יוכי ברנדס, שבע אימהות: הנשים הגדולות של התנ"ך

ד”ר צביה רחימי שפרן

ממליצה על הספר: יוכי ברנדס, שבע אימהות: הנשים הגדולות של התנ"ך, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, אור יהודה תש״ע 2010

כנרת זמורה-ביתן

שם הספר מסקרן. המילים: ׳אמהות׳, ׳נשים גדולות׳ ו׳תנ״ך׳ מעוררות את המחשבה שהספר הוא על שרה, רבקה, לאה ורחל. אבל למה כתוב ׳שבע אמהות׳ תוהה הקורא, הרי בתורה נזכרות רק ארבע: שרה, רבקה, רחל ולאה! הקורא המסוקרן מופתע עוד יותר כשהוא פותח את הספר ולומד, שהאמהות שמאופיינות בכותרת כ׳נשים הגדולות של התנ״ך׳ הן בכלל לא נשות האבות של ספר בראשית אלא בת לוט (אמו של מואב), תמר כלתו של יהודה, מרים הנביאה, בת פרעה, רות המואביה, מיכל ואסתר! 

זו יוכי ברנדס. היא מפתיעה. וההפתעה פותחת פתח לסקרנות. ברנדס מפרשת את הכתוב על הנשים הגדולות הללו כשהיא מערבת הסתמכות על מקורות יהודיים, לא תמיד מרכזיים בתודעה היהודית הרווחת, חדשנות, קורטוב של חוצפה נשית, ביטחון בידע אישי וקסם כתיבתי רב.

הנרטיב המקראי סביב שבע הדמויות הוא מצומצם ולעתים אפילו בלתי פרסונלי, כמו במקרים של אמו של מואב ובת פרעה. המדרשים מוסיפים פרטים מסוימים, הנוגעים לשם, לעשייה ולפרשנות על העשייה.

האמירה "שבעים פנים לתורה" מקבלת בספר זה הדגמה, המחשה ומשמעות, המתאימה לזמננו, כאשר נימות פמיניסטיות שזורות בעשייה המיוחסת לנשים אלו, המהוות נדבך חשוב בתולדותינו. 

אין בספר התנגדות לראיה הרווחת של המקרא במהלך הדורות, אלא העשרה וצפייה מנקודת מבט אחרת, נשית. 

יוכי ברנדס מציעה לקוראיה דרך חדשה של קריאת פרקים נבחרים בתנ”ך: ׳אני הולכת בדרך שמתווה לי האר"י הקדוש ומנסה להעניק לתנ"ך קריאה שנובעת משורש נשמתי הייחודי, שניתן רק לי. אני לא רש"י ולא רמב"ן ולא אברבנאל – וגם לא יחזקאל קויפמן, נחמה ליבוביץ או יואל בן נון. אני יוכי ברנדס, ואני צריכה לפרש את התורה כמו יוכי ברנדס. לו הייתי צריכה לפרש אותה כמו מישהו אחר, הייתי נבראת עם שורש נשמתו ולא עם שורש נשמתי׳ ( עמוד 12)

לקורא בספר מזומנת פגישה מאתגרת, בוחנת, כתובה בצורה קולחת עם: אנשים, דעות, מקורות (ללא ציון מפורט), תבניות חשיבה, המזמינות לראייה אחרת ורבת פנים.

* ד”ר צביה רחימי שפרן היא מחנכת וחוקרת חינוך. פירסמה מאמרים רבים ואת הספרים: אני רעב לאמת - מסע בשבילי חייו של הרב ד"ר דוד שפרן, רחובות 2015; וההכשרה לתפקידים חדשים בקרב המורים בישראל - המקרה של מיסוד תפקיד המורה המאמן, ירושלים 2003.

מתוך: המלצות על ספרים תשע״ה 2015