פירוש לספר עזרא-נחמיה מאת שרה יפת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שרה יפת, עזרא-נחמיה (מקרא לישראל), הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ט 2019, 516 עמודים

קיץ 2013. ניו יורק. ארוע מרגש במוזיאון המטרופוליטן. בתיבת זכוכית במרכזו של חלל קטן בגלריה לאומנות המזרח הקדום הוצג עצם שמשך אליו מתעניינים פעורי עיניים. פעורי עיניים לא פחות היו המשגיחים החמושים ששמרו עליו מכל משמר ואף אסרו על צילומו.

המוצג, שהתקבל בהשאלה לתקופה מוגבלת מהמוזיאון הבריטי וסימונו, ’המוזיאון הבריטי 90920’, היה הגליל של כורש! גליל חימר שעליו טקסט הכתוב בכתב היתדות הבבלי ובו ההצהרה המפורסמת הפותחת במילים: ‘אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול... כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון … הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.׳ בגוף הדברים מצהיר כורש שהוא יאפשר לעמים המוגלים לשוב לארצותיהם ולהקים בן מחדש את מקדשיהם החרבים. 

ספר עזרא מתחיל בהרשאה הזאת בדיוק, אך בזיקה לישראל:

כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא־פָקַד עָלַי לִבְנוֹת־לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי־בָכֶם מִכָּל־עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל־הַנִּשְׁאָר מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר־שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם־הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם (א, ב-ד וראו דה״ב לו, כב-כג). גירסה אחרת של ההכרזה, הכתובה ארמית, מצויה בעזרא ו, ב-ה. 

מה היחס בין שתי הגירסאות הללו? האם שתיהן או אחת מהן היא מסמך אוטנטי? מה גרם לכורש להעניק לגולי יהודה את ההרשאות הללו? בסוגיות אלו פותח הפירוש החדש לספר מאת פרופ׳ שרה יפת, כלת פרס ישראל למקרא (2004). פירושה הופיע בסידרה ׳מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא׳, ההולכת ומתעשרת בפירושים. 

נוהג הוא בסידרה לרשום באותיות זהב על הכריכה התכולה של כל אחד מספרי הפירוש את שם הספר המקראי המתפרש בו. מה יותר פשוט וטכני מזה? אבל במקרה דנן, זה לא כל כך פשוט וטכני, כי על הכריכה כתוב ׳עזרא-נחמיה׳, כמקובל במסורת היהודית שקדמה למאה ג׳ לספירה, ולא ׳עזרא׳ או ׳נחמיה׳ כמקובל בכל הדפוסים של התנ״ך הרואים בהם ספרים נפרדים. 

ספר עזרא-נחמיה הוא ספר חשוב ביותר, ולו רק מפני שהוא המקור המקראי היחיד המתאר את תקופת שיבת ציון. בסוף ספר מלכים מתוארים חורבן הארץ, המקדש והגלות ודומה שבכך הקיץ הקץ על עם ישראל. אלא שלא זה מה שקרה. הצהרת כורש פתחה פתח לשיבת גולים לארץ, לשיקום יהודה וירושלים, ולבניית המקדש. יהודה התקיימה מאז כישות שולית באימפריה הפרסית, ללא כל עצמאות מדינית, אבל התקיימה. וזה סוד גדולתה של התקופה - המשכיות קיומו של עם ישראל. העם שהגיע לסוף קיומו כישות פוליטית עצמאית קם לתחיה.

׳בתקופת שיבת ציון׳, כותבת יפת, ׳הצליח עם ישראל לחזור לחיים. הוא חידש את חיוניותו, הגיב לתנאים ההיסטוריים המשתנים והקים מוסדות חדשים ובני קיימא אשר הקנו לו את מידות הרגישות וההתחדשות - התנאים ההכרחיים להבטחת ההישרדות והמשך הקיום […] תקופת-שיבת-ציון שימשה תקדים היסטורי לתנועה הציונית שהובילה לחידושה של הישות היהודית הלאומית בארץ ישראל ולהקמת מדינת ישראל׳ (עמ׳ ז).

למרות שהאנלוגיה בין תקופת שיבת ציון המקראית לבין תחיית הלאומיות היהודית והקמתה של מדינת ישראל היא טיבעית ומתבקשת, ספר עזרא-נחמיה נותר סמוי מן העין למרבית הציבור בישראל. בתכנית הלימודים בתנ״ך של בית הספר הממלכתי מופיעים מהספר החשוב הזה פירורים בלבד, וגם הם רק ביחידת בחירה לחטיבת העליונה (יחידת שיבת ציון). אם מורה לא יבחר ביחידה הזאת, לא תהיה לתלמידיו שום הכרות בית-ספרית עם עזרא-נחמיה. גם בתכניות הלימודים שקדמו לתכנית הלימודים הנוכחית נותר עזרא-נחמיה בצל. העדר מטריד זה, קשור בוודאי למיעוט שעות הלימוד המוקדשות להוראת התנ״ך, שכופה על העוסקים בדבר ׳לקצץ בבשר החי׳ של הפרקים הנלמדים.

המציאות הזאת היא סיבה טובה, הנוספת לכל הסיבות הטובות המובנות מאליהן, לברך על הופעת הפירוש החדש לעזרא-נחמיה. 

ואלה נושאי המבוא לפירוש:

שם הספר ומקומו באסופה המקראית

נוסח הספר ותרגומיו

אחדות הספר, מחברו וזמנו

ההשקפה הכרונולוגית של הספר ותבניתו החיבורית

השיטה הספרותית של הספר

מקורות הספר

תוכן הספר ולשונו

התפיסה ההיסטורית והדתית של הספר

הרקע ההיסטורי והכרונולוגי של התקופה הפרסית

הפרשנות היהודית לעזרא-נחמיה

ולבסוף - מבחר ביבליוגרפי. 

גוף הפירוש עוסק בשפע נושאים מרתקים שאזכיר רק שמץ מהם: הצהרת כורש והחזרת כלי המקדש; שיקום עבודת האלהים ובניית המקדש וחנוכתו, חרף ההפרעות; ׳סיפור עזרא׳ ו׳זכרונות נחמיה׳; עליית עזרא ושיירתו לירושלים; הגעת נחמיה לירושלים; המאבק בנישואי התערובת; בניית חומת ירושלים חרף ההתנכלויות; הרפורמה הכלכלית והחברתית; ארגון החיים בירושלים לאחר השלמת החומה וחנוכתה; האמנה; קריאת התורה וחגיגת הסוכות; טקס הווידוי ותפילת הלויים; ורשימות: רשימת העולים מבבל לירושלים, רשימות של כהנים ולויים ועוד. 

בסוף הספר ישנם מפתחות מועילים: כתובים בעזרא-נחמיה שבאו מחוץ לאתרם;

כתובים מחוץ לספר עזרא-נחמיה שבאו בספר; מקורות חוץ-מקראיים; ומפתח עניינים. 

אין ספק שיפת הצליחה להאיר את הספר מכל צדדיו ובכל היבטיו, תוך דיון מעמיק, חופשי ובלתי משוחד בטקסטים השונים, לאור המידע הקיים ובאמצעות המתודולגיות המתחייבות בכל אחד מן התחומים. פירושה החשוב יהיה מעתה ואילך אבן פינה בפרשנות עזרא-נחמיה.