"אימוץ" שמות יהודיים על-ידי דרוזים: היבט של אסימילציה תרבותית

נסים דנה, אוניברסיטת אריאל

תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

ברחבה של קבר יתרו (נבי שועיב)

עם הקמת מדינת ישראל מנתה העדה הדרוזית כ-15.000 נפש, וכיום מגיע מספרם לכדי130.000 נפש, המתגוררים בכרמל, בגליל העליון ובגליל התחתון וברמת הגולן. הקמת המדינה הייתה מאורע מכונן בחייהם, שכן לראשונה בתולדותיהם הם זכו לחירות דתית שמעולם לא היתה להם במהלך  אלף שנות קיומם. לתפנית זו בחיי דרוזי ישראל היו השלכות חשובות על מערכת היחסים שהתפתחה בינם לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. אף נוצרה קירבה תרבותית מעניינת בין שתי אוכלוסיות אלה. לכך יש מספר ביטויים בולטים לשוניים ובדרכי חשיבה תרבותיות.

יצויין  כי על-פי האמונה הדרוזית, המוות הוא תהליך חסר משמעות שכן נשמת הנפטר מתגלגלת לגוף תינוק הנולד באותה שעה. על רקע זה יובן גם מדוע אין הגדרה של דיני אבל אצלם, ולא ציון יום זיכרון שנתי (יארצייט) וכד'. ואולם החיים המשותפים השפיעו רבות בתחום זה, וכיום הדרוזים אף זוכים רשמית לשבעה ימי חופש, אבל על נפטר; יש המציינים את יום השנה למותם של נפטרים, מניחים זרי פרחים על קבריהם וכד', כל אלה מנהגים העומדים בסתירה חריפה לאמונה הדרוזית.

לא זו אף זו, ניתן למצוא היום כיתובים "יהודיים" על מצבות של דרוזים, כגון, תנצב"ה, ז"ל.

בדומה לאמור לעיל, נוצרה אסימילציה בבחירת שמות פרטיים יהודיים, תופעה שנולדה כנראה על רקע שירות צבאי משותף של דרוזים ויהודים כמו גם לימודים משותפים במסגרות לימוד מגוונות, עבודה משותפת וכד'. דוגמאות של שמות כאלה: סוניה, עמוס, יפה, יגאל, צבי ועוד.

המחקר יתמקד בליקוט שמות כאלה מתוך אלפי תעודות נישואין של דרוזים, ובהמשך אף תיעשה בדיקה להבהיר את המניעים ל"אימוץ" שמות יהודיים כאלה.

ראו גם: להיות פרש הרוכב על שני סוסים דוהרים: מלחם באדר, דיוקנו של מורה