על הספר ״עפיפונים״ של רומן גארי

אסתר ספדיה, מחנכת ומרצה

 הוצאת עם עובד

רומן גארי, עפיפונים. תירגמה מצרפתית: אביטל ענבר, הוצאת עם עובד סדרת ספריה לעם, תשמ״ג-1983, 346 עמודים

רומן גארי 1980-1914, שנודע גם בשם העט אמיל אז'אר (Émile Ajar), היה סופר, במאי קולנוע, דיפלומט וטייס קרב ממוצא יהודי-ליטאי. בסוף המהדורה העברית של ״עפיפונים״ ישנו נספח: “חייו ומותו של אמיל אז'אר" ובו הסברו של גארי לסיבות שגרמו לו לבחור בשם העט הזה. ״עפיפונים״ הוא הרומן האחרון של גארי. פורסם שמונה חודשים לפני ששלח יד בנפשו. 

“עפיפונים, ותהיה ארץ מוצאם אשר תהיה, שואבים את השראתם תמיד מאוצר הדימויים העממי, ומכאן הצביון הנאיבי משהו שיש להם לכולם. עפיפוניו של אַמבּרוּאַז פלֶרי אינם יוצאים מכלל זה; גם יצירי כפיו האחרונים, שעשאם בערוב ימיו, חותם של תמימות ורעננות טבוע בהם… לפעמים נדמה לי כי העפיפון הוא המחזיק באמברואז פלרי בקצה החוט״ (מן הפרק הראשון).

חוזרת ל"עפיפונים" של הסופר המהולל רומן גארי (Romain Gary) כדי להתחזק, כדי להעמיק אחיזה בבית, כדי להילחם ברע ובשטני…

״עפיפונים״ הוא רומן על אהבתם של נערה פולניה בת אצילים ונער כפרי מחבל נורמנדי שבצרפת. אהבה רצופה תהפוכות ופרידות על רקע מאורעות מלחמת העולם השניה בצרפת הכבושה. אבל זה איננו רומאן מלחמה. המלחמה היא תפאורה, רקע, מצע, קטליזטור, אוויר ואווירה והיא זו שמניעה שתי דמויות משניות מן המקסימות שידעה הספרות:

האחד, בונה העפיפונים, שממשיך חרף הכיבוש הנאצי את צרפת במלחמת העולם השנייה לבנות עפיפונים, לאיירם, לצבוע אותם במילות נחמה עידוד והכל על רקע צבעי הדגל הצרפתי.

השני - מסעדן משובח, שלא חיפש להתעשר מן המלחמה, אלא עשה הכל כדי להנציח את המטבח הצרפתי בצל הכיבוש. לרוב המסעדה ריקה לחלוטין ובכל זאת הוא ממשיך לרקוח מטעמים צרפתים. לא פעם הישגו היה חייל או קצין גרמני שפקדו את מסעדתו, נהנו, ליקקו את השפתיים ולא שילמו, אך זו היתה נקמתו בשטניים.

הספר מדבר על רוח האדם, על פטריוטיות, על האמונה והתקווה, על ניצחון הטוב והאנושי על הרע.

יש ברומאן סיפור אהבה מן היפים. אהבה ששורדת את המיכשולים ומנצחת.

ספר מופלא. לא עברי, אך מסריו אוניברסליים ונוגעים בשורש קיומנו כאן ועכשיו.

הכי הכי מומלץ.