ג בסיון תשפ״ד (9.6.2024)
 |
| ארנון זמורה הי״ד |
בהר הדמעות הקרוי על שמו של חוזה המדינה, בינות הקברים המכוסים בשמיכת צמחיה ירוקה, זרמו ובאו מאות, ואלפים, ועוד אלפים, ועוד אלפי אנשים שבאו לחלוק כבוד אחרון לגיבור המופלא ארנון זמורה הי״ד. המון לובשי מדים ונושאי נשק, אנשי ימ״מ ומשטרה וחיל האויר וחיל הים, חיילים וחיילות, נושאי דרגות בכירות, אזרחים בני כל הגילים, מזקן ועד טף, חרדים, דתיים-לאומיים וחילוניים, כולם באו לומר ׳תודה׳ למי שנלחם כארי ולא זכה לראות בשוב חטופינו הביתה. סיפרו עליו משחר ילדותו, דרך אהבת הצניחה החופשית שלו (כ-5000 צניחות!), אהבת המשפחה, מסירותו העילאית לאחיו לנשק. סיפרו על לחימתו ביד מרדכי, בנחל עוז ובקיבוץ בארי באותה שבת שחורה משחור, סיפרו על האנשים שהציל, על כאבו שלא הצליח להציל ׳גם את האשה המבוגרת ההיא׳, רמזו למבצעים עלומים ונועזים, והשוו אותו ליוני נתניהו ז״ל בגבורתו לשחרור חטופים. רעש המנועים של המטס מעל קברו התחוח דיבר לא פחות מדברי המספידים החנוקים מבכי. צעיר, ערכי, מסור, גיבור, מנהיג, אוהב אדם, אוהב ארצו, מצטרף לשוכני העפר הדוממים בהר הדמים הזה. הלוואי שנהיה ראויים לו ולחבריו ולחברותיו שמסרו את נפשם למען קיומנו בפיסת ארץ קטנה זו. יהי זכרו ברוך לעולם ולעלמי עלמיא.
לא הכרתי אותו.
השבמחקההספד הנפלא יצר צוהר.