חזון האימים של מישל וולבק ברומן שלו: כניעה

עופר דובר, מורה

מישל וולבק, כניעה, מצרפתית: עמית רוטברד, הוצאת ידיעות ספרים, בבל 2015, 280 עמודים

מרחוק כל דבר נראה נס
אבל מקרוב גם נס לא נראה כך.
אפילו מי שעבר בים-סוף בבקיעת הים
ראה רק את הגב המזיע
של ההולך לפניו...
('ניסים' יהודה עמיחי)

דומה, שבימים אלו, כאשר אירוע רודף אירוע ומהומה רודפת מהומה, אנו טרודים ב 'גב המזיע של ההולך לפנינו' ואיננו מתפנים להתבונן בשינויים הטקטוניים, המתרחשים ממש מולנו. ואין מדובר רק בנפילתן של מדינות ושינויי הגבולות במזרח התיכון, או בשסע העמוק הנפער במהירות ובמשך שנים בחברה האמריקאית, אלא, בראש ובראשונה, בשינוי פניה של יבשת אירופה כפי שהכרנו אותה עד כה.

הגירה של שבטים מן המזרח לאירופה אינה דבר חדש, וכבר במאה הרביעית הותירה "נדידת העמים" את רישומה ביבשת זו. בפתחו של המילניום השלישי, עם פרוץ "האביב הערבי" ובעיקר לאחר מלחמת האזרחים בסוריה (2011) נשטפה אירופה בפרץ עצום של מהגרים מוסלמים מהמזרח התיכון ומאפריקה, שהגיעו אל חופיה. אל מול מעט מדינות שסירבו לפתוח את שעריהם (הונגריה, סלובקיה, פולין וכד'), עמדו רוב מדינות המערב, ובראשן גרמניה, וקיבלו את הבאים בקריאות: ""Refugees Welcome!!!

ההגירה המוסלמית שונה מזו של שבטים האסיאתיים שפלשו לאירופה בימי הביניים, בראש ובראשונה בשל אופייה הבדלני. האסלאם אינו שואף "להשתלב" באירופה ובתרבות המערב אלא לשמור על צביונו ואף להשפיע על החברה שסביבו. מדינות רבות באירופה לא שעו לאזהרות ונתיבי ההגירה המסיבית אליה נותרו פתוחים. דאגלס מארי, שעסק בעניין זה, הכתיר את ספרו במילים: "המוות המוזר של אירופה".

הרומן רב-המכר של הסופר הצרפתי, מישל וולבק הוא בבחינת דיסטופיה. "כניעה" (Soumission) יצא לאור בשנת 2015, בעקבות הפיגוע במשרדי, "שרלי האבדו" והוא מתאר את צרפת בשנת 2022, כאשר נשיא מוסלמי נבחר לעמוד בראשה של המדינה. סיפורה של צרפת מסופר באמצעות פרנסואה, מרצה בסורבון. מוחמד בן עבס, העומד בראש מפלגה מוסלמית (מתונה), חובר למפלגה הסוציאליסטית על מנת למנוע את עלייתה של מארי לה פן, והופך לנשיא המדינה. הספר מתאר את השינויים האיטיים אך העקביים העוברים על החברה הצרפתית, בדרכה להיות חברה מוסלמית וכן את התמורות ביחסו של הגיבור, שבתחילה התנגד לתופעה ובהדרגה מתמסר אליה, נכנע לה.

אמנם 2022 חלפה ו"נבואתו" של וולבק לא התממשה, אולם התהליכים המתוארים בספר אינם תלושים מן המציאות ובהחלט מותירים את הקורא בחוסר מנוחה. כך למשל, מתאר וולבק את ההשפעה הרבה שיש למדינות מוסלמיות על האקדמיה בצרפת, תופעה שקיימת גם במדינות נוספות באירופה וכן בארה"ב. שאלה מטרידה לא פחות היא שאלת הזהות של החברה המערבית, המוצגת כחלולה מול זו המוסלמית הברורה והחזקה, שפלשה לתחומה.

ספרו של וולבק מציג דרך אחת בה ניתן להתמודד עם בעיית המהגרים המוסלמים באירופה, הכניעה, אולם אין היא הדרך היחידה. עלייתו של הימין הקיצוני באירופה, שאינו מתכוון להיכנע, יכולה להביא את אירופה לתקופה של מאבקים לא פשוטים. ימים יגידו.