מפתח הזהב לפענוח סיפור או שירה במקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הנה רשימה של הבטים שמומלץ לתת עליהם את הדעת לצורך פיענוח סיפור מקראי ו/או שירה מקראית:

וינייטת "בריש גלי": בזרוע נטויה וביד רמה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

 

בשני פסוקים אומר המקרא כי בני ישראל יצאו ממצרים ביד רמה. בספר שמות, פרק י"ד, פסוק ח' אומר הכתוב " וַיְחַזֵּק יְ.קֹ.וָ.ק אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה". בספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק ג'  נאמר " וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם". הפסוק בשמות הוא פסוק של עימות אלים  בין חיל האדונים לבין  עבדיהם המשתחררים. הרודפים חמושים וישראל משיבים מלחמה 'בְּיָד רָמָה'. אין יודע אל נכון 'יד רמה' מה היא. הביטוי הוא פואטי. בתרגום הארמי של אונקלוס משמעו הוא "בריש גלי". אלה ברכב  ובפרשים ואלה חמושים רק באומץ לב, מתגרים בו ברודפיהם, אינם בורחים כגנבים, אלא יוצאים ממחרת ליל מכת הבכורות וגוברים בכוח ההתגרות  על רודפיהם. איך? איך מתפענח הביטוי האידיומטי " "בְּיָד רָמָה ", האם אכן מאבק בין החיל והכוח לבין הרוח, וניצחון הרוח ותבוסת הכוח, או שמא "בְּיָד רָמָה", אף על פי שהוא נשמע כביטוי מליצי-שירי לא היה אלא גילוי פרוזאי לעילא. כך, מכל מקום, אחד ממדרשי חז"ל.

הרהורים נוסטלגיים בעקבות ׳נער האופניים׳ של אלי עמיר

שוקי לבנון, עתונאי ודובר לשעבר של התנועה לאיכות השלטון

אלי עמיר, נער האופניים, הוצאת עם עובד, תשע"ט / פברואר 2019, 623 עמודים

עם עובד

נולדתי בירושלים טרם מלחמת השחרור. גדלתי לתוך עיר ענייה צפופה, עיר של שכונות צפופות במרכז העיר וסמוך לגבול שזה עתה נוצר. חצר בתוך חצר שכן בתוך שכן. עיר של עדות, לבוש, מאכלים וגוונים. שכונת הכורדים, העיראקים, התימנים, ואפילו הפרופסורים או המורים, ששכנו בבתים מרווחים ברחביה או בשכונת הגנים בית הכרם. מעברות ושיכוני עולים שנבנו בחופזה. והשכונות החרדיות הסגורות בתוך עצמן בגאולה ומאה שערים. מרכז העיר והבילוים עם בתי הקפה כקפה וינה, אלנבי, עטרה, או פינק, שאריות של ימי המנדט עם גוון אירופי. רכבים היו למעטים אבל אופנים למי לא. כבדות מסורבלות שנעו בקושי בעיר ההררית.

הפסל דוד שטיין - דרכו ויצירותיו המקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

סולם יעקב, רחבת הספריה, הר אדר

ראיון עם הפסל דוד שטיין - על דרכו ועל יצירותיו המקראיות

דוד שטיין הוא פסל ישראלי יליד ירושלים המפסל בעיקר בנירוסטה. השתתף בתערוכות פיסול, פסליו מוצבים במקומות בולטים בירושלים ובהר אדר. על עבודתו ראו באתר שלו בקישורית כאן.

דוד שטיין, מציג בתערוכה בשדרות אלרוב ירושלים

על כלניות ונטעי נעמנים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מרבדים מרהיבים של כלניות מכסים בחודש אדר (מרץ) את שדות הארץ מהצפון ועד הנגב. הכלניות הן  צמחים ממשפחת הנוריתיים. שמה המדעי של הכלנית הוא Anemone coronaria הלכסיקוגרפים הסוריים רשמו כי הצמח הקרוי ביוונית אמנמונה קרוי בסורית כלוניתא = הכלה הקטנה. 'כלנית' היא הצורה העברית של 'כלוניתא'. השם ניתן לצמח משום צורתו הנאה. ולגבי קורונריה (כתר, עטרה), כנראה משום שנהגו לעטר בזרי כלניות את מזבחה של אפרודיטה.

וינייטת "הנה עם": גַּן נָעוּל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

בקיעת ים סוף, היא דרמה סוריאליסטית. מחנה ישראל, שישים ריבוא, כשמונים את יוצאי המלחמה בלבד, כשניים עד שלושה מיליון כשמצרפים עולי ימים וקשישים ואת הנשים כולן, חוצה רגלי את גבול מצרים  עבור במדבר ישימון בדרך אל הים המבדיל בין עבדות לפדות, ואיננו עוצר על החוף אלא הולך אל תוך המים הנפתחים לפניו." וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה ". באו, לא ירדו. אדמת היבשה כמו נמשכה לתוך המים כדברי השיר בתהלים, "הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל   שָׁם נִשְׂמְחָה-בּו" (תהלים ס"ו, ו'). יומם וליל הלכו "... דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם-סוּף" ( שם, י"ג, י'). פרעה היה משוכנע בליבו  כי ישובו, כי " ... נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר" ( שם, י"ד, ג') ומאין ברירה ייסובו לאחור ויחזרו אחרי הרפתקה של חירות מדומה אל אדוניהם השובים והמשעבדים. אכן 'נְבֻכִים' - הלחם של  נבוכי – ים, חיזקו חרטומי המלך את ליבו. הם לא ידעו  כי "...י.ה.וָ.ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.   לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם"   ( שם י"ג,כ"א-כ"ב). כשסוכני המודיעין הטעימו לפני פרעה כי העם חומק בחציית הים אל עצמאותו, יצא פרעה ברכבו ובפרשיו לרדוף אחרי המורדים ולהציל את רכושו  כביכול, ונכנס שועט אחרי הבורחים אל רצועת היבשה שנוצרה בין חומות המים שקפאו לנד. ביבשה בתוך הים הלכו ישראל כברת דרך ארוכה בטרם ישיגו אותם הרודפים אחריהם. או אז, באשמורת הבוקר, בתפר בין חשכת הלילה לבין הנץ החמה הדהימו עמוד האש ועמוד הענן ששימשו לרגע יחדיו את מחנה מצרים.

ברוח ברעש ובדממה

נורית שושני, מחנכת ומשוררת

 וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר
 וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק
מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה
לֹא בָרוּחַ יְהוָה.
וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ. לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה
וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ. לֹא בָאֵשׁ יְהוָה
וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה
(מל״א יט, יא-יב)

ברוח ברעש ובדממה

לַחְלוּחִית שֶׁל מֶלַח בִּשְׂפָתֶיךָ
וְרֵיחַ מַיִם בָּאֵזוֹב.
בַּחֲמִימוּת רַכָּה יֹדַע אוֹתְךָ הַסֶּלַע קַשְׁיוּתוֹ -
לַיְלָה לָבָן פָּרוּשׁ עָלֶיךָ.

קורונה על פי סבינה סעד

הרבה בריאות לכולנו

סבינה סעד, דיו ועפרונות צבעוניים על נייר

שנת 2020

פורים שמח לכל גולשי הבלוג

עבודה של האמנית סבינה סעד:

וינייטת הנס המשולש: חוט הפלדה עליו נתלתה זהותה היהודית הנסתרת של אסתר

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

נראה כי הסיפור היהודי על פי מגילת אסתר הוא סיפורו של עם שהוגלה ואחרי דור או שניים התערה ביושבי הארץ אך לא איבד בה את זהותו. " אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" ( פרק ב', פסוק ה'). אף על פי ששמו הוא " מָרְדֳּכַי" שם פרסי לעילא, אולי אפילו שם הנושא בקרבו שם אלוהים אחרים מקומיים, ובשם זה נודע ברבים, הוא ידוע כיהודי. כך הוא מוגדר על ידי הבריות. מוצאו ידוע. התערותו עוברת דרך שינוי שם עברי לשם מקומי, כפי שאירע בדברי הגלויות הרבות,

דיקטה - כלים דיגיטליים לעיבוד טקסטים עבריים: מקרא, תלמודים ועוד

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

האתר של דיקטה

רוצים כלי מגניב לניקוד אוטומטי? חיפוש קל של מילים וביטויים בתנ״ך? גילוי חרוזים ומצלולים ועוד ועוד? והכל חינם אין כסף? ראו כאן.

ושתי - אסרטיביות קדומה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ולֹא אָבְתָה וַשְתִּי הַמַּלְכָּה
לָתֵת הַיָּקָר לָהּ לְמַלְכָּהּ
וָתסרב בּוֹא לְחַלּוֹת פָּנָיו,
וָיִקְצֹף וָיִזְעַף לְלֹא הוֹעִיל,
וָתִנְצֹר וַשְתִּי כְּבוֹדָהּ פְּנִימָה
לְמַעַן לֹא תִּתְבַּזֶּה בְּעֵינֵי עַצְמָהּ,
וָתְהִי לַמָּשָׁל לַבָּנוֹת מִנָּה בְּכָל הַמַּמְלָכָה
וְהַכֹּל חָפְצוּ בִּיקָרָהּ כִּי גֵּאָה,
וְהַמֶּלֶךְ אֲחֲשְוְורֹוש נוֹתָר מַשְׁמִים,
כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ בַּחֲצֵרוֹ,
מָךְ וְעָלוּב הַמְּתַכֵּן קַחַת נִקְמָתוֹ בָּהּ,
וְלֹא שָׁבָה וַשְתִּי מִסֵּרוּבָהּ עַד כְּלוֹתָהּ.

עשה לך פסל בשדרות אלרוב!

ד״ר לאה מזור, החוג למקרא האוניברסיטה העברית

דברי בטקס פתיחת התערוכה ׳לאורך השדרה׳, שדרות אלרוב 4.3.2020

שרה יעקובוביץ, עגל הזהב

נכבדי, גברת חוה אקירוב, מר שמוליק בן משה מנהל תחום פעילות נדל״ן בישראל, מר קובי ביטון מנכ״ל אלרוב שדרות ממילא, גברת ציפי ויטל האוצרת והמפיקה של התערוכה, פסלות ופסלים, גבירותי ורבותי, 

אני שמחה, נרגשת ומודה על הכבוד לשאת כאן דברים לרגל פתיחת התערוכה השלושה-עשר בשדרות אלרוב - ׳לאורך השדרה׳. 

את דברי אחלק לשני חלקים משתלבים: תחילה אומר כמה דברים עקרוניים על משמעות פיסול חוצות, ואחר כך על יישומם הלכה למעשה בתערוכה כאן בשדרות אלרוב. 

פיסול חוצות בימינו הוא תרומה אמנותית לשיפור איכות החיים ברשות הרבים. הוא תורם לסביבה ממד עומק אמנותי שמרומם אותה מעבר ליום-יום וצרכיו המעשיים. האומנות הסביבתית היא דמוקרטית באופיה. היא איננה מבחינה בין שוחרי אומנות מביני דבר לבין חובבים והקהל הרחב. היא איננה ספונה בהיכלות שהכניסה אליהם חסומה בדמי כניסה, אלא פתוחה בנדיבות לכל. אין לפרט צורך לכתת את רגליו למקום מוגדר ומגודר כדי להנות ממנה, אין לו צורך להקדיש לה זמן מיוחד, הוא פשוט פוגש בה, בהולכו בדרך. במפתיע. כשהיא באה לקראתו, נטו, ללא לבוש של הדרכות וקטלוגים. מכת יופי עוצמתית. היא לא חלק מתרבות הפנאי. להפך, היא חלק מתרבות האין-פנאי. של הריצה ׳להספיק׳. היא פוגשת אותו ׳על הדרך׳. הפתעת-איכות המשולבת בחיים העירוניים הפעלתניים.

וירא השטן את הארץ והנה נשחתה

אלי יונה, משורר

הלא בחוזקנו לקחנו לנו קרנים

כתר השטן

"הלא בחוזקנו לקחנו לנו קרניים..." - עמוס ו' 13

וַיַּרְא הַשָּׂטָן אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחֲתָה;

נִשְׁחֲתָה מִדַּי, מֵעַל וּמֵעֵבֶר. 

כָּל אָדָם שֵׁנִי, לָקַח לוֹ קַרְנַיִם 

         וְגָדַל מִמֶּנּוּ.

וַיֹּאמֶר: אֲדוֹנַי אֶחָד, כֵּן אֲנִי.

שֶׁמָּא מְנַסִּים הֵמָּה לְהִתְעַלּוֹת עָלַי?  

עֲדֶנּה שָׁאֲפוּ אַךְ לְהִשְׁתַּוּוֹת לִי.

שַׁרְבִיטִי כְּבָר בְּיָדָם,

         יוֹרֵק אֵשׁ מִפֶּה לָפֶה,

גֵיא בֶן הִנֹּם

         לֹא רַק בִּירוּשָׁלַיִם, 

וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת 

גַּם כֶּתֶר רָאשִׁי לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם.

         "קְחוּהוּ, וְנִרְאֶה כַּמָּה זְמַן 

תּוּכְלוּ לְשֵׂאתוֹ 

         מִבְּלִי לְהִתְחַלְחֵל!"

׳עדת קומראן ופירושיה למקרא בראי הפשרים במגילת ברית דמשק׳ מאת ליאורה גולדמן

ליאורה גולדמן, 'המחזיקים במצוות אל' – עדת קומראן ופירושיה למקרא בראי הפשרים במגילת ברית דמשק, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, תשע"ט

הספר מציע פירוש לקטעים נרחבים מתוך חיבור יהודי קדום שנתגלה במערות קומראן ונקרא "ברית דמשק". "ברית דמשק" הוא מן החיבורים החשובים שבמגילות מדבר יהודה, והוא מתאר את קורותיה של קבוצה, שלפי תפיסתה היא נבחרת מכלל ישראל, ואשר האל כורת עמה ברית חדשה בארץ דמשק. "ברית דמשק" מציג את אמונותיה ותפיסותיה של העדה בנוגע ליום הדין ואחרית הימים, ואת פולמוסיה של הקבוצה עם מתנגדיה.

וינייטת ועשו לי מקדש: מתקדשים בתוך ומול אוהל מועד

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

בחנוכת בית המקדש שבנה שלמה המלך, נשא בונה המקדש דברים לפני זקני העם, ראשי המטות ולפני " כָל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן"  ( מלכים א', ח', ה'). הוא פתח ואמר כי "  יְ.ה..וָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל" ( שם י"ב), לא בענן שהופיע מעל לכפורת, אלא באותו ערפל  שנודענו אליו ראשונה במעמד הר סיני, בו היו קולות וברקים וההר היה עשן כולו והיה נראה כי אלה הם גילויי מציאותו של הקדוש ברוך הוא, אלא ששם נאמר מפורשות " וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים" ( שמות כ', י"ז)  כלומר כי אלוהים שוכן בערפל, במקום מופשט שאיננו תחום בין קירות וכתלים ואיננו מקום  בין הבריות והבריות עומדות לעולם רחוק ,באין מגע, באין השגה. רצונו של ה' הוא שייוודע כשוכן בערפל.