תאוריית הליחות (המזגים): ברפואה העתיקה (של היפוקרטס וגאלנוס) האמינו שגוף האדם מונע על ידי ארבע ליחות. עודף של "מררה ירוקה" או צהובה נחשב לקשור לכעס, תסכול ורעל, שגרמו לעור ולעיניים לקבל גוון חיוור או ירקרק בעת כעס וקנאה.
ויליאם שייקספיר: שייקספיר הוא זה שהפך את הדימוי הזה לפופולרי במיוחד בספרות המערבית. במחזה "אותלו" הוא מתאר את הקנאה כ"מפלצת ירוקת עיניים" (the green-ey'd monster), ובמחזה "הסוחר מוונציה" הוא מאזכר "קנאה ירוקת פנים".
השילוב בין הדימוי הרפואי העתיק של מחלה וחיוורון לבין השימוש הספרותי של שייקספיר קיבע את הצבע הירוק כצבע המזוהה עם קנאה עד ימינו.
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.