שאלת חיבור התורה

ד"ר ערן ויזל, קיבוץ נתיב הל"ה

קָרָה שֶׁחָלִיתִי. הִשְׁכִּיבֻנִי עַל מַצָּע קַשׁ.

תַּלְמִידִים הִלְּכוּ בַּצְּרִיף עַל בְּהוֹנוֹת,

מַנִּיחִים מַטְלִיוֹת קֶרַח עַל רַקּוֹתַי וּמְמַלְמְלִים תְּפִלָּה.

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי מֵאֶחָד מִמַּסְּעוֹתַי לַמַּעֲמַקִּים

מָצָאתִי אֶת רַבִּי שְׁמָרְיָה יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ, לוֹטֵשׁ בִּי עֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת. 

לֹא מִן הַשַּׁקְדָנִים הָיָה, וְהִכַּרְתִּי נְבוֹנִים מִמֶּנּוּ.

אוּלָם אִישׁ לֹא נָהָה אַחַר פֵּרוּשַׁי כְּמוֹתוֹ. בְּנֻקְשׁוֹת, בִּדְבֵקוּת כְּבֵדָה.

מְנַסֶּה הָיָה לְמוֹשְׁכֵנִי עוֹד וָעוֹד, מִתְעַלֵּם מִקּוֹל מְחָאוֹתֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרָיו, 

וּתְשׁוּקָתוֹ לְהַכְנִיס יָדָיו לָאֵשׁ פָּעֲרָה בִּי תְּהוֹמוֹת שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְהַחְנִיק.

בְּאוֹתָם יָמִים כְּבָר שָׁכְכָה הַסְּעָרָה. לְעִתִּים אַף נִדְמֶה כִּי לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. 

פֵּרוּשִׁי לַתּוֹרָה מֻטָּל הָיָה כְּאֶבֶן עַל מַדָּף בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, מָרוּט מִשִּׁמּוּשׁ.

קְדֵרַת מַעֲרִיצָיו שֶׁל אָבִי אִמִּי, רַשִׁ"י מֵאִיר עֵינֵי גּוֹלָה, 

נִגְדְּשָׁה לְלֹא גְּבוּל. פֵּרוּשָׁיו עָטְפוּ כִּירִיעָה כְּבֵדָה אֶת שְׁמֵי צָרְפַת,

לֹא הוֹתִירוּ סִכּוּי לְכוֹכָבִים חֲדָשִׁים לְהַבְקִיעַ דֶּרֶךְ אֶל לֵב הַלּוֹמְדִים.

תַּלְמִידַי נִסְחֲפוּ בַּזֶּרֶם. אַף אֲנִי שָׂבַעְתִּי מְהוּמוֹת. 

רָחַקְתִּי מֵעִסּוּק בְּמִקְרָאוֹת וְשָׁקַעְתִּי עַד צַוָּאר בִּגְמָרָא, 

מְלַמֵּד אֶת פֵּרוּשָיו שֶׁל סַבָּא וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶם כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה דִיוּקִים קַלִּים.

אַךְ שְׁמָרְיָה לְבַדּוֹ, חֵרֵשׁ כְּכֶלֶב זָקֵן, הוֹסִיף לְצַעֵר אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּפִּרוּשַׁי הַיְּשָׁנִים. 

אוֹרֵב בְּפֶתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁזֶּה מִקָּרוֹב בָּאוּ, 

מוֹשֵׁךְ בְּשַׁרְווּלָם לְהִסְתּוֹפֵף עִמּוֹ בִּקְרִיאַת כְּתָבַי. 'הֲיָדַעְתָּ: גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ

לְלַמֵּד דֶּרֶךְ אֶרֶץ בָּא, כִּי גְּנַאי הוּא וּבְלִיעָה וְרַעַבְתָּנוּת לְאֱכֹל חָלָב הַאֵם עִם הַבָּנִים'.

וְהַתַּלְמִידִים מִשְׁתּוֹמֵמִים: 'וּבַשַּׂר וְחָלָב?!'

'וְאִסּוּר אֲכִילָה וְאִסּוּר הֲנָאָה וְאִסּוּר בִּשּׁוּל?!'

וּשְׁמָרְיָה מוֹסִיף לְהַכּוֹת: 'מַהוּ הָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ?

זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם! שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם לְזִכָּרוֹן תָּמִיד, כְּ-אִי-לוּ כָּתוּב עַל יֶדְכֶם'.

וְהַתַּלְמִידִים: 'הַאִם לֹא אָמְרָה כָּאן תּוֹרָה תֵּן תְּפִלִּין בַּיָּד תֵּן תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ?!'

'אֵין זֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא!' הוּא צוֹעֵק, 'לְעֹמֶק פְּשׁוּטוֹ אָנוּ זְקוּקִים! לְצִחְצוּחַ הַפְּשָׁט!'

זְרוֹעוֹתָיו נִרְעַדוֹת וּבְעֵינָיו דְּלֵקָה נוֹרָאָה: 'כֹּחַ הַפְּסוּקִים יַדְרִיך הַמַּשְׂכִּיל 

אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ, וַהֲבָנָה וֶאֱמֶת וּמְשֻׁלָּל מֵהַטָּעוּת...' 

וְהַתַּלְמִידִים חוֹמְקִים בְּבֶהָלָה לְכָל עֵבֶר כְּעוֹפוֹת הַנָּסִים לְמַרְאֶה שׁוּעָל.

שְׁמָרְיָה סָחַט מַטְלִית קָרָה וּפָרַשׂ אוֹתָהּ עַל מִצְחִי. מַגָּע אֶצְבְּעוֹתָיו צִמְרֵר בִּי בְּעָתָה. 

'הָרַשְׁבַּ"ם', קוֹלוֹ מְחֻסְפָּס, מָלֵא תְּחִנָּה, 'מוֹרֵנוּ, הָאֵשֶׁל הַגָּדוֹל, רָב שְׁמוּאֵל, 

אַתָּה הוּא שֶׁפֵּרַשְׁתָּ דִּבְרֵיהֶם זִכְרָם לִבְרָכָה: תּוֹרָה מְגִילָּה מְגִלָּה נִתְּנָה, 

אַתָּה הוּא שֶׁלִמְּדָּתְנִי סוֹדוֹת חִבּוּר הַחֻמָּשׁ לְמֹשֶׁה...'

וְאָמְנָם כָּךְ הָיָה. בְּלֵילוֹת רְחוֹקִים שֶׁל לִמּוּד, כְּשֶׁסְּעָרַת חֹרֶף הִכְּתָה בָּעוֹלָם,

הִצְטוֹפַפְנוּ תַּלְמִידַי וַאֲנִי סְבִיב עֲשָׁשִׁית, סִפְרֵי תּוֹרָה פְּתוּחִים לְפָנֵינוּ

וְהַפְּשָׁטוֹת הַמִּתְחַדְּשִׁים מִדֵּי יוֹם חָנְקוּנוּ בְּהַפְתָּעָה גְּדוֹלָה.

אָז הִצַּעְתִּי כִּי מֹשֶׁה וְתַלְמִידָיו אָסְפוּ מְגִלּוֹת עַתִּיקוֹת, וְחָתְכוּן לְנִתְחֵיהֶן 

וְקִבְּצוּן לְאֵיבָרֵיהֶן – רָאשִׁים לְחוּד, וְיָדַיִם לְחוּד, וְרַגְלַיִם לְחוּד, וְגוּפִים לְחוּד – 

בְּרִיאוֹת עוֹלָם, וּמַבּוּלִים, וְאַבְרָהָם וְקֹרֹתָיו, וְיַעֲקֹב וְקֹרֹתָיו, וְיִצְחַק, וְיוֹסֵף, וּמִצְרַיִם, 

וְגִלּוּיֵי שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בּ"ה, וְחֻקִּים קְדוֹשִׁים קְבָצִים קְבָצִים, וְתָפְרוּן אוֹ שְׁזָרוּן: 

בְּרִיאָה לִבְרִיאָה – תָּפְרוּ. שֶׁבַע מַכּוֹת לְשֶׁבַע מַכּוֹת – שָׁזְרוּ.

כְּנִשְׁטָפִים בְּשִׁבֹּלֶת נָהָר הֶעֱמַקְנוּ קֻשִׁיוֹת, נֶאֱחָזִים בִּשְׂרָכִים דַּקִּים שֶׁלֹּא לִטְבֹעַ:

הַאֻמְנָם כָּךְ הוּא? וּמַדּוּעַ הִסְתִּירוּ זֹאת חֲכָמֵינוּ זִכְרָם לִבְרָכָה?

וְאִם הִסְתִּירוּ, לָמָּה רָמְזוּ בְּמַסֶּכֶת גִּיטִין כִּי תּוֹרָה מְגִלָּה מְגִלָּה הִיא?

וְלִבֵּנוּ תָּמִים וּכְסוּת מוּסָר מֵעַל עֵינֵינוּ לְהַכִּיר תְּפָרִים וּשְׁזָרִים, 

מַסְמֵרוֹת וּמְחַבְּרוֹת, מַעֲשֶׂה חָרָשׁ אֶת צוֹרֶף, הַחְלָקוֹת פַּטִּישׁ וְדֶבֶק טוֹב, 

וּלְהַפְרִיד נֵתַח לְנֵתַח, אֵיבָר לְאֵיבָר, מְגִלָּה לִמְגִלָּה...

בִּקַּשְׁתִּי לַעֲצֹם אֶת עֵינַי. שְׁמָרְיָה לָפַת אֶת זְרוֹעִי, הִנִּיחַ שְׂפָתָיו עַל אָזְנִי: 

'מוֹרֵנוּ שְׁמוּאֵל. פְּקַח, הַשְׁקֵנִי מַיִם. הַכֹּל רוֹאִים בִּי מְשֻׁגָּע. 

מַלִיזִים, מַכִּים בְּמַקְלוֹת. אֲנִי כַּכֶּלֶב מֵת!'. קוֹלוֹ הָלַךְ וְחָזָק, לְפִיתָתוֹ הִתְהַדְּקָה:

'מוֹרֵנוּ, אוֹמְרִים פֶּרֶא בּוֹדֵד הוּא שְׁמָרְיָה. אַךְ אַתָּה הוּא אֲשֶׁר טִמֵּאתָ בִּי נֶגַע. 

כְּבוֹד הָרַשְׁבַּ"ם עִמְּךָ יָשַׁבְתִּי בַּדָּד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. אֵיכָה נִהְיְתָה לִי הָרָעָה הַזֹּאת...' 

לְפֶתַע קָרַס, הִנִּיחַ פְּקַעַת תַּלְתַּלִים שְׁחֹרִים וְזָקָן עַל חָזִי וְגָעָה בְּבֶכִי מַר, 

דִּמְעוֹתָיו וְאַפּוֹ נוֹזְלִים, יָדָיו חוֹבְטוֹת, וּתְהוֹמוֹת גּוּפִי עוֹלִים וּמְצִיפִים בִּי.

טְרִיקַת עֵץ זִעְזֵעָה אֶת הַצְּרִיף. עֵינַי שָׂרְפוּ כְּאֵשׁ. מִבֵּין שְׁמוּרוֹתָי רְאִיתִיו

נִלְפָּת בַּחֲמַת תַּלְמִידִים הַיּוֹצְאִים לְהָגֵן עַל רַבָּם. 

רַגְלָיו מִדַּלְדֵּלוֹת כְּמְשֻׁתָּקוֹת אַחַר גּוּפוֹ הַנִּשָּׂא הַחוּצָה. 

נִרְאֶה שֶׁשָּׁם, מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, הִכּוּהוּ.

בִּכְיוֹ הִתְחַלֵּף בִּצְעָקוֹת שֶׁבֶר: 'מוֹרִי! מוֹרִי! אַן הָלַכְתָּ הָרַשְׁבַּ"ם?! 

אֵי לֵב הַפְּשָׁטוֹת הַמִּתְחַדְּשִׁים מִדֵּי יוֹם?! אֲנִי כַּכֶּלֶב מֵת! מוֹרִי!'

אוֹתוֹ הָעֶרֶב טִפֵּל בִּי תַּלְמִידִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אִישׁ בּוֹזַ'אנְסִי. 

הִבַּטְתִּי בִּשְׁתִיקָה בְּאַמַּת יָדוֹ הָחֲבוּלָה. שְׂרִיטַת צִפֹּרֶן חָרְצָה אֶת לֶחְיוֹ. 

אֱלִיעֶזֶר חִיֵּךְ בְּטוּב לֵב: 'שְׁמָרְיָה' אָמַר וְהִטָּה אֶת אַמַתוֹ מִמֶּנִּי, 

'נִלְקַח לְבֵית דִּין. כְּבָר לֹא יָבוֹא לְהָרַע עוֹד'.

בַּיָּמִים הַבָּאִים עָטְפָה אוֹתִי מָרָה כְּבֵדָה. 

בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁקֹעַ בְּעֹמֶק מַחֲלָתִי.

אוּלָם גּוּפִי הִתְחַזֵּק וְהָלַךְ. טִפּוּלָם הַמָּסוּר שֶׁל תַּלְמִידַי 

פָּעַל אֶת פְּעוּלָתוֹ וְחֹמִי יָרַד. סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיָה עָלַי לָקוּם. 

מִחוּץ לַצְּרִיף הִמְתִּינוּ לִי תַלְמִידִים נִרְגָּשֵׁי לֵב.

נָשְׂאֻנִי עַל כַּפַּיִם כְּחָתָן בְּיוֹם כְּלוּלוֹתָיו, הוֹבִילֻנִי אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.

נִתָּן לִי כִּסֵּא וּפָתְחוּ לִי בַּגְּמָרָא, וְהַכֹּל יְשׁוּבִים בִּדְרִיכוּת, 

מַמְתִּינִים לְמוֹצָא פִּי.

9.2012

 תמונה: מוזיאון העיצוב, חולון. צילום: אבי מזור.

שירים נוספים של ד"ר ערן ויזל: 

יונה הנביא מספר את סיפורו

שאלת ההקשר הנכון

מאמרי האחרון

פשר חבקוק