יום רביעי, 17 ביוני 2015

יאיר זקוביץ, משמיע שלום מבשר טוב: שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים

ד“ר יוספה רחמן, מכללת לוינסקי, מכללת סמינר הקיבוצים והמכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון
ממליצה על הספר: יאיר זקוביץ, משמיע שלום מבשר טוב: שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, חיפה תשס"ד, 196 עמודים
הוצאת אוניברסיטת חיפה
"שם העיר ירושלים נדרש מלשון שלום" כותב זקוביץ, "...והנה יש והמילים שמחה ושלום נרדפות.. ושלום ירושלים היא שמחתה” (עמ' 113). ואכן, שבע נבואות החזון לשלום ירושלים המכונסות בספר זה, אומרות שלום ושמחה. זקוביץ מודה שמבחר החזונות בספר הוא "אישי ושרירותי” (עמ' 18), אך דומני שסדר ההצגה של החזונות איננו שרירותי. יתרה מזאת, הוא החידוש העיקרי בספר. שבע נבואות החזון מאורגנות כתמונות בתערוכה, ודווקא משום כך מזמינות כל מי שלבו חפץ לסדר אותן מחדש, ולשמוח בדרכו שלו את שמחת סידורם של החזונות על ירושלים. ברצוני להאיר את סדר ההצגה של החזונות בספר על פי דרכי, במבט מלמעלה, מתוך כוונת מכוון לא לחשוף יתר על המידה את פרטי הניתוח הפילולוגי הדקדקני שבגוף הספר. 
בהמשך לדרכו של ספר בראשית הפותח במוטיב האור, גם  החזון הראשון (ישעיהו ס) בספרו של זקוביץ "מאור הבריאה לאור ירושלים", סובב סביב מוטיב האור. לפיכך העיון בפרק מצומצם, ומתייחס לפסוקים א-הא, יט-כ בלבד. הוא פותח  במילים "קומי אוׄׄרי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח", ומסיים  את פיתוחו של מוטיב האור במילים "...כי ה' יהיה לך לאור עולם/ ושלמו ימי אבלך". בין ההתכתבויות של החזון עם בראשית א ועם פרקי מקרא אחרים ראויה לציון העובדה שלדברי זקוביץ, מתרקם בפרק מעין מדרש על סוד כפל בריאת האור בימים הראשון והרביעי, בבראשית א (עמ' 40). החזון השני "ונהר יצא מעדן– מבית ה' אשר בירושלים" (יחזקאל מז, א-יב ) הוא חזון של מים. בדומה לאור בחזון הראשון גם מים הם במידה זאת או אחרת, הוויה חובקת יקום, וגם הם עיקר העיון. כשם שבישעיה ס נזכרים צדיקים והעדרו של חמס בעיר אך מעט, גם בחזון השני אין כל התייחסות מפורשת למוטיב הצדק. מדובר בחזון המתאר חלק מסיור שמימי במקדש השלישי ובחצרותיו. הסיור מודרך על ידי מדריך שמימי. בתחילתו של פרק מז הוא מנחה את יחזקאל לשבת בפתחו של בית המקדש, בחזית הפונה למזרח כשלפתע "...מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה...". זרימתם מתגברת, וביציאתם מאזור המקדש הם הופכים לנחל מפרה שממה המגיע עד לאזור ים המלח. ומצמיח בסביבתו, כנראה במהירות מופלאה, עצי מאכל. בעצים אלה אין קמילה, ועליהם המוזנים ממי המקדש, משמשים לתרופה. זקוביץ מיטיב ליצור אנלוגיה בין חזון זה למוטיבים מספר בראשית דוגמת הנהר היוצא מעדן (ב, י-יד) ועוד. מבחינה זו, סדר הצגת החזונות בספרו ממשיך לדבוק בספר בראשית כנקודת מוצא לבניית רצפים, אולם לעניות דעתי, הרצף אור (ישעיהו ס) - מים (יחזקאל מז) ממשיך רצף קודם בספר בראשית, הרצף הפותח בבריאת האור ביום הראשון וממשיך אל מלאכת המים שהחלה ביום השני, אך הסתיימה ביום השלישי. כדאי לקרוא כיצד דמיונו העשיר של זקוביץ מוליך את רשת האסוציאציות גם לעבר המשכו של בראשית א, וגם למחוזות רחוקים יותר בספר בראשית ומחוצה לו. 
כידוע, גן עדן ובית ה' (משכן ומקדש) קשורים שניהם לאידאה של שלמות, של הרמוניה, של קרבת א-לוהים ושל צדק. הנוף הגשמי של גן עדן היה משוקע בנופי המשכן והמקדש. כתבו על כך, למשל, ל' מזור, "הקשר הדו-כיווני בין גן העדן והמקדש", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, יג, עמ' 42-5 וכן י' קיל, ספר בראשית (דעת מקרא), ירושלים תשנז, כרך א, מבוא, עמ' 120-102. כיון שתמונות המים והפריחה האגדית בחזון השני מתחברות לגן עדן, אך טבעי הוא שבנקודה זו של סדר הבאת החזונות על ירושלים מביא זקוביץ שני חזונות נוספים, המחברים בדרכים שונות, בעיקר לקראת סופם, בין בית המקדש אשר בירושלים לבין גן עדן. החזון השלישי, נבואת החוטר (ישעיהו יא, א-ו), "וגר זאב עם -כבש ונמר עם-גדי 
ירבץ", מכונה על ידי זקוביץ "גן עדן בהר הקודש בירושלים", ואילו כותרתו של החזון הרביעי (ישעיהו סה, טז ב – כה) המסיים בהר הקודש, היא "קיצור תולדות ירושלים מן הבריאה ועד גן עדן". לדבריו, חזון זה מחזיר אותנו אל הפסוק הראשון בספר בראשית הקודם לבריאת האור משום שממש על סף פתיחתו הוא מתאר את אחרית הימים בירושלים כבריאה של "שמים חדשים וארץ חדשה". בהקבלה לחזון החוטר המתאר מגורים משותפים בין נטרפים לטורפים מסיים גם החזון הרביעי: "זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל-תבן ונחש עפר לחמו". נקודה נוספת משותפת כאן היא הופעתו של הנחש משום ש"אי אתה יכול לצייר תמונת גן עדן ללא נחש" (עמ' 94-93 וכן 123). שלא כמו בשני קודמיו, בחזון השלישי בולט מוטיב הצדק: מובלטת רוחניותו של המנהיג, החוטר, ועובדת היותו שופט צדק.
בשביעיית החזונות מופיע גן עדן פעם נוספת, אך לא בחזון הבא, החמישי, אלא בחזון השביעי. פיצול מובחן זה בין גן העדן בחזונות מספר שתים עד ארבע, לעומת החזון השביעי מזמין מעצם טיבו הסבר, ואכן זקוביץ  מציע אותו לא לפני החזון החמישי "מלך ירושלים - עני ורכב על חמור” (זכריה ט, ט-ו), והחזון השישי ("מתן תורה בירושלים [ישעיה ב, ב-ה ]) "והיה ׀ באחרית הימים נכון יהיה הר בית-ה' בראש ההרים...". ההתייחסות למלך ירושלים בחזון החמישי היא מעין השלמה טבעית למה שמדובר בנבואת החוטר (החזון השלישי), אולם בניגוד לחוטר המשליט צדק ומשפט בארץ, יש לדעת זקוביץ למלך בחזון החמישי תפקיד ייצוגי בלבד. בגלל מכנים משותפים בין החזון השלישי לרביעי, המדברים כל אחד בדרכו על אחוות החיות, הטורפים והנטרפים, מתאים לפתח ולהוסיף ממד חדש לדמותו של המנהיג רק עם תום ההתייחסות לחזון הרביעי. בחזון השישי, על מתן תורה בירושלים, גלום לטעמי שיא המתאים לחתום את ששת החזונות שזקוביץ רואה בהם מקשה עקרונית אחת. אני נמנעת מלהגדירה כאן כדי לא לחשוף את סוד הרחקתו של החזון השביעי אל סוף הרשימה. 
עד כאן נעזרתי בדבריו של זקוביץ, אך גם ניסיתי להבין בדרכי שלי את הסידור של שבעת החזונות הפלאיים על אחרית טובה לירושלים. הפיתוח המדוקדק של הקשרים בין החזונות השונים בינם לבין עצמם ובינם לבין קטעים מסוגות שונות במקרא, סוגת הסיפור וסוגת החוק, מדומה על ידי המחבר ל"רשת של קורי העכביש של השיח הפנימי": טקסט מהדהד טקסט המהדהד טקסטים נוספים. לכן אין להתפלא על קישורים פנימיים נוספים בין החזונות השונים.
נחזור עתה להקשות על הצבתו של חזון גן העדן הרביעי, בסוף הרשימה, במקום השביעי. מדובר בחזון  שזכה בספר לכותרת מלבבת "גן עדן עירוני ברחובות ירושלים” (זכריה ח, ד- ו ) - "...עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים...". מדוע הוא הוזח אל סוף הרשימה? אני מציעה לקוראים לפתוח את הספר ולמצוא את התשובה, לא לפני שאציין את ההערה המאלפת של זקוביץ כי בניגוד למילה "זקנים", המילה "זקנות" מופיעה במקרא רק בכתוב זה.

במבוא לספר ובגופו משתמש זקוביץ במונחים ביקורתיים כגון ישעיהו השני, ישעיהו השלישי ודומיהם שאינם תואמים את תפיסתי, אולם מבחינתי, אורה של ירושלים באחרית הימים הבוקע מרוב הפינות בספר מאפשר לדלג עליהם מבלי לפגוע במה שנחשב בעיניי שלמותו העקרונית של הספר. סוף דבר, בספר הנוכחי הפגין פרופ' זקוביץ יצירתיות מלבבת במסגרתו של מחקר פילולוגי קפדני ומסועף, וכך לשמחתי בא אל העולם ספר מבשר טוב.

אין תגובות:

פרסום תגובה