המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים - ראיון עם פרופ' קנוהל

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

* ראיון עם פרופ' ישראל קנוהל שערכתי ב-2012 עם הופעת ספרו 'השם'. 

פרופ‘ ישראל קנוהל, הופעת ספרך החדש, ’השם - המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים‘ (הוצאת דביר 2012), היא הזדמנות נעימה לשוחח אתך על מחקריך. 

הופעת ’השם‘ עוררה התעניינות עצומה בציבור וכל כלי התקשורת, כמדומני, סיקרו אותה. קולך נשמע בראיונות ברדיו, בטלוויזיה ובעתונות הכתובה, ומוסף העתון הנפוץ במדינה אף הקדיש לה כתבה נרחבת במיוחד. איך אתה מסביר את ההתעניינות הסוחפת הזאת? 

הספר יצא ערב הפסח ויש בו תיאוריה חדשנית לגבי יציאת מצרים. נדמה לי שזו הייתה הסיבה להתענינות התקשורתית.

מדוע הענקת לספרך את השם המצמרר, ’השם‘?

הרעיון היה של המו"ל ולא שלי.

כותרת המשנה של ספרך, ’המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים‘, מעוררת ציפיה למותחן בלשי מסוג צופן דה וינצ'י של דן בראון, שהיה כידוע לרב מכר בינלאומי. חובבי ההרפתקאות המיסטיות בתחום הדת בוודאי ייתענגו על מילים וצירופים כמו צופן, תעלומה, סודות עתיקים, ארועים דרמטיים וסודות גנוזים, המופיעים תדיר בספרך. מכאן השאלה הבלתי נמנעת: לאיזה קהל יעד כיוונת את ספרך?

כיוונתי את ספרי בעיקר לקהל הרחב. אני מפרסם עכשיו כמה מאמרים מחקריים בנושא זה (הראשון יצא לאור זה עתה בכתב העת vetus testamentum ואני מקווה בבא העת לכתוב ספר מדעי רחב יותר בשפה האנגלית). לכל אורך פעילותי המדעית הקפדתי לשלב כתיבה מחקרית "כבדה" עם כתיבה עממית יותר. אני חושב שהחוקרים בכלל וחוקרי המקרא בפרט, צריכים להשתדל לצאת ממגדל השן האקדמי ולשתף את הציבור הרחב בפרי עבודתם המדעית.

אתה טוען בספר שגילית תבניות ספרותיות סמליות הגנוזות במספרי הצלעות ובמספרי המילים של שירות מקראיות. התבניות נוצקו לצורך דתי - ייצוג השם המפורש יהו-ה, בדרך של גימטריה. הגימטריה ידועה ככלי פרשני בדברי התנאים וכן בתלמוד במדרשים ובקבלה. האם מהמסורת הארוכה הזאת שאבת את רעיון הגימטריה שבספרך? 

בספרי וגם במאמר המחקרי שהזכרתי לעיל הצגתי שתי אפשרויות שונות להבנת התבניות המספריות אותן חשפתי: האחת קשורה לשמש וללוח השנה השמשי שיש בו 52 שבועות (ומכאן השימוש בתבניות המספריות של 52 ו 26 ) או גימטריה של השם המפןרש שערכו המספרי הוא 26 . מתוך שיקולים שונים אותם הצגתי בספרי הכרעתי לצד האפשרות השנייה. הגימטריה מוכרת לנו הן מן העולם היווני הקלאסי והן מספרות חז"ל. אם אכן התבניות המספריות הללו מייצגות גימטריה הרי שיש לפנינו שימוש קדום יותר של גימטריה בעידן המקראי. אולם, ייתכן שדווקא הפירוש הראשון המקשר את התבניות המספריות ללוח השמשי ולא לגימטריה הוא הנכון.

האם אתה זוכר את הרגע שבו גילית שהארכיטקטורה של השירות שחקרת נועדה לסמל את הערכים המספריים של אותיות השם המפורש?

עבורי הרגע המלהיב היה דווקא בגילוי המבנה המספרי המשוכלל של מזמור ס"ח שאינו קשור בגימטריה אלא במספר 70.

מדוע יש לייצג את השם המפורש באמצעות צופן כאשר הוא מופיע באותו טקסט ממש בגלוי? למשל, במזמור ס“ח מופיע השם המפורש במפורש שלוש פעמים (בפסוקים 17, 21, 27), אז מה צורך בהצפנתו בדרכים מסובכות?

אני מניח שלתבניות המספריות בשירה המקראית היה תפקיד כפול: מצד אחד הן היו אמצעי שעשוי היה לסייע בשמירה מדוייקת של נוסח השירה. במיוחד אם מדובר במסירה על פה. הידיעה שבחלק מסוים, למשל בפסקת החתימה של השירה של ברכת משה (דברים ל"ג 29-27), יש 52 מילים היא אמצעי המסייע לזכרון ולמסירה מדויקת. מצד שני הבחירה במספר 52 דווקא ולא במספר אחר בוודאי כרוכה בסמליות מסוימת של מספר זה: אם משום שהוא מציין ערך מספרי כפול של אותיות השם המפורש או כאמור לחילופין בזיקה לשנת החמה (בהקשר זה יש לזכור את ההיגד בראש שירה זו "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו"). 

אתה טוען שראשוני הישראלים ייצגו את השמות האלוהיים באמצעות הערכים המספריים של אותיות השם האלוהי, ושערכים אלה הובעו במספרי הצלעות והמילים של השירות המקראיות. בתהלים ס“ח אתה מונה את הצלעות על פי פוקלמן (למעט פסוק 9). בביליה הבראיקה יש חלוקת צלעות  שונה (בפסוקים 4, 13, 15, 16, 17, 18 ועוד). מנין לנו שהחלוקה לצלעות של פוקלמן היא זו שתואמת את הכוונה של בעל(י) המזמור? אולי הם חשבו על חלוקה לצלעות כמו זו שבביליה הבראיקה או על חלוקת צלעות אחרת?

הלכתי בעקבות פוקלמן כי חלוקת הצלעות שלו בתהלים נראית בעיני בדרך כלל נכונה יותר. כך למשל בביבליה הבראיקה המילה "סלה" מוצגת באופן שיטתי כצלע נפרדת ולדעתי זו היא טעות.

הטענה בדבר הערך המספרי של האותיות מסתמכת על שתי דרכי חישוב: על פי גימטריה ועל פי שיטה אחרת שבה כל האותיות מקבלות ערך מספרי שבין אחת לתשע. לפי השיטה הראשונה השם המפורש מיוצג במספר 26, ועל פי השנייה - במספר 17. אתה טוען שהמספרים 17, 26 ו-52 (כפולה של 26) הם מספרי מפתח בברכת משה ובחלק מהמזמור בחבקוק. למה שייעשה שימוש בשתי שיטות מספריות באותו טקסט עצמו? 

שתי השיטות הן שיטות של גימטריה ושתיהן נהגו בעולם היווני הקלאסי זו בצד זו.

מניין לנו שמספר 26 חייב ליצג דווקא את השם המפורש? אולי 26 הוא פעמיים ’אהבה‘ (אהבה = 13) והוא בא לבטא את אהבת המאמין לאלוהיו?

כפי שהדגמתי לעיתים התבנית המספרית של 26 מילים באה בפסקה בה יש התיחסות מפורשת לשם המפורש. כך למשל פסקת הפתיחה של שירת האזינו (דברים ל"ב 3-1) מסתיימת במילים "כי שם יהו-ה אקרא, הבו גדל לאלהינו". מניין המילים בפסקה זו הוא 26 ודבר זה עשוי לחזק את הסברה כי המספר 26 קשור בשם אליו מתייחסים כאן במפורש: "כי שם יהו-ה אקרא". 

אתה מרבה לדבר על האל סיני. מיהו האל הזה וכיצד נקשרת אליו שיטת סימול שמות האלוהים בערכים מספריים?

השם סיני מופיע בבירור כשם אלוהי בתהלים ס“ח 18 וזאת בהקבלה לשם "אדני":  ”אדני בם – סיני בקדש“. אני סבור שהשם סיני, הדומה בצורתו לשמות "שדי" ו"אדוני", הוא גלגולו של אל הירח המסופוטמי "סין" שמרכזי הפולחן המובהקים שלו היו בערים אור וחרן שאת שתיהן קושר המקרא בסיפור קורותיהם של האבות. את האל סין נהגו כבר מקדמת דנא לסמל ואף לכתוב באמצעות המספר 30. ככל הנראה משום שהחודש הירחי הוא בן 30 יום.

האם התובנות החדשות שלך ביחס למוצאו של עם ישראל עולות בקנה אחד עם ההצעות שהעלית בספרך הקודם, מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך (2008)?

כפי שכבר שערתי בספרי מאין באנו, אני סבור גם עתה כי הקבוצה העיקרית של הישראלים הראשונים הגיעה מחרן וכי אחר שהתישבה בארץ התמזגו בתוכה גם יסודות מקומיים כנעניים. השינוי הוא ביחס לסיפור יציאת מצרים. בספרי הקודם שיערתי כי הגרעין ההיסטורי של סיפור יציאת מצרים קשור בקבוצה של לויים שיצאו ממצרים בהנהגת משה. בספרי הנוכחי אני מציע שיסוד מסורת הגאולה משעבוד מצרים בהתנסותם של ראשוני הישראלים בכנען שנחלצו משעבוד לאימפריה המצרית בסוף המאה ה-13 לפנה"ס.

מתוך עיוניך בתהלים ס“ח ובמקורות נוספים, הגעת למסקנה שעל פי המזמור בני ישראל היו משועבדים למצרים, אך לא במצרים אלא ברמת הגולן ושההר הקדוש לבני ישראל היה הר החרמון. מדוע אתה סבור שזו מסורת אמינה מבחינה היסטורית ולא עוד מסורת אידאולוגית בשלל המסורות המקראיות על ראשית ישראל?

ההשקפות של מזמור ס"ח מיוחדות וחריגות כל כך (למשל התפיסה שהחרמון הוא מקום  שכינתו הנצחית של האל) כך שהן נושאות חותם של מקוריות ארכאית ולא של עיבוד אידאולוגי מאוחר.

אתה מצביע על זיקה בין המהפך האמוני שחולל פרעה אחנתון לבין שורשי אמונת ישראל. איך הלווים ומשה יכלו ללמוד את התיאולוגיה האחנתונית כשידוע לנו שהמהפך האמוני של אחנתון שרד לא יותר מ-15 שנה, ושהבאים אחריו מחקו ממנו כל זכר?

כפי שהראו האגיפטולוגים ובראשם יאן אסמן, אף שדת אחנתון אכן נעלמה אחר זמן קצר, היא הטביעה חותם עמוק על השלב הבא של הדת המצרית המכונה בשם: הדת הרעמססית. בדת הרעמססית יש נטיה להכליל את האלים הרבים בתוך דמותו של האל הראשי אמון-רע. נטייה זו שאסמן מכנה אותה "מונותיאיזם אינקלוסיבי" בוודאי התפתחה בהשראתו של אחנתון. בספרי החדש טענתי כי התפיסה התיאולוגית המתגלה במזמור ס"ח גם היא תפיסה אינקלוסיבית המזהה את מכלול האלים כדמות אחת - אלהים. כך אומר מחבר המזמור "סלו לרוכב בערבות ביה שמו" (פס‘ 5). הוא מזהה כאן את הרוכב בערבות, דהיינו האל בעל רוכב העננים (באוגרית: רכב ערפת) עם "יה". באותו אופן יש לדעתי להבין את ההיגד "מפני אלהים זה סיני" (פס‘ 9). לפי סברתי במילים "אלהים זה סיני" יש זיהוי של האל סין-סיני עם אלהים.

העולם האקדמי בנוי חוגים-חוגים מדורים-מדורים. לאור מציאות רבת שנים זו יהיו בוודאי שיטענו שאת שאלת האמינות ההיסטורית צריכים לחקור ההיסטוריונים במתודות המקובלות בדיסציפלינה שלהם, ולא חוקרי מקרא. מה תשיב להם?

אני חושב שזו חלוקה מלאכותית ומופרכת. אני עצמי למדתי בעת לימודי לתואר ראשון ושני כעשרה קורסים בחוג לתולדות ישראל. לעומת זאת למדתי בכל מהלך לימודי באוניברסיטה רק שלושה קורסים בחוג למקרא. כך שאפשר לומר שבאופן פורמלי אני בהכשרתי האקדמית היסטוריון ולא חוקר מקרא.

איך קורה שאדם המגדיר את עצמו כאדם דתי-אותודוקסי מציג תיאוריה על ראשית ישראל הסוטה במובהק ממסורת יציאת מצרים שהיא כל כך דומיננטית בתורה?

כבר הורה לנו רבי אברהם בן עזרא כי על הפרשן לבקש בראש ובראשונה את האמת כפי הבנתו ושכלו.

האם אתה מאמין במעמד הר סיני ובתורה מן השמים?

אישי ומורכב. 

מה היית מגדיר כהישג המחקרי החשוב ביותר שלך עד כה?

אני חושב שההישג החשוב ביותר שהשגתי עד כה הוא שינוי המוסכמות שרווחו במחקר ביחס למקורות הכהניים P  ו-H. החידושים שלי בתחום זה היו לצנינים בעיניהם של חוקרים לא מעטים. אף על פי כן התקבלה דעתי ה"מהפכנית" בדבר קדימתו של מקור P  ביחס למקור H כמעט על דעת כל חוקרי המקור הכוהני בעולם. אני מרגיש שאני עתה בתחילתה של תגלית דומה מבחינת חשיבותה המחקרית. להבחנה בדבר קיומם של מבנים ספרותיים-מספריים בשירה המקראית העתיקה תהיינה לפי הערכתי השלכות מפליגות לגבי הבנת ראשית היצירה המקראית והולדת האמונה המקראית. אני מרגיש שאני רק בראשית הדרך בתחום זה אך אני מקווה שאזכה להשלים את המלאכה.

את דרכך המדעית התחלת בחקר התלמוד. מתי החלטת לעבור לחקר המקרא? מה גרם לכך?

הייתי דוקטורנט בתלמוד ובאופן אקראי הגעתי להתעניין במחקר הספרות הכהנית וגיליתי את התגלית שתוארה לעיל. בסופו של דבר החלטתי לנטוש את הדוקטורט שכתבתי על התלמוד הירושלמי ולהתמסר לחקר המקורות בתורה.

האם יש לך תחביבים? 

ספרות יפה, קולנוע, טיולים.

תודה רבה לך, פרופ' קנוהל, על דבריך. 

ולסיום כמה מילים על המחבר:

פרופסור ישראל קנוהל מופקד על הקתדרא למקרא ע"ש יחזקאל קויפמן באוניברסיטה העברית. כמו כן לימד כמרצה אורח באוניברסיטאות ברקלי, סטנפורד ושיקגו.

פירסם מחקרים רבים. ספרו "מקדש הדממה" (הוצאת מאגנס, תשנ"ג), זכה בפרס שקופ לחקר המקרא. ספרו "בעקבות המשיח" (הוצאת שוקן תש"ס) התפרסם בשמונה שפות. כמו כן חיבר את הספר רב-המכר "מאין באנו" (הוצאת דביר 2008).

ראו גם: המלחמה הראשונה והעלומה של ישראל ומזמור ס"ח בתהילים