"‬קָרַע‪ ‬לנו את הים" - תגלית נדירה של שרידי ספר תורה עתיק

ד"ר אדולפו רויטמן, מנהל היכל הספר

את התנ"ך, אבן היסוד של עם הספר, העתיקו סופרי סת"ם, פירשו חכמים ולמדו דורי דורות של יהודים מכל שורות העם. האהבה לספר הספרים התבטאה גם ברצון לשמור על קיומו הפיזי. ואולם, בתלאות שעבר עם ישראל לא תמיד עלה הדבר בידו. מ"תקופת הדממה", בין המאה ה–2, מועד העתקתן של האחרונות שבמגילות הגנוזות לבין המאה ה–10 , זמן כתיבתו של כתר ארם צובא, שרדו רק כתבי יד ספורים של התנ"ך בעברית, בעיקר בגניזת קהיר. גילוי כתב–יד מקראי, ובמיוחד כזה ששימש בבית כנסת ב"תקופת הדממה", הוא אפוא אירוע נדיר. שני קטעים כאלה מספר שמות, השייכים לאותו גוויל ספר תורה שהועתק במאה ה–7 או ה–8 לספירה, שרדו ונתגלגלו במהלך השנים למקומות שונים, "כתב יד אשקר-גילסון" לאוסף אוניברסיטת דיוק שבארצות הברית ו"כתב יד לונדון" לאוסף סטפן לוונטייל, ניו יורק.

הם מוצגים בפעם הראשונה יחדיו בהיכל הספר, ולצדם קטע מספר שמות מסוף המאה ה–1 לפני הספירה שנמצא בקומראן (4QExodc) וקטע ממגילת ספר תורה, אף הוא מספר שמות, מן המאה ה–10 או ה–11 לספירה. בשלושת כתבי היד נראית "שירת הים", והם לה עדויות מן הקדומות בעולם.

תכנים, מקצועות ומה שביניהם

ד"ר אמנון כרמון, מנהל כרם - מכון להכשרת מורים

לפני יותר ממאה שנים הציב הרברט ספנסר את השאלה הקלאסית בנוגע לתכני הלימוד בבית הספר: "מהו הידע בעל הערך הרב ביותר?". בהקשר של בית הספר מתורגמת שאלה זו לשתי שאלות: (1) אילו מקצועות צריכים להילמד בבית הספר?; (2) אילו תכנים צריכים להילמד במקצועות שנבחרו? המעבר הסמוי מן העין משאלתו הכללית של ספנסר לשאלות המקצועיות (תרתי משמע) של בית הספר חורץ את גורלו של הידע שנבחר להיות "בעל הערך הרב ביותר": כל ידע שנלמד במסגרת "מקצוע" מאבד את ערכו החינוכי.

תגובה לג'וג'ה סארמאגו

עידו גידלי (מחזור ט)

מר סארמאגו היקר,
כבוד גדול עבורי לפנות אליך בדברים, אם כי סיבת פנייתי אליך הפעם לא נוגעת להערכתי את פועלך הספרותי המרשים, אלא רצוני להגיב על דבריך החריפים בגנות התנ"ך כפי שהתפרסמו לאחרונה בכלי התקשורת העולמיים. ראשית עלי להודות שפרטת לי על נימים רגישים. בניגוד למה שאולי אתה מצפה, איני שולל לחלוטין את טענותיך. יחסי אל התנ"ך מורכב מאין כמוהו. הרי אני בן לתרבות, לאום ודת אשר כולה מושתתת על ספר זה- חגינו, שמותינו, יום המנוחה שלנו, תפיסתנו את עצמנו כעם- כל אלו הרי יסודות אשר צמחו מין התנ"ך. אך זהו גם ספר אשר במובנים רבים מעודד אלימות, קנאות, פרטיקולריות דתית-לאומית אשר מובילה לרוב לתפיסה אתנוצנטרית ואף גזענית, יחס מגמד לנשים, גזר דין מוות לבעלי נטיות מיניות שונות, קידוש טריטוריה ועוד רעות חולות. כיצד אמור אם כן אדם להרגיש- כאשר אותו ספר העניק לתרבות האנושית מתנות נפלאות כגון יום מנוחה ויחס הומניסטי לחלש מחד, ומלחמות ושפיכות דמים קנאית מאידך?

על העיוורון של סאראמאגו ביחס לתנ״ך

נועה אוחיון, אשת חינוך

הספריה החדשה

אלוהים הוא אל קנאי, זה נכון. גם את חוק החרם אפשר למצוא בתנ"ך. חוסר סובלנות לאחר? כן, בדיוק שם. מי שיחפש  דווקא את הדברים הללו, ימצא ללא ספק. אבל לקורא במגילת רות ישתקפו ערכים שונים לגמרי, רות אוהבת אהבה בלי תנאים את נעמי והולכת אחריה לארץ לא לה ורות הזרה לא רק שמתקבלת - אף מזרעה יבוא דוד המלך. התנ"ך מורכב פסיפס של טרגדיות אנושיות ואהבות, אהבת מיכל את דויד, משולש אהבה בין רחל יעקב ולאה, עקדת יצחק, יוסף ואחיו. התנ"ך הוא ראי חיינו והוא משקף את הטוב והיפה והנכון ובו זמנית הוא משקף את הקנאה, צרות העין, ושחיתות הלב. ז'וז'ה סאראמאגו בהתבטאויותיו האחרונות עושה את הדבר הקל מכל, מטיח בתנ"ך את תחושותיו על העולם. וכמה שהוא צודק. איזה עול יירד מעל כתפנו לומר – זה אשמת הספר הזה, שהכל כלכך מקולקל בעולם, ניפטר ממנו וכל צרותינו ייעלמו. לצערי – ולשמחתי, לטוב - ולרע התנ"ך הוא אנחנו. על השחיתות בממשל, על מעילה באמון, על התרומה לאחר, על האהבה, על השמחה על הפריחה – זה אנחנו, וזה גם התנ"ך.

מכתב לסרמאגו

מיכל כהן (מחזור ט)

מר סאראמאגו הנכבד,

כמה טוב לשמוע ממך שוב. לדעת כי עולם כמנהגו נוהג וכי לא אירע דבר מה חריג בחייך, אשר הביא לשינוי תפיסת עולמך. לרגל צאת ספרך החדש שוב הפגנת את יכולותיך והצלחת להרגיז לא רק את היהודים, אלא גם את הקתולים.אין כאן נימת צחוק או ציניות, אני בהחלט שמחה לשמוע את דעותיך. כששמעתי אותן לראשונה, נטיית ליבי הייתה להסכים עמך. האלוהים במקרא הוא אל קנאי ללא ספק, וככל הנראה ערכי המוסר העולים מן המקרא הם נלוזים. הנוצרים אף הגדילו לצאת כנגד ספר זה ולכנותו בשם הברית הישנה, כאילו היה זה מסמך משפטי אשר אין לו תוקף יותר, והם יצרו לעצמם ברית חדשה, תקפה יותר. את הברית הישנה, בחרו לשמור על אש קטנה, בכדי לא להפוך סדרי עולם, אך ברור כי ירדה קרנה. אוסיף ואומר כי ספר הדרכה למוסר, נלוז ככל שיהיה, למעשה מחייב את הסובבים לכתוב דבר אחר, בכדי להיבדל ממחזיקי הספר וייתכן כי זה מוסיף שמן למדורה ועדיף היה אם לא היה נוצר ספר כי אז לא היה מול מה להתקומם. זה כבר יוצר אנושות טובה יותר. אף על פי כן, אני מרשה לעצמי להעיר את עינייך הפעם.

נאום תשובה לרב חובל פורטוגלי, הלא הוא סאראמאגו

שירן זהרוני, מחנך

סאראמאגו

הפעם בחרתי להקשיב. ניסיתי לקרוא דבריך, ולא ישר לכעוס או להתגונן. הידע שלי בתנ"ך רק מתהווה ומתרחב, אך לי דרך ארוכה ורבה בתחום. התנ"ך מדי פעם גם מזכיר לי זאת, שכמה שאני חושב שאני יודע, יש עוד רובד עליו לא חשבתי, ויש עוד פרק שלא עמדתי על כל דקויותיו. אותך אינני מכיר די הצורך. ניסיתי לקרוא אודותיך על מנת שאוכל להתייחס לאמירותיך באופן הראוי ביותר. קראתי שאתה חש לא בנוח שמדינתך, פורוטוגל קמה על שטחים שהיו בעבר של מוסלמים. אולי תופתע לגלות, אבל גם התנ"ך שלנו לא מקל עליי בנושא: הוא מבהיר לי חד משמעית שאותה הארץ שלאורכה ולרוחבה אני מטייל, שעליה נלחמו, נלחמים וילחמו רבים מבני עמי, איננה ארץ אבות אבותיי, שגם הם היגרו אליה.