הרצל חקק, משורר
 |
| דרך עפר בשילה |
אִישׁ הַבְּשׂוֹרָה לֹא בָּא מִן הַקְּרָב
לְבֵיתִי. חֶרֶשׁ כָּתַבְתִּי מְגִלָּה
לְאַחַי בְּדוֹרִי. בְּלֵילִי.
וְהִנֵּה רְאִיתִיהָ. לֹא יָדַעְתִּי שְׁמָהּ.
אָמְרוּ לִי: יָבְשׁוּ פָּנֶיהָ. כַּלָּתוֹ
שֶׁל עֵלִי.
כָּלְתָה הָרָעָה, וְרָאִיתִי שִׂיחִים.
מוֹלַדְתִּי. סְמָלִים נֶחֱרָכִים בְּהָרֶיהָ.
נָגַע בִּי בִּכְיָהּ שֶׁל כַּלָּתוֹ
וְקוֹרֵעַ. נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִירֶיהָ.
רָעַד עֻבָּרָהּ. עַל הִלָּקַח אֲרוֹן הַבְּרִית
וּמֵת עָלֶיהָ חָמִיהָ. קוֹלוֹ. צַעֲקָתָהּ הַקָּשָׁה.
אֲרוֹן נִשְׁמָתָהּ. נִלְקַח מִמֶּנָּהּ אִישָׁהּ.
 |
| עצי הזית זוכרים הכל |
נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתָהּ:
"בָּאתִי מִזְּמָן אַחֵר.
הַאִם לְלֹא הָאָרוֹן
נִחְיֶה מֵעַתָּה בִּזְמַן הֶסְתֵּר".
וְהָיָה עוֹלָלָהּ בְּשִׁלְיָתוֹ מְפַרְפֵּר בַּחַלּוֹן
וּבְשָׂרוֹ צְמַרְמֹרֶת. דִּמִּיתִי לְנַפְשִׁי
מֵעַל רֹאשׁוֹ עַנְנֵי כָּבוֹד.
זָהָב, כְּרוּבִים, כַּפֹּרֶת.
בָּכְתָה אֵלַי כַּלָּתוֹ, וְרָאֲתָה נִשְׁמָתִי
מְדַדָּה לַשָּׂדֶה. לְתֵל אָפֵק. וְקוֹל דּוֹדָהּ
בִּפְעִימוֹתֶיהָ, בַּדְּרָכִים דּוֹפֵק.
אִישׁ הַבְּשׂוֹרָה קוֹלוֹ הָלַךְ מִמֶּנָּהּ
מַדָּיו קְרוּעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ.
 |
| באר מים בשילה |
"לְבַקֵּשׁ לָאֲרוֹן הַזֶּה עֵדוּת.
לָתֵת לְדוֹרוֹ תֹּכֶן, כַּפָּרָה, פְּדוּת".
שְׁמַעְתִּיהָ: "הֱיֶה אַתָּה אִישׁ בְּשׂוֹרָה.
סַפֵּר לְדוֹרְךָ כִּי נֶהֶפְכוּ עָלַי צִירַי.
יָקוּמוּ מִן הַשִּׁבְיָה וְהַשֵּׁבֶר
בַּלְּבָבוֹת. וְהָיָה בְּנִי לְשִׁלְיָה, לְאוֹת,
וְנָתַתִּי שְׁמוֹ, אִי כָּבוֹד".
בְּשׁוּק מַחֲנֶה יְהוּדָה סָבַבְתִּי אַחַר עֵינֶיהָ
נוּגוֹת. אֶל הָרְחוֹב וְאֶל הַמַּדְרֵגוֹת.
פָּנֶיהָ רָאִיתִי אֵלֵינוּ, כִּי נֶהֶפְכוּ צִירֶיהָ
עָלֵינוּ. נָעוֹת שְׂפָתֶיהָ לְבַשֵּׂר לְלִבִּי. קוֹלָהּ
נִשְׁמָע. אֲהַבְתִּיךְ, לָחַשְׁתִּי לְעֵינֶיהָ נִרְכָּן.
וְהָלַכְתִּי אַחַר לִבָּהּ אֶל הַמִּשְׁכָּן. וְהַתְּפִלּוֹת.
מַשָּׂאָהּ לָקַחְתִּי וּכְבוֹדָהּ.
וְנָשָׂאתִי שָׁחוֹחַ שְׁאֵלוֹתֶיהָ וְקוֹלוֹ. עַד בָּאתִי
לַמַּדְרֵגוֹת, לִרְחוֹב שִׁילֹה.
* צילומים: הרצל חקק
 |
| חורבה עתיקה בשילה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.