ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
פורסם לראשונה בדברי תורה, פירוש נשים לתורה, עורכת א׳ ליסיצה, הוצאת היברו יוניון קולג וכרמל, ירושלים 2021
עם הוא קהילת זכרון, והסיפורים שהוא מספר על שורשיו העתיקים נועדו להבנות את ההווה שלו, להעניק לו משמעות ולתרום לעיצוב אמונותיו וערכיו. כאלה הם הסיפורים על ניצני התגבשותו של ישראל לעם על אדמת מצרים בשמות א - ב.
חוליה מיוחדת במסכת הזאת היא סיפור המיילדות בפרק א, טו-כא. על פניו נראית החוליה הזאת תמוהה. מה צורך בה אם כל כולה מזימה סמויה שמעולם לא בוצעה וממילא לא השפיעה על מהלך המאורעות? הרי אף יולדת לא נפגעה, אף תינוק לא נגרע מישראל ואיש למעט המלך ושתי המיילדות לא ידע על קיומה. למרות זאת זוכה הסיפור לבולטות מיוחדת. היא ניכרת מזמן הסיפר הארוך שלו, מעיצוב דמותן של המיילדות כ׳דמויות מדברות׳ נקובות שם, ועל הכל מהעובדה שזו החוליה היחידה בשמות א, א - ב, כב שבה נזכר האלהים! מהי ובכן מטרת הסיפור? את התשובה לכך יש למצוא במסריו האמוניים והערכיים, אבל אלה לא מועברים לקוראיו באופן מופשט וישיר הפונה אל השכל אלא בדרך עלילתית המפעילה את הסקרנות, הדמיון והרגש, ומשלבת את המהנה עם המועיל.
