כמה מחשבות על ספר זכרונותיו של נעם שריף: מוסיקאי יהודי-ישראלי דגול

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 הוצאת מאגנס

נעם שריף, אקדמות, עורך: מתן חרמוני, הוצאת מאגנס, ירושלים תשפ״ד 2023, 221 עמודים

מילות מפתח: נעם שריף. אוטוביוגרפיה. זכרונות. ניצוח. הלחנה. חינוך. מוסיקה קלאסית. קונצרטים. יהודי. ישראלי. 

הספר הוא ספר זכרונותיו של מוסיקאי דגול - המלחין, המנצח, המעבד, המחנך וההוגה עטור הפרסים, נעם שריף (2018-1935), שהטביע את חותמו על חיי המוסיקה בישראל ובכלל במשך עשרות שנות פעילותו.

פרקי הספר, תוכנם, סגנונם ואורכם מתאימים לשיחות יותר מאשר למאמרים. ובאמת מוצאם מדיבור קולח ששפך שריף למכשיר הקלטה ונערך אחר כך על ידי מתן חרמוני. בסוף הספר יש שתי תוספות: דברים של העורך על שריף ופועלו אחרי התקופה שבה מסתיימים הזכרונות שבספר, ודברים שכתבה אלמנתו, המלחינה אלה מילך-שריף, על חייה איתו.

הגדולה שבפשטות - על שירתו של ריימונד קארבר

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

הוצאת מודן

ריימונד קארבר, שירים, ערך ותירגם עוזי וייל, הוצאת מודן 2004, 435 עמודים

כללי

ריימונד קארבר (: Raymond Carver), 1988-1938 היה סופר ומשורר אמריקאי חשוב ובולט.

"עלה נידף ברוח" "בבת עיניי", "אהבת חיי", "כחוט השני", "מיתר הלב" ו״ים של דמעות" הם מסוג הביטויים השכיחים שחלקם נקבעו כמטבעות לשון. הם חדרו לשגרת הדיבור בשפה היומיומית ואף לספרות הכתובה. האם שימוש בהם יכול להפחית או להוסיף לערכה של יצירה בפרוזה או בשירה?  

לפני שאישה יוצאת לחפש בחוץ בחום הזה את בעלה, היא צריכה לחשוב. סיפור

עדי אביטל-רוזין, סופרת

צילום: מיכאל יעקובסון

 אישה צריכה להיות: במחווה לקיץ 1978, סיפור

מבעד לחורי הרשת השחורה שהידקה את הָרוֹלִים לראשה של דוריס חדרו קרני השמש היוקדות של אוגוסט וצרבו באכזריות את קרקפתה. מתחת לרשת, נשפכו הָרוֹלִים כמו דְּיוּנוֹת החול שנשפכות על שיפולי בטנה של שכונת שמשון באשקלון. שורה לימין ושורה לשמאל, ובאמצע, שביל לבן עמוס קשקשים. כשסגרה את שפתיה על הסיגריה העבה, מחתה דוריס באגודלה את אגלי הזיעה הקטנים שהצטברו על פלומת שפמה. היא הדליקה את הסיגריה עם מצת זיפּוֹ כסוף, שאפה את העשן, הרימה את ראשה, הביטה בעיניים מסונוורות בשמי התכלת, ונשפה החוצה את מה שנשאר לה בריאות. יא אלוהים, מי מוציא אותי מהבית בְּסְחונייה כזאת, ועוד עם אַבּוּעגילה על הראש? שאלה את עצמה. ומיד ענתה, רק מוטי בעלי.

זה הרי לא הגיוני לצחוק בקול רם באמצע היום כשאני לבד בבית הקפה: על התרגום של אלי ביז'אווי לארבעה מחזות של מולייר

נויה שגיב, חוקרת ספרות ומרצה למקרא

הוצאת לוקוס

מולייר, ארבעה מחזות. מצרפתית: אלי ביז'אווי, אייר: דוד פולונסקי, הוסיף אחרית דבר, ניר רצ'קובסקי, הוצאת לוקוס, ישראל 2024, 416 עמודים

* ״מולייר״ הוא הפסבדונים של המחזאי ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן

המחזות בספר הם: בית ספר לנשים, טרטיף, הקמצן, החולה המדומה

כל כך לא הגיוני לקרוא ספר של מחזות מתורגמים לעברית שנכתבו במקור בצרפת במאה ה-17.

הגיוני לקרוא פרוזה, לקרוא שירה. הגיוני לקרוא מילים שמרחב המחיה שלהן הוא דף. אבל לקרוא מחזה מתוך ספר, זה הרי באמת לא הגיוני. מחזה צריך לחיות על במה.

זה הרי לא הגיוני לצחוק בקול רם באמצע היום כשאני לבד בבית הקפה, רק אני וספר המחזות של מולייר בתרגום החדש של אלי ביז'אווי. רק אני, הספר, הקפה הקר והמבטים הקרים גם הם, המופנים אלי כשאני צוחקת בקול.

וצחקתי ובכיתי, ולא יכולתי להניח את הספר מהיד.

ספרי תרי עשר במהדורת מפעל המקרא

ד״ר שירה גולני, החוג למקרא במכללה האקדמית גורדון לחינוך, ומפעל המקרא של האוניברסיטה העברית בירושלים - צוות התרגומים העתיקים

שמריהו טלמון ומיכאל סיגל (עורכים), תרי עשר, מהדורת מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת מאגנס, תשפ״ד 2024, 352 עמודים

הוצאת מאגנס

הכרך החדש של מהדורת מפעל המקרא – תרי עשר

בשבוע שעבר יצא לאור הכרך החדש של מהדורת מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית בירושלים, הכרך המוקדש לספרי תרי עשר. כרך זה הוא הרביעי במספר והוא חותם את כרכי מהדורת מפעל המקרא לספרי נביאים אחרונים – אחרי הכרכים של ספרי ישעיה, ירמיה ויחזקאל. הכרך הנוכחי נערך על ידי פרופ' שמריהו טלמון ז"ל, שנמנה על שלושת מייסדי מפעל המקרא שערך כרך זה בשלבי הכנתו המוקדמים עד סמוך לפטירתו בסוף שנת 2010, ופרופ' מיכאל סיגל (יבדל"א), שעומד בראש מפעל המקרא מאז קיץ 2010. העורכים עומדים בראש הצוות – ראשי המדורים, החוקרים ועוזרי המחקר, שעשו במלאכה שנים רבות עד ליציאת הכרך החדש.

שירה שכולה התעלות ושגב: על שירתה של רות וולף

הרצל חקק, משורר וסופר

שירה שכולה התעלות ושגב

עיון בספר שיריה של רות וולף 'רקמה' בהוצאת 'חדרים' 2023 – עריכה יאיר בן חיים, 56 עמודים

שיריה של רות וולף כביכול משוטטים בעולם של שגרה, אבל מעבר לשורות, בין השיטין, אנו חשים את השאיפה לשגב: לתחרה הלבנה, למנורת הבדולח, לעולם מלאכים השזור בטליתות בגוון אפרסק. תאמרו לעצמכם, האם יש עולם שבו משוטטים חפצי פלא שכאלה, דמויות מעולם אחר, הנה לכו אל ספרה החדש וקראו נא בשיר הפותח את הספר, השיר נקרא 'רקמה'.

מה לחזן בבית המרחץ, ולמה כל סיפור מומלץ

בלפור חקק, משורר וסופר

מה לחזן בבית המרחץ, ולמה כל סיפור מומלץ

אשר כנפו, חזן בבית המרחץ: מעשיות מחורזות מחיי יהודי מרוקו, איורים - אלברט אלמוזנינו, הוצאת בימת קדם, 2010

אשר כנפו הוא קודם כל מספֵּר מחונן. ראינו את יכולותיו בספריו "התינוק מאוּפראן" וגם בספר "הפייטן השתקן ומספר הסיפורים", ואנו נוכחים לדעת זאת שוב בספרו: חזן בבית המרחץ, 2010.

שיחות על מוסיקה בין הסופר הַרוּקי מוּרַקַמי והמנצח סג'י אוזאווה

עבי קלדרון ולאה מזור

הַרוּקי מוּרַקַמי יליד 1949 הוא סופר ומתרגם יפני מוערך מאד שספריו תורגמו ליותר מחמישים שפות וזיכוהו בפרסים ספרותיים בינלאומיים. מילדותו הוא הושפע מהתרבות המערבית, במיוחד מהספרות ומהמוזיקה שלה (ניהל, בין השאר, מועדון ג׳אז) והשפעה זו ניכרת בספריו. הוא פירסם עשרות ספרים ורבים מאוהביה ומאהביה של הספרות מכירים בוודאי חלק מהם.

על הספר ״עפיפונים״ של רומן גארי

אסתר ספדיה, מחנכת ומרצה

 הוצאת עם עובד

רומן גארי, עפיפונים. תירגמה מצרפתית: אביטל ענבר, הוצאת עם עובד סדרת ספריה לעם, תשמ״ג-1983, 346 עמודים

רומן גארי 1980-1914, שנודע גם בשם העט אמיל אז'אר (Émile Ajar), היה סופר, במאי קולנוע, דיפלומט וטייס קרב ממוצא יהודי-ליטאי. בסוף המהדורה העברית של ״עפיפונים״ ישנו נספח: “חייו ומותו של אמיל אז'אר" ובו הסברו של גארי לסיבות שגרמו לו לבחור בשם העט הזה. ״עפיפונים״ הוא הרומן האחרון של גארי. פורסם שמונה חודשים לפני ששלח יד בנפשו. 

“עפיפונים, ותהיה ארץ מוצאם אשר תהיה, שואבים את השראתם תמיד מאוצר הדימויים העממי, ומכאן הצביון הנאיבי משהו שיש להם לכולם. עפיפוניו של אַמבּרוּאַז פלֶרי אינם יוצאים מכלל זה; גם יצירי כפיו האחרונים, שעשאם בערוב ימיו, חותם של תמימות ורעננות טבוע בהם… לפעמים נדמה לי כי העפיפון הוא המחזיק באמברואז פלרי בקצה החוט״ (מן הפרק הראשון).

מטען ספינה מתקופת הברונזה התגלה סמוך לחופי צפון הארץ

מטען הספינה הקדום ביותר בעולם הידוע בים העמוק.
צילום: חברת אנרגי'אן

מטען ספינה מהמאות 13-14 לפנה"ס ובו מאות קנקני אגירה כנעניים שלמים, נחשף בעומק של כ- 1.8 ק"מ (!), בקרקעית הים התיכון. זוהי הספינה הטרופה הראשונה והקדומה ביותר שהתגלתה עד היום בים העמוק במזרח הים התיכון, במרחק של כ- 90 ק"מ מקו החוף. מדובר בספינה טרופה באורך של כ-12-14 מ', שנשאה בתוכה מאות קנקנים שרק חלקם נראו על פני השטח. נראה כי בקרקעית הבוצית קבורה גם שכבה שניה של קנקנים, וככל הנראה חלקים מגוף העץ של הספינה קבורים עמוק בתוך הבוץ.

בלוד נמצאו שרידי מבנה ציבורי יהודי מהמאה ה-4 לספירה שברצפתו נמצא מטמון של מטבעות

המטמון שהתגלה ביסודות המבנה
צילום: דפנה גזית, רשות העתיקות

בחפירות שניהלה רשות העתיקות בשנת 2022 ברחוב נורדאו בעיר במימון עיריית לוד, נחשפו שרידי מבנה ציבור שנחרב בחורבן אלים בסוף התקופה הרומית–תחילת התקופה הביזנטית. ביסודות המבנה התגלו 94 מטבעות כסף וברונזה המתוארכים לשנים 222–354 לספירה, שהוטמנו בו במכוון –מתוך תקווה לשוב ולאסוף אותם עם שוך המאורעות. המטבעות המאוחרים במטמון מתוארכים לימי מרד גאלוס (351–354 לספירה). אף על פי שהעדויות הכתובות למרד זה, בקיסר הרומי קונסטנטיוס גאלוס, נדירות, קיימים אזכורים לכך שערים יהודיות מרכזיות כמו לוד, ציפורי וטבריה נחרבו במהלך המרד, על ידי צבאו של הקיסר קונסטנטיוס גאלוס.

על הסרט ״חמדה״: אהבה פורחת באקלים מיימי ואפרפר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חמדה. 2024 |עברית |125 דקות
בימוי: שמי זרחין
משחק: ששון גבאי, אסי לוי, מאור לוי, עדי אלון ועוד שחקנים ושחקניות מוכשרים להפליא

׳חמדה׳ הוא סרט שאין בו מרוצי מכוניות, שירותים חשאיים, פושעים בינלאומיים, קרבות אגרופים ואקדחים, בלשים עזי נפש ונופים עוצרי נשימה. שני גיבוריו רחוקים ת״ק פרסה מאידאל היופי הצרכני שעולם הקולנוע והפרסומות סוגד לו. אין בו יפיפיות עם נכסים ביולוגיים מרשימים וגם גיבורו הראשי, ששי (שחקן האופי ששון גבאי), אינו בדיוק תואם 007 שובר הלבבות. גיבוריו הראשיים הם גבר בן 73 ובת זוגו, שהיא בראשית העשור השישי לחייה, וסצינות הקלוז-אפ חושפות ללא רחם את האותות שהזמן חרץ בבשרם המזדקן.

וכל הזמן אני דואגת לילדות: שירים של אם לתותחנית ולתצפיתנית בדרום

יעל קידר, משוררת ומוסיקאית, 

אם לשתי חיילות המשרתות בדרום. אחת תותחנית, ואחת תצפיתנית

אשר שלוש מחברותיה לקורס, נעמה לוי, אגם ברגר ולירי אלבג, עדיין חטופות.

ציור בסגנון חיתוך עץ: AI

לבתי המתצפתת בלילות על הגבולות

אֲנִי מִצְטַעֶרֶת

זֶה נָפַל בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלָּךְ

לפנות בוקר, אושר וסרטי מתנה: שלושה שירים מאת טובי סופר

שלושה שירים

טוּבִי סוֹפֵר

טוּבִי סוֹפֵר. צילום: איתי מירוז

לִפְנוֹת בֹּקֶר

בִּקְצֵה חֲלוֹמִי

דַּאֲגַת אִמִּי.

לזכרו של גיבור ישראל ארנון זמורה הי״ד

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ג בסיון תשפ״ד (9.6.2024)

ארנון זמורה הי״ד

בהר הדמעות הקרוי על שמו של חוזה המדינה, בינות הקברים המכוסים בשמיכת צמחיה ירוקה, זרמו ובאו מאות, ואלפים, ועוד אלפים, ועוד אלפי אנשים שבאו לחלוק כבוד אחרון לגיבור המופלא ארנון זמורה הי״ד. המון לובשי מדים ונושאי נשק, אנשי ימ״מ ומשטרה וחיל האויר וחיל הים, חיילים וחיילות, נושאי דרגות בכירות, אזרחים בני כל הגילים, מזקן ועד טף, חרדים, דתיים-לאומיים וחילוניים, כולם באו לומר ׳תודה׳ למי שנלחם כארי ולא זכה לראות בשוב חטופינו הביתה.