רוביק רוזנטל על "מדברים צהלית": ראיון עצמי עמוס בסתירות פנימיות

ד״ר רוביק רוזנטל, בלשן, לשונאי, מילונאי, עיתונאי, סופר, סופר ילדים

רוביק רוזנטל, מדברים צהלית: דיוקן שפת הצבא הישראלי, הדפסה שנייה, מוסד ביאליק, ירושלים 2019, 484 עמודים

רוביק רוזנטל, נפגשנו לאחרונה בעקבות ספרך "מדברים בשפת התנ"ך". שנה וחצי עברה, ואתה מפרסם את "מדברים צהלית". לאן אתה רץ?

את זה תשאל את הפסיכולוג שאין לי. מה השאלה?

תנ"ך, צבא? אפשר לומר בצהלית שאתה "רץ על הג'בלאות", או אולי בתנכית: "מקפץ על ההרים, מדלג על הגבעות"?

יש לך גם איזו שאלה רצינית?

סליחה. לא יכולתי להתאפק. אז ברצינות, תנ"ך אני מבין, אבל צבא? מה העניין?

זו ממש שאלה גרועה. דיבור על שפה מיוחדת בצבא מזמזם כבר מאז קום המדינה. השאלה הנכונה: למה לא עשו את זה קודם.

רות בגורן בועז

אסתר ח"ג ויתקון, משוררת, ציירת ומרצה לספרות

Bouguereau-Rest at harvest

קוֹלָהּ כְּלֶטֶף רוּחַ

חֲרִישִׁית בַּקָּמָה 

נִיחוֹחַ שִׁבּוֹלִים

קְצוּרוֹת רְטֻבּוֹת 

מִטַּל 

מְעַרְפֵּל חוּשֶׁיהָ

יָרֵחַ חִוֵּר

אֵינוֹ מֵאִיר אֲפֵלַת הַגֹּרֶן 

רְדִיד  עוֹטֵף רֹאשָׁה

הָיִינוּ בְּכִתָּה שָׁלוֹשׁ נָעֳמִי

מהי שירה? מהו שיר? נהרות של דיו נשפכו על הנסיונות להגדיר או לפחות לאפיין את המושגים הללו. גישות פוסטמודרניות לשירה ולאמנות בכלל עסקו בסוגיית השכפול המתמיד ובשאלת האפשרות לחדש. השיר שלפנינו הוא מה שקוראים 'ready made’. הטקסט הוא של האמנית נעמי טנהאוזר כפי שהופיע בקטלוג תערוכתה “שיבולת" שהתקיים במשכן לאמנות בעין חרוד, 2006. המשוררת עינת עידן התייחסה אליו כאל שיר ועיצבה אותו כשיר: טקסט קצר, שורות קצוצות וניקוד. 

עינת עידן, משוררת

הָיִינוּ בְּכִתָּה שָׁלוֹשׁ נָעֳמִי

בְּהַצָּגַת הַסִּיּוּם הֵן 

רָצוּ לְשַׂחֵק אֶת נָעֳמִי מֵהַמְגִילָה אֲנִי 

אָמְנָם יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֲקַבֵּל תַּפְקִיד רְצִינִי

אֲבָל לוּ הָיְיתָה הַבְּרֵרָה בְּיָדִי הָיִיתִי 

דַּוְוקָא בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת רוּת

בְּסוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָן

יַחַד עִם עוֹד כַּמָּה יְלָדִים הָיִיתִי 

שִׁיבֹּלֶת

רשומון: ארבעה מרובעים על דמויות מקראיות

שמחה סיאני, משוררת, סופרת ומספרת עממית
הגהה וניקוד: ד"ר אורי מלמד

סיסרא
כְּנַף אֹהֶל פָּתוּחַ, תִּקְרֹבֶת אִשָּׁה
הִרְחִיב צַעַד סוּס, סִמֵּן בִּנְקִישָׁה
וְהוּא כֹּה יָגֵעַ, טָעוּן וּמָלֵא
וְהִיא תַּאֲוָה מַשְׂבִּיעָה בִּלְחִישָׁה.

נמצאה לוחית מתקופת הברונזה המאוחרת ועליה דמות שובה המוביל שבוי ערום



הלוחית. צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

באתר הארכיאולוגי תל ג'מה, שנמצא בסמוך לקיבוץ רעים, בנגב הצפוני נמצא חפץ מרובע קטן עשוי חרס, שגודלו 2.80 X 2.80 ס”מ. החפץ הוטבע בתבנית מגולפת, וסימני טביעות האצבע של האומן אף שרדו על צידו האחורי. על גבי הלוחית, שנראה כי שובצה בחפץ גדול יותר, מתוארת סצנה של אדם המוביל שבוי. דמות השובה, הלובשת חצאית, מחזיקה בשבוי עירום כביום היוולדו, שידיו מקופלות וקשורות מאחורי גבו. ניכר שהאומן ביקש להדגיש את ההשפלה שעובר השבוי בכך שהוא מובל עירום, ואולי אף לתאר שוני אתני בין דמות השובה לדמות השבוי, על ידי הצגה של תווי פנים שונים לכל אחת מהדמויות; בעוד ששערו של השובה מקורזל ופניו מלאות, השבוי רזה ופניו מאורכות.

כלואה בגוף, יוצרת ברוח: על ספר שיריה הראשון של אורית מרטון

בלפור חקק, משורר

הוצאת פיוטית

אורית מרטון, להיות כלואה בגופי, עריכה: שושנה ויג, הוצאת פיוטית 2010, 47 עמודים

בשבועות האחרונים היתה המשוררת אורית מרטון מחוברת למכונת הנשמה, וכולנו חרדנו לשלומה. בימים אלה ממש היא הועברה לשיקום, וכולנו מייחלים להחלמתה המלאה. אורית, משוררת נכת גפיים וגם מתקשה בדיבור, וכל שיריה נכתבים כשהיא בכיסא גלגלים והיא מכתיבה את השורות למטפלת שלה, מזל. 

בעבר בהיותי יו"ר אגודת הסופרים העברים היא כתבה לי מכתב, שהיא נמצאת במעון נכים בנתניה ומעוניינת שאקרא את שיריה. קראתי והתרשמתי לטובה, והחלטתי למסור את השירים הבודדים שהיו לי למשוררת שושנה ויג. שושנה עשתה מאמץ לאתר את מעון הנכים בנתניה והגיעה אליה.

אין טירוף בעולם כטירוף ירושלים: לזכרו של יעקב מאיר

יצחק מאיר, משורר, הוגה דעות וסופר

יעקב מאיר על רקע ירושלים

״כתבתי את הפואמה בכוכב יאיר ב-4 במאי 2020, ומפרסם אותה ביום שחל בו יום ירושלים תש"פ. אני מקדיש אותה לזכר אחי יעקב נוחו עדן שנפל בשערי העיר במלחמת ששת הימים״. 

* בסוף הפואמה כמה דברים אישיים משלי.    

ירושלים - פואמה
אֵין טֵרוּף בָּעוֹלָם כְּטֵרוּף יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּיו עִם הַחֲלוֹמוֹת,
בָּהּ מְהַלְּכִים כּוֹהֲנֵי שָׁמַיִם
עִם בִּרְיוֹנֵי מַרְתְּפִים
הַסּוֹחֲרִים בָּאֲבָנִים בָּהֶן בּוֹנִים מִקְדָּשִׁים.

מערכת תת קרקעית מימי בית שני התגלתה סמוך לכותל המערבי

עבודות החפירה והשימור של רשות העתיקות במנהרות הכותל.
צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

תחת לובי הכניסה לאתרי מנהרות הכותל, נחשפה  מתחת לרצפתו של מבנה גדול מהתקופה הביזנטית, מערכת תת קרקעית חצובה בסלע מימי בית שני.
 היא מורכבת מחצר פתוחה ומשני חדרים, המסודרים בשלושה מפלסים אחד מעל לשני, וביניהם מקשרים גרמי מדרגות חצובים.

סביב פמוט עץ הדעת: לקראת שבת

אסתר ח״ג זילבר ויתקון, משוררת, ציירת ומרצה לספרות

ציור בסגנון נאיבי: אסתר ויתקון

בְּאַמְבַּטְיָה טוֹבֶלֶת
מַשִּׁילָה עוֹר נָחֳשׁ קַדְמוֹנִי
מִן הַמַּיִּם עוֹלָה בָּרֵאשִׁיתִית אֲנִי

סודה של יעל: מקאמה

שמחה סיאני, סופרת ומספרת עממית

אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, שְׁמֵךְ הוּא "יָעֵל",
גּוּפֵךְ כֹּה צַר וְאָרֹךְ כְּמַקֵּל,
אִישֵׁךְ אֶת הָאֹהֶל זֶה זְמַן לֹא פּוֹקֵד
וְהִנֵּה, נִקְלָע בְּדַרְכֵּךְ מְפַקֵּד!

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

לפרשת בהר - בחוקותי (ויקרא כה, א - כז, לד)

ידועה היא שאלתם של חז"ל: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" (ספרא, בהר, א), שאלה שיסודה בפסוקי הפתיחה של פרשת "בהר": וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור ... כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, א-ב). אחרי הכול, כל המצוות נאמרו למשה בסיני, ומדוע מודגש דווקא כאן כי עניין השמיטה נאמר גם הוא בסיני? בלשון אחרת: מה ניתן ללמוד מן העובדה שהתורה הזכירה כאן, לכאורה ללא צורך, את "הר סיני"? ומכאן השימוש שנעשה בשאלה "מה עניין שמיטה אצל להר סיני"? בכל מקרה שבו מבקש הדובר להצביע על שני עניינים העומדים זה בצד זה ואשר הקשר ביניהם דורש ביאור.

משה גרינברג: 10 ביולי 1928 - 15 במאי 2010: מקבץ דברים לזכרו

• קווים לדמותו של חוקר המקרא הדגול:
• פרופ׳ מרדכי כוגן, משה גרינברג - האיש ודרכו
• פרופ׳ ישראל קנוהל, משה גרינברג - זכרונותיו של תלמיד
• חיים שוורץ, דברי זכרון לפרופ׳ משה גרינברג
• פרופ׳ אוריאל סימון, דברי הספד בקבורתו של משה בן שלמה ובתיה גרינברג

מקורה והתפתחותה של הקללה לבונה יריחו (יהושע ו, כו): תרומה מחקר הנוסח להיסטוריוגרפיה המקראית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Lea Mazor, The origin and evolution of the curse upon the rebuilder of Jericho: a contribution of textual criticism to biblical historiography, Textus 14 (1988), 1-26

שמות החומשים

מה מקור שמותיהם של חמשת חומשי התורה ומדוע בתרגומים העתיקים ישנם שמות אחרים?  

החומשים קרויים כיום (לפי מנהג קדום) על פי מילה המופיעה בפתיחתם. ’בראשית‘ ו‘ויקרא‘ הן המילים הראשונות בחומש הראשון והשלישי, ואילו ’שמות‘ ו‘דברים‘ הן המילים השניות שבראשי החומשים השני והחמישי, אולם מתברר שבתקופות קדומות נקראו חומשים אלה גם ’ואלה שמות‘ או ’ואלה הדברים‘, כך שגם בהם מדובר במילים הראשונות ממש. חריג הוא חומש ’במדבר‘, שכן שמו הוא המילה החמישית המופיעה בו (’וידבר ה‘ אל משה במדבר סיני‘), וסביר לומר ששם זה נבחר משום שזו המילה הראשונה שאיננה כה נפוצה כאחרות. עם זאת יש להעיר, כי בספרות הקדומה קרוי לעיתים חומש זה בשם ’וידבר‘, דבר שעליו מעיד גם אב הכנסייה הירונימוס שחי בארץ ישראל בסוף המאה הרביעית ובראשית המאה החמישית. עם זאת מסתבר, כי לכל החומשים היו גם שמות אחרים בתקופה הקדומה, ושמות אלה ניתנו להם על פי הנושא שבראשם או על פי עיקר תוכנם.

בצלאל פורטן, ׳ממגדל סונה׳: תעודות לתולדות היהודים במצרים בתקופת פרס

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

בצלאל פורטן, ׳ממגדל סונה׳: תעודות לתולדות היהודים במצרים בתקופת פרס, ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תש״ף, 178 עמודים

הספר החשוב המונח עתה לפנינו הוא גירסה מקוצרת של ספרם המונומנטלי של בצלאל פורטן ועדה ירדני, על אוסף התעודות הארמיות ממצרים העתיקה שראה אור בתקופה שנמתחה על פני י״ג שנים: משנת 1986 עד 1999: