יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

כאב שמשון

הרצל חקק, משורר

כְּאֵב שִׁמְשׁוֹן
 שמשון הגיבור. אשדוד. הפסל: ברוך וינד
 לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל

אֲנִי מַתְחִיל. כָּךְ יָדַעְתִּי שֶׁיִּקְרֶה.
מַתְחִיל לְהִתְפּוֹרֵר. כֹּחוֹתַי בִּי נִפְרָדִים.
רְכִיב וְעוֹד רְכִיב. וְכֹחַ הַשָּקּוּל. הֵיכָן
הַכֹּחַ הַשָּׁקוּל. לְאָן יָרוּץ הַדָּם.
עִמִּי כֻּלָּם עַתָּה. כָּל כְּאֵבַי הַבּוֹדְדִים.
דָּבָר לֹא נֶעֱלַם. אֶבְכֶּה אֶבְכֶּה וְרַק
לִבִּי שׁוֹמֵעַ חֶרֶשׁ. אֲנִי שׁוֹקֵק צוֹעֵק
וְגַם דָּמִי נִפְעָם קוֹשֵב.
הוֹ, אֱלֹהִים. חַזְּקֵנִי אַךְ הַפַּעַם.
וְעַכְשָׁו, כֵּן, עַכְשָׁו.
אֶרְאֶה בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָּדוֹל. הֵן אַתָּה
יָדַעְתָּ כִּי הָיִיתִי כְּאֶחָד הָאָדָם.
הֵן לֹא שָׁאַלְתִּי עוֹד וְלֹא בִּקַּשְתִּי רַב.
רַק כֹּחַ תַּחַת שֶׁבַע מַחְלָפוֹת
וְשׁוֹק עַל יֶרֶךְְ כָּל הַמַּכְאוֹבוֹת.

אֲנִי מַתְחִיל.
רֶכֶב וְעוֹד רֶכֶב. וְהַשֶכֶב.
וְרֵיחֲיךְ.
עַזִּים מִמָּוֶת מִמְתָּקַיִךְ.



אין תגובות:

פרסום תגובה