קץ התקופה: מות יעקב וגורל השבטים

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת ויחי -  בראשית מז 28- נ' 26

רמברנדט, יעקב מברך את אפרים ומנשה

ימיו של יעקב תמו. הוא נמצא עתה במצרים בחיק בנו היקר יוסף ועם כל בניו ומשפחותיהם. ההבטחה הגדולה לאברהם, "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב, ז), הועתקה ליצחק, שמעולם לא עזב את הארץ, וכעת הלפיד עובר ליעקב שכבר עזב את הארץ, אם במנוסה לחרן ואם מרצון למצרים, שם גם ימות. ומהי הדרישה של האב הקשיש מיוסף השר המצרי הכול יכול? "אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (מז, כט). הקשר לארץ חוזר ומודגש. לפני מותו אוסף יעקב את בניו ואומר להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים. זוהי נבואה שנודע לה כוח מאגי מהאיש הנוטה למות, נבואה המעצבת את בניו ומאפיינת את מהותם. לא רק דברים טובים אומר הוא להם אלא גם מילים קשות בעלות אופי דטרמיניסטי. אירועים חמורים שבוצעו על ידי כמה מבניו קבעו את גורלם. כך ראובן הבכור הביולוגי מואשם שבגד באביו וחש לתפוס את מקומו. התוצאה על מעשיו מצויה בברכה ליהודה, הוא זה שיעמוד בראש אחיו. גם שמעון ולוי זוכים למילים קשות מאוד: "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (מט, ו). לא נשכחה להם נקמתם המרושעת באנשי שכם. יהודה זוכה לתשבחות ומוכרז כמנהיג על אף שאינו הבכור, התנהגותו ובפרט כוח דיבורו החכם הכריעו עבורו.

עם מותו נלקח יעקב בהלוויה מלכותית לחברון למערת המכפלה, לקבר האבות, וזאת על פי בקשתו המיוחדת. כאן מושם דגש על הזיקה לארץ. יעקב יכול לגור במצרים, אבל יש לחזור לארץ, ואם נגזר למות מחוצה לה, אז יש להיקבר בארץ בקבר המשפחתי במערת המכפלה.

מתוך: י’ גתי, חוזרים לתנ"ך: פרשת השבוע של כולנו והוראת המקרא, ירושלים 2013