׳בין שני זוגות אישים במקרא׳ מאת ישראל כץ

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

על: ישראל כץ, בין שני זוגות אישים במקרא: אברהם ודוד - זה בצלמו של זה. שאול ודוד - פילגש בגבעה, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2019, 219 עמודים

הספר עוסק בסוגיות מתודולוגיות הכרוכות בחקר הסיפור המקראי, ובראשן חקר המוטיבים,  וביישומן הלכה למעשה בניתוח טקסטים ספציפיים. 

ישראל כץ הולך בעקבות שמריהו טלמון שהצביע על שלושה מקורות ששימשו בית יוצר למוטיבים במקרא: מקור מיתולוגי, מקור היסטורי (הנסיון ההיסטורי של עם ישראל), ומקור גאוגרפי (הארץ ועולם הטבע).  כץ טוען שבחקר המוטיבים ׳מסוכן לנסות לקבוע רצף כרונולוגי והתפתחות׳ (עמ׳ 30), ודרכם של מוטיבים לנוע באופן דו-סטרי, ממסורות מאוחרות לקדומות מהן, ולהפך.

 חלקו הראשון של הספר עוסק בעיצוב דמותם של אברהם ודוד במקרא. הטענה היא שזה תואר בצלמו של זה. קווים סיפוריים נמשכים מסיפורי דוד אל סיפורי אברהם ולהפך. 

אלהים הוא אלוהי אברהם ואלוהי דוד. שניהם נבחרו על ידי האלהים לייעודם. אברהם הוא אבי האומה ודוד הוא אבי שושלת המלוכה. שניהם נתפסים כנביאים. יש ביניהם הקבלות בנושא קניית קרקעות בכנען: אברהם רוכש את מערת המכפלה מבני חת ודוד רוכש את גורן ארוונה היבוסי. הדמיונות בתיאור, בלשון ובסיטואציה בין הסיפורים מונחים על ידי השאיפה להציג את ההשתלטות על אדמות כנען כנעשית באופן חוקי-משפטי. 

כאמור, יש הקבלות במסורות על אברהם ודוד, אבל המגמה השלטת היא שדמות דוד תדחוק את רגלי זו של אברהם כדי לבנות את דוד כדמות המרכזית בתולדות האמונה הישראלית.

תיאור אברהם, מעשיו, רכושו, תולדות חייו, ויחסיו עם אנשים וקבוצות, צבועים בתיאור קורות דוד החל מהתקופה שקדמה להמלכתו. 

פרק יד בספר בראשית טבוע בחותמו של דוד: תחום המלחמה, שמות היישובים, הגדוד, השלל, מלכי מסופוטמיה, ומלכיצדק מלך שלם. 

יש קווים מלכותיים בעיצוב דמותו של אברהם: יש לו צאצאים רבים, ירושתו משמעותית וחשובה, הוא מוגדר כאבי שליטים על גויים, והאופק המדיני-גאוגרפי של הסיפורים עליו מתאים אך ורק לתקופת הממלכה המאוחדת. 

חלקו השני של הספר עוסק במסורות על שאול ודוד וביחסי היריבות בין בית שאול לבין בית דוד. בלב החלק הזה נמצא סיפור פילגש בגבעה וסיפור מלחמת השבטים בבנימין שבא אחריו (שופ׳ יט-כא). 

׳חומרי הבניין׳ של הסיפור הזה הם לדעת כץ: סיפור סדום, סיפור אונס דינה, סיפור כיבוש העי, סיפור יפתח וסיפור מלחמת שאול ויהונתן בפלשתים. 

כץ מצביע על קווי דמיון בין שופ׳ יט-כא לבין הסיפור השני על המלכת שאול בשמ״א יא, וטוען שקיימים ביניהם ׳יחסי בבואה׳ במטרה להביא את הקורא להשוואה ביניהם. הסיפור השני על המלכת שאול (שמ״א יא) משדרג את דמותו של שאול ביחס לסיפור ההמלכה הראשון (שמ״א י) ושואף ליצור יחס חיובי כלפי שאול. 

סיפור פילגש בגבעה, לעומת זאת, משמיץ באופן קיצוני הן את שבטו של שאול, בנימין, והן את עירו, גבעה, כדי להצביע על כך שאין הוא ראוי למלוכה. 

לדעת כץ סיפור פילגש בגבעה הוא מזמנם של שאול ודוד וקיום המאבקים ביניהם.

פרק מיוחד בספר מוקדש לקטע ממגילת שמואל מקומראן 4QSama  שבא אחרי שמ״א י 27 ואינו ידוע לא מנה״מ ולא מתה״ש, אבל תוכנו היה ידוע ליוסף בן מתתיהו. הקטע מקומראן מעניק פשר ללחץ העמוני על יבש גלעד. נחש העמוני התנכל לשבטי ראובן, גד ומנשה, וכאשר 7000 מבני השבטים מצאו מקלט ביבש גלעד, הוא התנכל ליבש גלעד, כפי שמתחיל פרק יא בשמ״א. 

במחקר קיים ויכוח אודות מקוריותו של הקטע. כץ טוען שהפיסקה מקורית, ושהיא הושמטה מנה״מ  על ידי הסופר-עורך הפרו דווידי, שאחראי לסיפור פילגש בגבעה. בסיפור הפילגש מודגש שכל השבטים יצאו נגד שבט בנימין. הקטע מקומראן מציין כי שניים וחצי שבטי עבר הירדן המזרחי לא היו מסוגלים להשתתף במלחמה בגלל שנחש עקר את עיני אנשי ראובן וגד. השמטת הקטע מקומראן מנעה את הסתירה בעניין זה. השמטה זו היא דוגמא ל׳תופעת הבומרנג׳, שמלמדת כיצד טקסט מאוחר, סיפור הפילגש, משפיע על טקסט קדום ממנו, הקטע הקומראני, ובמקרה זה גרם להשמטתו.

סיפור פילגש בגבעה נועד להיות ׳תקיפה ופולמוס של בית דוד ומצדדיו נגד בית שאול׳ (עמ׳ 24). לדעת כץ גם מגילת רות שייכת לקטגוריה זו. 

בסוף הספר יש נספח עם מאמרים שפורסמו לראשונה בבלוג זה: 

על ספר בלעם מאת אלכסנדר רופא

על המילון המקראי הסמוי מן העין מאת יאיר זקוביץ

על הספר הקטן על טבע המלאכים מאת יאיר זקוביץ

הצעה להוראת ספר איוב בבית הספר העל-יסודי

ופרויקט הגמלאים בבית ספר תיכון.

המחקרים שבספר מלווים בביבליוגרפיה עשירה.