כמה שנים נמשך שעבוד מצרים על פי האמונות והדעות שבמקרא?

פרעה

כמה שנים נמשך שעבוד מצרים? לכאורה התשובה על שאלה זו נאמרה מפורשות בדברי ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום עינו אותם ארבע מאות שנה" (טו, יג). עם זאת מוסרת התורה, בעת סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, נתון שונה במקצת: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב, מ). אפשר היה לכאורה לפשר בין שני נתונים אלה מתוך הנחה כי לפי מסורת זו ישבו בני ישראל במצרים שלושים שנה קודם שהחל שעבודם שם, שעבוד שהתמיד במשך ארבע מאות שנים נוספות.

אבל בנסיון אפשרי זה של פשרה לא נפתר קושי גדול העולה מן הסיפור המקראי. לפי לוחות הזמנים והשמות שהתורה מציעה, מתברר כי קהת, בנו של לוי, היה בין היורדים עם יעקב אל מצרים (בראשית מו, יא) וקהת הריהו אביו של עמרם, אבי משה. משה יצא ממצרים, כמסופר בתורה, בהיותו בן שמונים שנה, ומסתבר שאין שום דרך לקבוע כי חיי קהת ועמרם גם יחד נמשכו 320 (או אפילו 350) שנה. מה עוד שהתורה עצמה קובעת שקהת חי 133 שנים (שמות ו, יח) ומספר שנות חיי עמרם היה 137 (שם, פסוק כ), והרי לא מעט משנותיו של קהת חופפות לשנותיו של עמרם בנו. בשל קושי זה מצאנו במקורות נסיונות רבים ומגוונים לקבוע ששנות השעבוד נמשכו פחות מ-400 שנה, כשהתשובה המקובלת ביותר מדברת על 210 שנים בלבד. כך, למשל, בחיבור בשם "סדר עולם" שנתחבר בארץ ישראל במאה השלישית לספירה. לפי חיבור זה מתחיל מניין 400 השנים כבר עם לידת יצחק, שכן מרגע זה יש כבר לאברהם זרע שהוא גר "בארץ לא לו" (כנען). לפי פרשנות זו לדברי ה‘ בברית בין הבתרים, הרי שאפשר להפחית מן המספר 400 את שנות חייו של יצחק עד לידת יעקב (60 שנה) ואת שנותיו של יעקב עד שירד למצרים (130) ובכך להגיע אל המספר 210. בדרך זו ניתן לשמור על כל הנתונים הנמסרים בתורה, דבר שנראה לבעל "סדר עולם" חשוב במיוחד, כנגד טענות המפקפקות במהימנותה של התורה.

בדיעבד, לאחר שנקבע מספר זה, מצאו לו חכמים (מדרש בראשית רבה צא, ב) מעין אישוש בסיפור המקראי עצמו, וזאת בדברי יעקב השולח את בניו להביא אוכל ממצרים בזמן הרעב: " הנה שמעתי כי יש שבר במצרים, רדו שמה..." (בראשית מב, ב), והרי מילת "רדו" בגימטריא (כלומר על פי חישוב ערכן המספרי של האותיות, ר=200, ד=4, ו=6) היא 210, ולפי זה נזרקה נבואה מפיו של יעקב, שידע כי זו תקופת הזמן שבה ישבו צאצאיו בארץ שאליה הוא שולח אותם כעת.

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, לך לך, (תשס"א 2000)