אלי יונה, משורר
בבל
הַשָּׂטָן לֹא הִתְבַּלְבֵּל.
אֶפְשָׁר לַעֲצֹר מִגְדְּלֵי אֲדָמָה,
לֹא כֵּן מִגְדְּלֵי אָדָם.
אֶת שַׁעַר הָאֵל אֶפְשָׁר לִפְרֹץ גַּם דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים,
אֲפִלּוּ שֶׁיֶּרֶךְ הָאִשָּׁה הִיא חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת.
וּמֵאָז, כָּל גֶּבֶר בּוֹנֶה לוֹ מִגְדַּל בָּבֶל בֵּין חֲלָצָיו
שֶׁפּוֹעֲלָיו לְכָל עֵבֶר נְפוֹצִים.
בִּמְקוֹם לְבָנִים וְחֹמֶר, בָּנִים וְצִיטוֹפְּלַזְמָה.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר בְּכָל מָקוֹם מְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמַן בִּקְעָה רֵיקָה
לְהִשְׁתַּקֵּעַ בָּהּ, וְרֹאשׁ מִגְדָּלוֹ בַּמַּיִם.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר מִתְבַּלְבֵּל לְנֹכַח אִשָּׁה יָפָה
שֶׁלָּהּ שָׂפוֹת רַבּוֹת.
בבל
 |
| מגדלי אדמה |
אֶפְשָׁר לַעֲצֹר מִגְדְּלֵי אֲדָמָה,
לֹא כֵּן מִגְדְּלֵי אָדָם.
אֶת שַׁעַר הָאֵל אֶפְשָׁר לִפְרֹץ גַּם דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים,
אֲפִלּוּ שֶׁיֶּרֶךְ הָאִשָּׁה הִיא חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת.
וּמֵאָז, כָּל גֶּבֶר בּוֹנֶה לוֹ מִגְדַּל בָּבֶל בֵּין חֲלָצָיו
שֶׁפּוֹעֲלָיו לְכָל עֵבֶר נְפוֹצִים.
בִּמְקוֹם לְבָנִים וְחֹמֶר, בָּנִים וְצִיטוֹפְּלַזְמָה.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר בְּכָל מָקוֹם מְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמַן בִּקְעָה רֵיקָה
לְהִשְׁתַּקֵּעַ בָּהּ, וְרֹאשׁ מִגְדָּלוֹ בַּמַּיִם.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר מִתְבַּלְבֵּל לְנֹכַח אִשָּׁה יָפָה
שֶׁלָּהּ שָׂפוֹת רַבּוֹת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.