ישנה כת יהודית, שחבריה קרויים גם "בני המקרא", אשר לא קיבלה עליה את סמכותה של התורה שבעל פה, קרי המשנה, התלמוד וההלכה אשר נפסקה בעקבותיהם. את ראשיתה של הקראות קושרים בשמו של ענן בן דוד, אשר יצא לקראת סוף המאה השמינית כנגד סמכותם של הגאונים, ראשי הישיבות בבבל. בדרך הטבע, הסיבות שהביאו למעשהו של ענן בן דוד מתוארות בדרך שונה על ידי הקראים מכאן ועל ידי ה"רבניים", אלה שקיבלו את מרותם של הגאונים, מכאן. על פי הקראים מחה ענן בן דוד על התרחקותה של ההלכה שקבעו הגאונים מפשוטו של מקרא, כשהוא טוען כלפיהם שהם זייפו את האמת. הרבניים טענו כי מקור הויכוח היה רצונו של ענן לזכות בשררה. ענן, לדבריהם, היה בנו הבכור של ראש הגולה, אך עם מות האב בחרו הגאונים למשרה זו דווקא את בנו הצעיר, ובשל כך מרד בהם ענן. אך כדי שלא ייחשב למורד גם בעיני השלטון המוסלמי, טען ענן כי הויכוח בינו לבין הרבניים הוא ויכוח פנים-יהודי העוסק בעקרונות דתיים. ההולכים אחרי ענן בן דוד נקראו תחילה בשם "ענניים", ויחד עם כתות אחרות, שגם הן לא קיבלו עליהן את התורה שבעל פה, נעשו בסופו של דבר לקבוצה הכללית הקרויה בשם "קראים".
במהלך המאה התשיעית הוקמו קהילות של קראים במרכז העולם המוסלמי ובמזרחו. במאות העשירית והאחת-עשרה חל "תור הזהב" של הקראות. היתה זו תקופה של התבססות, הן מבחינה חברתית-גיאוגרפית והן מבחינת עושרה וגיוונה של יצירתם הספרותית. בירושלים, למשל, היה מעמדם של הקראים בראשית המאה העשירית כה איתן, עד שעלה בידם לאלץ את הישיבה המקומית ואת ראשיה לעקור אל רמלה. הקראים זכו למעמד מיוחד גם בחצרות השליטים במזרח, ובעיקר במצרים, שם שימשו כגובי מיסים, רופאים ופקידים. באותן מאות גובשו פניה של הקראות וזאת באמצעות חיבוריהם של ראשי דובריה - סלמון בן ירוחם, קרקסאני, סהל בן מצליח, יפת בן עלי ורבים אחרים - שחיברו פירושים למקרא, ספרי פולמוס ותעמולה, ספרות הלכתית, מילונים וספרי דקדוק ועוד כיוצא בהם.
פעילות קראית ערה התרחשה גם במזרח אירופה. על ישיבתם בקרים ידוע מן המאה השלוש-עשרה, ועל קהילות בפולין ובגליציה אנו שומעים כבר במאה החמש-עשרה והשש-עשרה. כשנתפסו מרבית השטחים שבהם ישבו הקראים בידי השלטון הרוסי, במחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה, זכו הקראים לחוק מיוחד שהבדיל ביניהם לבין הרבניים ופטר אותם מן המיסים שהוטלו על היהודים. בשנת 1836 הם אף זכו לשוויון זכויות מלא ברוסיה, בשעה שמעמדם של שאר היהודים בה היה בשפל המדרגה. ניסיונותיהם של הקראים להוכיח את קדמות ישיבתם בקרים הביאו אותם לטעון, שהם הגיעו לשם כבר במאה השביעית לפני הספירה, ושהכוזרים נתגיירו למעשה ליהדות קראית.
רובם של הקראים עלו ארצה מכל מקומות פזוריהם בשנים 1950-1960 והם יושבים כיום בעיקר באזור רמלה ומספרם למעלה מ-10,000 נפש.
מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, אמור (תשס"א 2001)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.