דמותו המוסרית של האדם הראוי להסתופף במקום קודשו של האל לפי תהלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חטאו של האדם בגן העדן גרר אחריו את העונש להיות המגורש הנצחי מן המקום שבו הוא זכה להתגורר בקרבתו של האל. מחוץ לגן, בעולם של טוב ורע, שימש המקדש תחליף למציאות המושלמת של ראשית הימים, והמאמין השתוקק בכל מאודו לבקר בו כדי לשוב ולזכות בחווית הנוכחות האלוהית: אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ (תהלים סא, ה). אלא שלא כל אדם היה זכאי לכך. המקדש היה מצוי על הר קודשו של האל שהוא נְוֵה־צֶדֶק (ירמיה לא, כב), ורק לצדיקים הותרה הכניסה אליו. ומיהם הצדיקים? על כך משיבים שירי הכניסה למקדש, שתהלים כד הוא אחד מהם.

לפסוקים ג-ו יש מבנה משולש: שאלה - מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהוָה וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, תשובה - נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה, והבטחה - יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. להבטחה האישית מצטרפת כאן ההכרזה-משאלה שגם כל הדור (=הקהל) של דורשי ה׳ יזכה בכך, זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו (קרי. דרשו - כתיב) מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה. דורשי ה׳ הם ציבור עולי הרגל (מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהוָה). 

בשערי המקדש (פסוקים ז, ט) התנהל טקס של שאלה ותשובה שנועד לטפח ערכים מוסריים. הראוי לבוא בשערי המקדש הוא מי שמעשיו הטובים נובעים מלבו הנקי: נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב. אחרי הכלל הזה המנוסח על דרך החיוב, בא פירוט המנוסח על דרך השלילה לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה, ניסוח שמזכיר את הדיבר לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ, ז; דברים ה, יא). ולבסוף ההבטחה שהצדיק יטול עמו מהביקור במקדש את ברכת ההצלחה והישועה (יִשָּׂא בְרָכָה).  

מבנה משולש כזה יש גם בתהלים טו. לשאלה, יְהוָֹה מִי־יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי־יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ, ניתנת תשובה המורכבת מכלל המנוסח על דרך החיוב, הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, ואחריו פרט המנוסח על דרך השלילה, לֹא־רָגַל עַל־לְשֹׁנוֹ לֹא־עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה […] וְשֹׁחַד עַל־נָקִי לֹא לָקָח. ואז באה הבטחת הגמול: עֹשֵׂה־אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם. 

ודומה לכך ישעיה לג, יד-טז: שאלה - מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי־יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם, תשובה - הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע, והבטחה - הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים.

וריאציה על התבנית הזאת יש בתהלים ה. במקום לשאול מי האיש הראוי לגור בהיכל קודשו של האל הוא מכריז מי הלא ראוי לגור שם. לֹא יְגֻרְךָ רָע (פסוק ה). הרָע הזה מתפרט כהוללים, פועלי און, דוברי כזב ואיש דמים ומרמה. לעומתם, הצדיק יבוא להיכל קודשו של האל ויזכה לגמול המובטח: כִּי־אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְהוָה כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ (פסוק יג).   

לביקור בהיכלו של האל נודעת, אם כן, משמעות רוחנית. כדי לחוש את קרבת האל על האדם לנהל אורח חיים מוסרי שנובע משלמות ערכית.