הוראת מגילת אסתר: לימוד דרך סינמה – סיפורו של אלאדין וסיפורם של מרדכי ואסתר

עדינה הכהן-זבלוקי, האוניברסיטה העברית

עדינה הכהן-זבלוקי

מבוא

ברצוני להציג אפשרות הוראה של מגילת אסתר בצורה בלתי פרונטאלית על ידי שימוש במדיה של סינמה. שילוב מיומנויות מגוונות בהוראה ולימוד יצירתי, פותחים בפני התלמידים דלת לעולם מופלא "מחוץ לקופסה", או יותר נכון מחוץ לכיתה המרובעת שהם יושבים בה כל היום. במקום לקבע את מחשבות התלמידים ואת יכולותיהם ללמידה פרונטאלית, העתקה מהלוח, שינון חומר (הנגיש להם בכל מקרה בכל האמצעים האלקטרונים שבידיהם) ומבחנים יבשים, ניתן לאתגר אותם לחשיבה יצירתית. חוויה המאפשרת להם להתבטא בצורות שונות ולחוות למידה בערוצי תקשורת שונים. למידה כזו יכולה להיות מובנת, מהנה, ואף לעזור לתלמידים עם קשיים בכתיבה, הבנת הנקרא וקשב וריכוז להצליח בלמידה מבלי להיחסם על ידי הקשיים הללו. הרבה כיתות הן הטרוגניות ומצריכות מהמורה לחפש דרכים שונות להגיע אל כל תלמיד ולתת לכל תלמיד אפשרות ללמוד ולפרוח.  

Aladin - illustré par Albert Robida - Paris - Imagerie merveilleuse de l'Enfance - Illustration de la page 4

פורים שחל בו תשעה באב

יוסף עוזר, משורר

Edwin Longsden Long,  Esther haram, 1878

נְתָאֵר לָנוּ שֶׁמָּרְדְּכַי הַיְּהוּדִי

הָיָה נִבְחַר לִמְלֹךְ עַל 127 מְדִינוֹת.   

נְתָאֵר: וַשְׁתִּי הִיא שֶׁמַּדִּיחָה אֶת הַמֶּלֶךְ

וּמַמְלִיכָה אֶת מָרְדְּכַי.

וְלֹא הָיִינוּ נִכְלָמִים מִמְּחִיאוֹת כַּפַּיִם

שֶׁמְּקַבֶּלֶת עַד הַיּוֹם אֶסְתֵּר הַנֶּאֱנֶסֶת.

מַסֵּכוֹת עוֹטוֹת בְּנוֹתֵינוּ כָּל פּוּרִים. 

קדש, קדש ברנע ומבצע קדש

נסיון לתאר את יציאת מצרים במפה

היישוב קדש, או בשמו המלא קדש ברנע (במדבר לב, ח; לג, לז; לד, ד), היה נווה-מדבר חשוב בחצי האי סיני, והוא מוזכר גם בתיאור הגבול הדרומי של הארץ (לד, ד). קדש נזכרת כבר בסיפורים על אברהם ויצחק (בראשית יד, ז; טז, יד; כ, א), אך רוב המסורות הקשורות במקום זה הן מתיאורי נדודי ישראל במדבר. משם נשלחו המרגלים לתור את הארץ, ולשם חזרו (במדבר יג, כו; דברים א, יט ואילך; יהושע יד, ו-ז, ועוד); שם מתה מרים ושם נקברה (במדבר כ, א); משם שלח משה שליחים אל מלכי אדום ומואב כדי לבקש לעבור בארצותיהם (במדבר כ, יד-כא ועוד); בקרבת מקום, בהר ההר, מת אהרן (במדבר כ, כב ועוד); שם ישבו בני ישראל ימים רבים (דברים א, מו) ומשם החלו לנדוד במדבר (דברים ב, יד).

מבעד לפריזמה מאירת פנים: ונייטה לפרשת משפטים

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

שבת בין הערביים, מסתורין. געגועים בצוותא של ניגון לעולמות שמעבר. מאה הברכות של אותו יום הפותחות כולן ב"ברוך אתה" האינטימי, מנויות כבר כמעט כולן. ה"אתה" הישיר, הקרוב, הבלתי אמצעי כביכול, מתמזג בשירה הפותחת במנחה "אחה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל בארץ". נפלו מחיצות. אלוהים שמשורר התהלים אומר עליו "כִּֽי אַתָּ֤ה ה' עֶלְי֥וֹן עַל כָּל הָאָ֑רֶץ מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל כָּל אֱלֹהִֽים" (תהלים צ"ז,ט') ושהפרשן המלבי"ם אומר עליו "כי אתה, על ידי משפטיך, נעשית עליון על כל הארץ, שיכירו הכל שאתה העליון והסבה הראשונה"- מתרפקים עליו ב"אתה" כאילו הנעלה חובק מרחוק את הקרוב, ואומרים לו "עמך ישראל", משל יש לו  לקונה שמים וארץ קניין מיוחד בתוך הקניין כולו. "וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד יְמִינִֽי" (שם ע"ג,כ"ג) אומר המשורר, וחותם שירו בתיבות "וַאֲנִ֤י קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י ט֥וֹב שַׁתִּ֤י׀ בַּאדֹנָ֣י יְ.קֹ.וִ֣.ק מַחְסִ֑י" ( שם,כ"ח). מה הוא הגשר הזה בין וַאֲנִ֤י המאמין הרתוק זעיר זעיר לארץ לבין אלוהיו המשוטט באדנות ביקום ומלואו, מהו ה'אני' וה'אתה', גשר ברזל - גם אין למוש אותו? גשר מיסטי המרחף כמשל? דימויים אלגוריים? מהות? 

זמן ערום

דיתה שביט, ציירת, סופרת ומשוררת  

זמן מסמא עיניים

זְמַן עָרוּם

מִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה

מְסַמֵּא עֵינַיִים

צְעִירוֹת

מֵרְאוֹת

נְכוֹחָה

רְעוֹת

בִּשְׂדוֹת 

זָרִים.

דרכים לפיענוח סיפור מקראי

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הסיפור המקראי תחת זכוכית מגדלת

הדברים הבאים הם בחזקת צרור מפתחות שיסייעו לכם לפתוח דלתות לעולמות המשמעות של הסיפור המקראי, אבל אם תישמו אותם באופן מושכל תגלו שהם  שהתגליות המקראיות הופכות מהר מאד גם לתגליות על עצמכם ועל מורכבות המצב האנושי.
ובכן,
בבואכם לפענח סיפור מקראי תנו לבכם לתופעות הבאות כדי לרדת לצפונותיו:

כתיבת עבודה סימינריונית: הבטים מהותיים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

העבודה הסימינריונית היא גולת הכותרת של הלימודים האקדמיים לתואר ראשון. במחקר רציני ומאומץ תחוו בוודאי את חדוות הדעת המשכרת כמו גם שעות של קושי ושל תסכול שהן חלק בלתי נפרד מדרך המחקר. מטרת ההארות שלהלן היא להבהיר לכם את משמעותה של העבודה הסימינריונית כדי שתוכלו להפיק ממנה את מירב התועלת ולבצעה ביעילות תוך פרק זמן סביר. 

המייחד את העבודה הסימינריונית ממבחנים ומתרגילים הוא שבמבחנים ובתרגילים המרצים קובעים עבורכם את הנושאים ואת חומרי הקריאה, בעוד שבעבודה הסימינריונית לא רק שאתם עצמכם בוחרים את התכנים ואת חומרי הקריאה אלא גם קובעים את המטרות, הדגשים, הטענות והמסקנות. עבודה סימינריונית היא עבודה אישית וייחודית שבה כל אחד מוזמן לבחור בנושא המושך את לבו מתוך התחום הרחב של הקורס שבמסגרתו היא נכתבת. העבודה הסימינריונית איננה מבוססת כמו המבחן על היכולת לזכור דברים אלא על היכולת לחשוב עליהם, להפנימם וליישמם להקשרים מתחדשים. החוקרים הם יצרני הידע, והידע האנושי הוא פרי מאמץ מצטבר של דורות של חוקרים. בעבודה הסימינריונית אתם מתנסים במעבר מצרכנות הידע לייצורו, ואף שלא תדרשו לחדש חידושים מחקריים - אם כי ייתכן מאד שתגיעו לכאלה(!), תחוו לפחות מהבחינה האישית-ביוגרפית את חוויית ייצור הידע.

עבודה סימינריונית במקרא - הנחיות טכניות לכתיבה אקדמית

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כתיבה אקדמית נעשית על פי כללים. ישנן שיטות שונות. המשותף לכולן הוא הדרישה לניסוח הדברים באופן אחיד, עקיב ואובייקטיבי. הנה השיטה הנפוצה, אם כי לא הבלעדית, לכתיבת עבודה אקדמית (עבודה סימינריונית או אחרת) על פי כללים. 

1. הקף העבודה: בתיאום עם המורה. אפשר להוסיף  נספחים על פי הצורך (מפות, טבלאות, רשימות, מקורות). מבנה בסיסי: שער, תוכן עניינים, מבוא, גוף העבודה (פרקים ותתי-פרקים), סיכום, נספחים (אופציונלי), רשימה ביבליוגרפית, רשימת קיצורים (קיצורים שאינם קיצורים ביבליוגרפיים).

כתיבת עבודה אקדמית במקרא: מבחר מספרות העזר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הספר המרכזי בתחום זה הוא:

 Booth, Wayne C., Gregory G. Colomb, and Joseph M. Williams, The Craft of Research. Chicago Guides to Writing, Editing, and Publishing. Fourth Edition, Chicago: 2016.

כמו כן ראו (בסדר אלפביתי של שמות המחברים):

1. נבט אפרתי (ואחרים), העבודה האקדמית במוסד אקדמי - חלקיה ודרך הגשתה, מכון מופ"ת, תל-אביב 2002

לידת נפלים ונכים על פי הספרות המסופוטמית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לוח 1 של עלילת אתרחסיס, המוזיאון הבריטי

תקציר מאמרו של יעקב קליין, ׳עוברים ותינוקות בספרות המסופוטמית׳, מתוך: שמואל קוטק (עורך), אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים. קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע כג (תשע״ו), הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, עמ׳ ז-כד

מאמרו של פרופ׳ יעקב קליין (המחלקה ללשון העברית והמחלקה לתנ״ך, אוניברסיטת בר-אילן) עוסק בעוברים ובתינוקות בספרות האותות (Omina) המסופוטמית. המאמר מקדים לכך סקירה קצרה של המיתוסים השומריים והאכדיים המתארים את בריאת האדם. 

Embryology in Jewish and Ancient Middle Eastern Sources: Korot vol.23 2015-2016

The Magnes Press

Samuel S. Kottek (ed.), Embryology in Jewish and Ancient Middle Eastern Sources: Korot vol.23 (2015-2016). The Magnes Press

EDITORIAL   

The present volume 23 of Korot has as main topics, first, embryology in Jewish and ancient Middle Eastern sources, and second, medicine in the Holocaust

אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים: קורות כרך כג

שמואל קוטק (עורך), אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים. קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע כג (תשע״ו), הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, עברית ואנגלית 464 עמודים

הוצאת מאגנס

תוכן העניינים, קט עמודים

יעקב קליין - עוברים ותינוקות בספרות המסופוטמית 

האם הצבע הכחול נזכר במקרא?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

גוונים של כחול

איזה מהצבעים הבאים אינו נזכר במקרא? אדום, שני, ארגמן, תכלת, שחור, ירוק, כחול, לבן וצהוב? התשובה היא כמובן, כחול. הנביא יחזקאל מדמה את ישראל לאשה מתקשטת ואומר עליה: ‏רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי (כג 40). מה פירוש כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ? 'כחלת' בא מן 'כוחל' (באכדית גוחלו, בארמית ובערבית - כחל), שהוא מן אבקה לאיפור העיניים בצבע כהה, קרוב לשחור. 'התכלת' שבמקרא (שמ' לה 23; לו 8, 35 ועוד) אינה הכחול הבהיר שבעברית החדשה אלא צבע שהופק מחלזונות שבחופי הים התיכון (גוונים שונים של כחול-סגול). אין במקרא מילת צבע למה שקוראים היום בעברית 'כחול'. 

שירת הירקון, שירת הים

בלפור חקק, משורר

קוֹל נְאָקָה שֶׁל סֶכֶר בַּמַּיִם

הָיִינוּ בַּהֲלִיכָה בְּפָּארְק הַיַּרְקוֹן

טִיּוּל שְׁנָתִי שֶׁל יְלָדִים מִירוּשָׁלַיִם

בְּבֹקֶר לַח, פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח.

רָאִיתִי שֶׁהַמּוֹרָה וְהַיְּלָדִים

מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי, כִּתָּה ח'

הוֹלְכִים כִּפְסוּקִים מִתּוֹךְ שִׁירַת הַיָּם

קַוִים שְׁחוֹרִים בְּתוֹךְ הַבֹּהַק מוּלִי

וְהַנַּחַל כֻּלּוֹ צִלּוּם שָׁחֹר לָבָן וּמוּעָקָה

וְכִתְמֵי חֵטְא

בִּסְבַךְ צִמְחִיָּה יְרֻקָּה.

דמשק: ארץ לא זועקת עיר אינה בוכה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

Gallows on Auschwitz

אמנסטי אינטרנשיונל מדווח כי סוריה של אסד העלתה על הגרדום שלושה עשר אלף אנשים ונשים בחמש השנים האחרונות.

אֶרֶץ לֹא זוֹעֶקֶת

עִיר אֵינָהּ בּוֹכָה,

עַל עַמּוּד נֶחְנֶקֶת

הַצְּוָחָה.

יציאת מצרים על תנאי: וינייטה לפרשת בשלח

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

יש גורסים כי תכליתה של החירות היא החירות עצמה. מטרת החופש היא החופש. הם יוצאים מן הקוטב של השעבוד, השולל מן האדם את רצונו האוטונומי, את זכויות הקניין שלו, את בחירת חלקת ביתו, את עיסוקו, את טווח תנועתו, את אהבתו, את קולו. תיקונה של הגזלה התמנונית הזאת, היא החירות. זה משמעה וזו תכליתה, הרצון האוטונומי, זכות הקניין, המדורים, העיסוק, התנועה, האהבה, חופש הביטוי, המעמד האישי והדתי, הקול. זאת החירות, ותכליתה הוא בקיומה. השאלה אם בן החורין האדון על רצונותיו ומימושן הוא חופשי להרע כמו שהוא חופשי להיטיב, נענית בדרך כלל על ידי הגורסים כי תכלית החירות היא החירות עצמה , כי אכן יש לה הגבלות, כי היא גדורה בגדרי החוק, או בגדרי 'אימפרטיבים' כגון הקנטייני האומר כי לעולם יבחן אדם את מעשיו על פי המענה לשאלה אם היה רוצה שייהפכו לחוק לכל, כגון אם היה רוצה כי התחמקותו מלשלם מס כדין- תיהפך לכלל המכשיר התחמקות כל חייבי המס מלשלם אותו, או אפילו היה רוצה כי היתר שהוא מתיר לעצמו לעבור על החוק בזוטי דברים, יתיר לכל אדם להתעלם מחוקים האוסרים עבירות גם על זוטי דברים כביכול. 

שלחו נא את זאת מעלי החוצה: שיר על אמנון ותמר

וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ. וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר־לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי. וַתֹּאמֶר לוֹ אַל־אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ. וַיִּקְרָא אֶת־נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ־נָא אֶת־זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ! (שמ״ב יג 17-14)

Alexandre Cabanel, Thamar

שולה ברנע, אמנון ותמר

זַכָּה הָיִיתִי אַף תַּמָּה,

בְּתוּלָה וְאַף טְהוֹרָה,

עֵת לְחַדְ‏רי בָּא אָחִי

וּבְלִבּוֹ כַּוָּנָה בְּזוּיָה,

בְּעָלַנִי בְּעַל כָּרְחִי,

כְּשֵׂיָה שְׁחָטַנִי,

פְּצוּעָה הֱנִיחַנִי,

וְרוּחוֹ מַצְהִילָה.

סיפור על העקדה או: על הבטחות, אמון, אמונה ונסים

אלחנן בלומנפלד, ירושלים

מנשה קדישמן, עקידת יצחק, גן הפסלים בתל השומר
צילום:דר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי

א.

"עוד מעט אוכל לנוח", הוא חושב, מתקדם בְּאִטִיוּת בדרך המאובקת, על גבו תרמיל כבד לעייפה. גם חמורו ההולך אחריו קרוב להתמוטט "עזוב תעזוב עימו", רודפות המחשבות, "זמנים קשים. בעיות פרנסה, ריבים בין שכנים, גם הדרכים כבר אינן בטוחות, אלימות, נסיונות שוד לאור היום. אולי צריך לשקול מעבר לארץ אחרת, פוריה ושקטה יותר. מזלי שיש לי לפחות משפחה טובה, תומכת. מה הייתי עושה חס ושלום בלעדיהם, כל אחד מהם?", בקרבת האהל הוא מוסר את החמור לאחד הנערים, להביאו אל השוקת המאולתרת. אמנם היה אמור לעשות זאת בעצמו, אבל הוא בעל הבית. 

"שיחתן של עבדי אבות": אופייה ויופייה (עיונים בבראשית כד)

מנחם בן-ישר, גימלאי של המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ושל מכללת אשקלון, ופרופ' משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן

קרלו מרטה, אליעזר ורבקה ליד הבאר

במקומות שונים במקרא מופיע סיפור מסוים פעמיים (או אף יותר): פעם בפי הכתוב (הפועל בתפקיד של המספר), ופעם נוספת (או יותר) כדיווח מפיה של אחת הדמויות הקשורות לסיפור. בדרך כלל הדברים אינם מופיעים בפעם השנייה בצורה זהה. כאלה הם למשל הציטוט בפי הנחש של האיסור על אכילה מפרי הגן (בראשית ג, א – לעומת ב, טז–יז); הדיווח של פרעה על חלומותיו (בראשית מא, יז–כד – לעומת מ, א–ז); הסיפור בפי אשת מנוח על התגלות איש הא-להים אליה (שופטים יג, ז–ח; וכן יג–יד – לעומת יג, א–ד); התיאור של האונס האכזרי של הפילגש בגבעה ומותה, לעומת הסיפור בפי בעלה (שופטים כ, ד–ו – לעומת יט, כב–ל); הדיווחים על ההתמרדות של אדוניה (פעמים אחדות: בפי נתן, מלכים א א, יא–יג; בפי בת שבע, פסוקים יז–יט; ושוב בפי נתן כשהוא מספר למלך, פסוקים כד–כו – לעומת א, ב–ט). לעתים המרחק בין התיאורים גדול ביותר, כגון התיאור בפי משה על מה שאירע בעת מתן עשרת הדיברות (דברים ה, יט–כח – לעומת שמות יט, טו – כ, יח); מעשה המרגלים (דברים א, כב–מו – לעומת במדבר יג–יד). דברים כאלה מזמינים פרשנים, בעלי הגדה או חוקרים לנסות לעמוד על ההבדלים שבין הסיפור המופיע בפי המספר ובין מהלך הדברים כפי שמתאר העבד.[1]