בן צבי, וטוען כי הספר לא קיבל טיפול ראוי בשנים בהן שכן במכון. רק באמצע שנות השמונים הועבר הספר למקום משכנו הנוכחי בהיכל הספר ותהליך שיקומו ושימורו החל. במידה וההאשמות הללו אכן משקפות את שהתרחש, הרי שהדבר חמור, מעציב ואף מקומם. כאמור, טענתם העיקרית של נציגי הממשלה במהלך המאבק המשפטי נסובה סביב יכולת המדינה להגן על הספר ולדאוג לשימורו. מדוע אם כן נשמר הספר בתנאים שאינם מתאימים לכתבי יד עתיקים במשך כשלושים שנה?
במהלך קריאת הספר חוזרת ועולה שאלה נוספת ועיקרית: מה עלה בגורלם של חלקי כתב היד האבודים, ובהם רוב התורה. האם הללו נשרפו או אבדו במהלך הפרעות בקהילה היהודית בחאלב, או שמא כתב היד איבד רק כתריסר דפים במהלך הפרעות. לפי השערתו של הסופר, כתב היד הוברח מסוריה כשהוא כמעט שלם. אם כך הדבר, כיצד ניתן להסביר את היעלמותם של חלקיו החשובים ביותר? הספר מציע מספר פתרונות אפשריים לתעלומה זו, ונחתם במילים הבאות: "הכרך שרד 1,000 שנות היסטוריה זרועת מהמורות ובימינו בגדו בו האנשים שהיו מופקדים על שמירתו. הוא נפל קורבן לאותם יצרים שהוא נוצר כדי למתנם, ונטרף בידי היצורים שהוא עצמו נועד להושיע".
נראה כי לאורך הסיפור השתדל פרידמן להיזהר בדבריו ולהציג תמונה מאוזנת של האירועים. ובכל זאת, במהלך הקריאה קשה שלא להרגיש כי לניסיון לספר את הסיפור כתעלומה בלשית היה מחיר. ההאשמה החמורה החותמת את הספר וכן חלק מן התאוריות מרחיקות הלכת באמצעותן מסביר פרידמן את גורל דפי הספר האבודים, אינן מבוססות ומשכנעות דיו, והן פוגעות מעט במידת המהימנות של הסיפור. אף על פי כן, זהו ספר מרתק וממומלץ עבור אוהבי המקרא וכתבי יד. כולי תקווה שסופו של הסיפור יהיה במציאת הדפים האבודים והיקרים מפז ואיחוד בין חלקי הספר.
לאה יקרה
השבמחקתודה מעומק הלב על מאמר זה של סמדר ניב על ספרו של מתי פרידמן ״תעלומת הכתר״ , המצוד אחר כתב היד החשוב ביותר של התנך. מתי פרידמן סוקר את ההסטוריה של הספר, ״ספור הכתר כרוך בספורה העצוב של הקהילה היהודית בחאלב אשר סבלה מפרעות ויחס רצחני כלפיה״. דבריו של פרידמן צורבים עד כדי כאב ומעלים דמעות בעיני , הורי אימי עם יהודים רבים אחרים נרצחו ע״י סורים והפלסטינאים בנסיונם לברוח מסוריה לישראל של שנות העשרים, חאלב -אלפו היתה מוקד רוחני יהודי אך גם עיר בו נירצחו יהודיה.