גן העדן

רות נצר

רות נצר, גן עדן

מִסְתַּבֵּר שֶׁכְּבָר בְּגַן הָעֵדֶן הָיוּ הַתְרָעוֹת: 

רְטָטִים עַל-קוֹלִיִּים, קוֹלוֹת עֲטַלֵּפִים,

פִּרְכּוּסִים שֶׁנִּבְצְרוּ מִשְּׁמוּעָתֵנוּ.

כְּבָר בְּמַעְגַּל גַּן-עֵדֶן הַשָּׁלֵם מִנְּשֹׂא

הָיוּ סְדָקִים מְרֻשָּׁתִים

שְׁבָרִים 

שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ לָבוֹא.

כְּבָר אָז הֵחֵלּוּ תְּנוּעוֹת סְמוּיוֹת

הִרְהוּרֵי רוּחוֹת 

רִפְרוּף כְּנָפַיִם

מִקְצַב גַּלִּים 

וּצְעָדִים 

זֶה הָאֵל הַנִּסְתָּר

הַמְּהַלֵּךְ בְּגַנּוֹ

לְחַפֵּשׂ אֶת אָדָם יַקִּירוֹ. 

 - - - עַכְשָׁו

אָדָם הוּא הַמְּחַפֵּשׂ

אֶת אֱלֹהָיו

מתוך: ר׳ נצר, ריסים, הוצאת פרדס, חיפה  2011, עמוד 78