מה לתופעת השרשור ולשירי המעלות? הדגמה ממזמור קכא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים 

שירי המעלות הם קבוצה של חמישה עשר מזמורים רצופים בספר תהלים, קכ-קלד, הנושאים את הכותרת הייחודית שִׁיר הַמַּעֲלוֹת (במזמור קכא בגיוון קל: שִׁיר לַמַּעֲלוֹת). משמעות מילת ״מעלות״ כאן לוטה בערפל, מה שפתח כר נרחב לסברות: שירי המעלות הם שירים שהלויים שרו אותם על מעלות=מדרגות המקדש, שירים של עולי הרגל לירושלים, שירים של שבי ציון העולים לארץ, שירים שליוו את קורבן העולה או שירי שבח למעלות האל. בים הסברות הופיעה גם סברה שהשירים נקראו ״מעלות״ בגלל תופעה סגנונית-צורנית מיוחדת המצוייה ברובם (לא בכולם) - השרשור. בלע״ז: anadiplosis, concatenatio  או step parallelism.

השרשור הוא תופעה שבה משפט פותח במילה או במילים שבהם הסתיים המשפט שלפניו. כך הוא מהדק את הקשר התכני בין המשפטים ויוצר מהם יחידה ספרותית מובחנת. חוליה בשרשרת. התופעה עשויה להופיע בפרוזה, כמו למשל בבראשית לא, ו-ז: בְּכָל־כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת־אֲבִיכֶן / וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, אבל נפוצה יותר בשירה, ובמיוחד בשירי המעלות. השרשור יוצר בשירים הללו שרשרת של מדרגות (=מעלות) ספרותיות.

אדגים את התופעה משיר המעלות השני שבקובץ. 

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי

עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל־יָנוּם שֹׁמְרֶךָ

הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן      שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל

יְהוָה שֹׁמְרֶךָ       יְהוָה צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ

יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה

יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע יִשְׁמֹר אֶת־נַפְשֶׁךָ

יְהוָה יִשְׁמָר־צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם

השרשור איננו קישוט ספרותי בעלמא. הוא אמצעי יעיל לזיהוי מבנה המזמור ושער לעולם האמונות והדעות ששלו. השרשור כאן מחלק את המזמור לארבעה בתים שווים באורכם שכל אחד מהם נושא אופי ספרותי-רעיוני משלו. הבית הראשון מנוסח בגוף ראשון ויש בו שאלה ותשובה. בשלושת הבתים שבאים בעקבותיו מגיב קול שני על בקשת העזרה של הקול הראשון, ומבהיר לו שאלוהי ישראל מעניק השגחה פרטית למאמיניו. 

בבית השני הקול השני מבטיח לבעל הקול הראשון ששומר ישראל יגן עליו תמיד, כי הוא שומר על-אנושי שאינו נם לעולם. בבית השלישי נשברת התבנית הסכמטית של השרשור ואת מקום החזרה המדוייקת על המילה המקשרת בין המשפטים תופס קישור באמצעות  מצלול: יְמִינֶךָ / יוֹמָם. הסטיה מהתבנית ההרגלית נועדה למשוך תשומת לב אל הפולמוס האנטי-אלילי המצוי בבית זה. באלילות נתפסו השמש והירח כאלים. בא הקול השני ומזהיר את הנושא עיניו אל ההרים ושואל מאין יבוא עזרו, שעזרו לא יבוא לו מצבא השמים. לא רק שהשמש והירח לא יגוננו עליו אלא שהם עצמם יסכנו אותו. אלהים יגן עליו גם מפניהם. הבית החותם את המזמור חוזר לתבנית השרשור ומכריז על נצחיות השמירה האלוהית. היא תהיה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם.