מה לחזן בבית המרחץ, ולמה כל סיפור מומלץ

בלפור חקק, משורר וסופר

מה לחזן בבית המרחץ, ולמה כל סיפור מומלץ

אשר כנפו, חזן בבית המרחץ: מעשיות מחורזות מחיי יהודי מרוקו, איורים - אלברט אלמוזנינו, הוצאת בימת קדם, 2010

אשר כנפו הוא קודם כל מספֵּר מחונן. ראינו את יכולותיו בספריו "התינוק מאוּפראן" וגם בספר "הפייטן השתקן ומספר הסיפורים", ואנו נוכחים לדעת זאת שוב בספרו: חזן בבית המרחץ, 2010.

כשאני קורא את ספריו אני רואה את המספֵּר שבו. ואת זה לא רואים אצל כל סופר. הוא כותב כמי שאוהב לספר סיפורים. הוא מספר בנשמתו. מספר שמַקהיל קהילות סביבו ומסַפֵּר ומספֵּר ומספֵּר...

אשר כנפו עם הרצל ובלפור חקק ודן אלבו

הסיפור מדור לדור מנחיל את הערכים של החברה.

כל חברה אנושית זקוקה לסיפורים כדי להעביר את המסרים שלה. מתברר שסיפורי עם לא נוצרו רק כדי ליהנות מהם ולשעשע את הבריות, הם נוצרו גם כדי לחנך ולהעביר מסרים. הם מאפשרים לשומעים אותם להתמודד עם משברים, עם חרדות ועם כישלונות, הם גם מעודדים את השומעים לא לחשוש ממשימות, כי ההצלחה מצפה להם בהמשך הדרך.

ואכן, הסופר כנפו מתגלה כאן כמספר דידקטי שמלווה את חיי האדם ומעניק לו תובנות באמצעות סיפורים מבית אבא. אשר כנפו יוצר כאן סיפור, שהוא המשך של התרבות העממית של יהודי מרוקו.

יש ויכוחים מדי פעם בין בני הזוג איך לקרוא לרך הנולד. כנפו כמספר מַקצין את הויכוח עד אבסורד: גם הבעל וגם האישה מעוניינים שהבן ייקרא יוסֵף, היא רוצה ביוסף כאביה הסנדלר והוא יוסף כאביו הנגר. הם מגיעים אל הדין הרבָּני, אל רב הקהילה.

פוסק הרב: נקרא לו בשלב זה יוסף, וניתן לו להחליט אם יהיה סנדלר או נגר...

או: ניסיון של זוג להסתיר מן האורח שנשלח להם מן הקהילה לשבָּת את הדג הממולא. הם מניחים את הדג הממולא מתחת לשולחן ומניחים לפני האורח רק דג מלוח קטן. האורח שמַבחין בדג הממולא, המוסתר מתחת לשולחן, נוטל את הדג הקטן ומשוחח איתו בלחישה.

הזוג ההמום שואל את האורחַ מה אמר לו הדג.

ומה ענה לךָ הדג, שאלו בני הבית.

הדג ענה לו שידיעותיו הן רק כזַית.

אבל הדג שמתחת לשולחן, הדג הממולא-

הוא יידע לענות על כל שאלה ושאלה!" (עמ׳ 38)

אִם תַּחְשׁוֹב וְתִשְׁקֹל וּתְהַסֵּס

אוּלַי תַּפְסִיד הַכֹּל וּתְפַסְפֵס.

פְּלוֹנִי אֵצֶל יְדִידִים הִתְאָרֵחַ,

פִּטְפֵּט, דִּבֶּר, סִפֵּר וְהִתְבַּדֵּחַ,

לִנְחִירָיו הִגִּיעוּ רֵיחוֹת נִפְלָאִים,

"אֵלֶּה בְּוַדַּאי דָּגִים מְמֻלָּאִים,"

אָמַר בְּחוּשׁוּ תֵּאָבוֹן אַדִּיר,

"אֶצְלִי, אֲרוּחָה טוֹבָה, זֶה נָדִיר,

וְאִילּוּ מְאָרְחִי, מֶה שָׁפַר מַזָּלוֹ!" - - - -

חידושי לשון בספר "החזן בבית המרחץ"

כנפו מתגלה גם כמחדש השפה העברית. כשהוא מתאר את הכלה הצעירה מכינה תבשיל לבעלה, הוא כותב: "יום אחד חביתה/ למחרת סלט בפיתָה/ איזה מרק קדוּח/ או ירק דחוחַ". והוא מעיר בתחתית העמוד: המלה "דחוחַ" אינה קיימת, אבל היא כל כך מתאימה כאן...הוא פשוט הגיע אל המילה בדרך החרוז, והיא מצאה בעיניו מאה אחוז... נראה שהאקדמיה ללשון העברית תיאלץ לאשר מילה זאת כמילה תקנית. מכאן ואילך נדע כולנו: ירק דחוּחַ הוא מרק מעופּש.

ולא נשכח את הסיפור שבמסיבת חברים, מרמזים לו שהמסיבה הסתיימה. הוא מתוסכל, שהארוחה הגדולה לא הגיעה. בצאתו מן המסיבה, הוא מחליט לחזור:

לְפֶתַע הוא מַחְלִיט: "אֲנִי חוֹזֵר!"

הוּא שָׁב עַל עֲקֵבָיו

וְנִכְנָס אֵצֶל חֲבֵרָיו.

הֵם כְּבָר לְיַד הַשֻּׁלְחָן מְסֵבִים

וְלִפְנֵיהֶם מַטְעַמִּים עֲרֵבִים.

– שָׁכַחְתָּ מַשֶׁהוּ? שׁוֹאֲלִים הַחֲבֵרִים.

– אֲ אֲ אֲמַרְתֶּם לִי מַשֶׁהוּ לִפְנֵי צֵאתִי?

שׁוֹאֵל-מְגַמְגֵּם בִּמְבוּכָה הַפֶּתִי.

– אִם אָמַרְנוּ מַשֶׁהוּ? הָאִשָּׁה שׁוֹאֶלֶת,

אָהּ כֵּן! בְּצֵאתְךָ סְגּוֹר נָא אֶת הַדֶּלֶת!

גימטריה לכבוד אשר כנפו

בדקתי את שם הסֵפר בגימטרייה: חזן בבית המרחץ = 822 = לטובת הציבור כולו.

זהו אישור לכך שהסֵפר מיועד לציבור כולו, והתוֹבָנות שבו מיועדות לכולם.

אשר כנפו עם נכדותיו לאחר קבלת מגן ההוקרה
צילום: בלפור חקק

נברך אנו את אשר:

בָּרוּךְ מבָּנים אשר / יְהי רְצוי אחיו

טובֵל בַּשמן רגלו / בְּסיפורים של זהב...

יישר כוח, אשר כנפו. ניהנה כולנו מסיפוריךָ, ולא נשאל לאן כל סיפור רץ . בוודאי לא נתמַהּ כולנו: מה לחזן בבית המֶרחץ?

בזמן שהחזן מפַייט לו בבית המרחץ, ניהנה אנו מסיפוריו של כנפו, וכל סיפור מומלץ!