שירים על פרשת השבוע מאת בלה שור

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: בלה שור, פרשה: שירים, צבעונים הוצאה לאור, תשע״ח 2017, 134 עמודים

הוצאת צבעונים

׳הפסוקים לוחשים באזניך: הבה נרקוד! דרשנו!׳ (להתחיל מחדש, עמ׳ 7)

בתקופה האחרונה מתגברת מאד ההתעניינות הפסיכולוגית במקרא, והיא שואבת אליה גם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. ראו לאחרונה את ספרו של הפסיכיאטר עזגד גולד, מגילת אחשורוש: פרשנות למגילת אסתר ולחג הפורים (2017), אשר מתמקד בניתוח הפרופיל הפסיכולוגי של אחשוורוש, המן ואסתר לצד בחינת מערכת היחסים ביניהם, את ספרה של הפסיכיאטרית, נילי בוכמן-סלונימסקי, חכמת נשים (2015), ואת ספרה של אביבה גוטליב זורנברג, תהום אל תהום - סערות הנפש של גיבורי התנ”ך, מאנגלית - ענת שולץ (2014) המציע קריאה פיוטית-פסיכואנליטית במקרא.

ספר השירה החדש המונח עתה לפנינו הנושא את השם ׳פרשה׳, הוא ספרה הרביעי של המשוררת-הפסיכיאטרית, ד״ר בלה שור, וכל כולו תגובות פואטיות-פסיכולוגיות לנושאים שונים מפרשת השבוע. שור מלחימה תובנות מקראיות, מדרשיות, ביוגרפיות והיסטוריות ומדברת אל האדם היהודי החי כאן ועכשיו. בשיריה היא מדברת על טראומות ועל פוסט-טראומות, על שנאות, קנאות, תשוקות, רגשות ואהבות. יש בהם קריאה להבנה, סליחה ופיוס בין בני האדם כפרטים וכעם. היא מדברת על סבלות העם היהודי בפולין, בשואה ובארצות ערב, ובכל מפעם רגש דתי, תפילה זכה, ציפיה למשיח ותקווה לגאולה. בשיריה נקשרת הנשיות לתורה ולאמונה. כך, היא רואה את האשה ההרה כהר הבית ואת החוויה של החזקת העולל בחיקה של האם כנס הניסים: ׳בחיקך עכשו / מונח / עולם קטן / והבכי המתוק של הנס / מנגינה לאזניך. / חכי למקדש אמא / את הר הבית / בזרועותיך מקדש מעט׳ (הר הבית, עמ׳ 74). 

לשון השירים פשוטה ובהירה. לא תמצא בה מילים נדירות ופיוטיות וגם לא חריזה ומשקל. כביכול פרוזה בשורות קצוצות לפנינו. כמי שעלתה ארצה מארצות הברית (1985) תמצאו בשיריה מילים באנגלית בזיקה למנהגים מילדותה שבברוקלין, ואף מונחים לועזיים מתחום הפסיכיאטריה.

רגישותה של המשוררת לנפש האדם המסתורית והסבוכה ניכרת מיד עם ההתחלה. בשיר ׳חלוקה׳ המגיב לפרשת בראשית היא כותבת: ׳איך מבדילים בין מים / למים? / כמה אנרגיה דרושה / לשמור על הגבולות / בין דבר / לבין עצמו? / ואני / כמים!׳ (עמ׳ 8). בשירה ׳אנכי׳ לפרשת ויצא היא מתפללת: ׳אלהי / שאמרת לי בסיני / ״אנכי ה׳ אלהיך״ / עזרני / לדעת את האנכי המיוחד / שנפחת בי / עזרני / להרגיש נוכחותך / בכל מקום בו אלין את גופי, / עזרני / שבכל מקום שאהיה / אבקש אנכי את אחי, / עזרני / להבין תמיד / למה זה אנכי׳ (עמ׳ 27). 

שור קוראת בתורה בזהירות וקולטת במין אנטנות נסתרות שיחות בין פסוקים המולידות אצלה תובנות מרתקות. בפרשת וישב כתוב כידוע ׳אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף׳ (בר׳ לז 2). הקורא המצפה לרשימת יחס המונה את צאצאי יעקב אחרי הכותרת ׳אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב׳ מופתע למצוא את השם ׳יוסף׳ בלבד ואחריו עלילה סיפורית. מדוע? שור רואה בכך זימון לאנלוגיה בין חלומות יעקב ויוסף. יעקב חלם בבית אל על סולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ויוסף חלם בכנען חלום אחד הנטוע בארץ, חלום האלומים, וחלום עוקב המטפס אל גרמי השמים. ועל כך כותבת שור: ׳חלומות יוסף מוצבים ארצה וראשם מגיעים השמימה!׳ (״אלה תולדות יעקב יוסף״, עמ׳ 32). 

שור משוחחת עם הדמויות המקראיות, ולא נמנעת מביקורת עליהן. היא פונה ליוסף בגוף שני ואומרת לו ׳מטרידה אותי / התכנית שלך / יוסף / מכרת את המצרים לעבדים לפרעה [בר׳ מז, כג] / כשלקחת את הקרקע / שלהם / בעבור לחם […] בספר הבא בחומש / יהיו בני עמך / עבדים לפרעה׳ ואז היא מקשרת את הדברים לפתרון חלומות פרעה שהעלו את יוסף לגדולה ואומרת לו ׳המצרים לבטח / הרגישו / שהדלים בלעו / את השמנים׳ ושיעבוד מצרים היה מידה כנגד מידה (עמ׳ 37). 

שיריה קצרים בדרך כלל ואפילו קצרצרים עם תובנות דמויות פתגמי חכמה. למשל, שירה ׳בשר וחלב׳ לפרשת משפטים הוא התובנה ׳כמה קרובים הפה היונק והשן הנושכת׳ (עמ׳ 56). השיר ׳חזק חזק ונתחזק׳ לפרשת בחוקותי אף הוא קצרצר: ׳אם בחוקותיו תלכו / בחיקו תנוחו׳. כאן, כמו במקומות רבים בשיריה היא אוהבת משחקי מילים. האופי החכמתי-פתגמי מצוי גם בשירה ׳תוכחה׳ המגיב על המצוה בפרשת קדושים ׳לֹא־תִשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ וְלֹא־תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא׳ (וי׳ יט, יז). היא אומרת שיש לזכור עד כמה קרובים הם ׳הויכוח והתוכחה׳ ולכן היא פונה לאדם ואומרת לו שערב הוא לרע וקוראת לו: ׳דבר בחכמה לחוכמתו׳ (עמ׳ 80). 

בכלל, היא קוראת להבנת האחר. יש לה שיר הנכתב מנקודת מבטו של לוט, שיר מנקודת מבטו של אהרון  בחטא העגל, ועוד. 

הקריאה להבנת האחר, לחמלה ולפיוס היא גם במישור ההיסטורי-לאומי. בפרשת בשלח מופיע הצו האלהי למחות ׳אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם׳, וה׳ אף פוקד על משה לכתוב זאת ׳זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר׳ (שמ׳ יז, יד). ועל כך היא מגיבה: ׳עמלק / וישראל / כמה קרובים הם / לפעמים / הלא ״אפרים / שרשם בעמלק״ (שופט ה, יד)׳ ועל כן חייבים לכתוב לדורות על ספר ׳לזכור / לא לשכוח / כמה קרובים הם׳ (דיאלקטיקה, עמ׳ 51). 
אסופת שיריה של בלה שור מלווה בחן, ברגש, בעדינות, בחכמה ובאומץ את מעגל פרשת השבוע. מומלץ!